בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה

להביט במראה באומץ!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

כ"ד טבת תשפ"א
3 דק' קריאה
מספרים, שכשבאו בפעם הראשונה לאסור את אדמו"ר הזקן בעל התניא, (ההילולא שלו ב- כד' טבת), הוא התחבא בבית החיים. כאשר הגיעו השוטרים לביתו, שאלו את הרבנית - היכן הרבי, והיא ענתה שאינה יודעת. היכו אותה השוטרים על לחייה ושברו לה אחת משיניה. כשהתרחקו השוטרים מהאזור, חזר אדמו"ר הזקן לביתו.
בלילה, הגיע לביתו, החסיד רבי שמואל מונקעס, ודפק על הדלת. אדמו"ר הזקן ניגש בעצמו אל הדלת, ולאחר שיח קצר ביניהם, אמר לו הרבי: "היודע אתה? הגיעו היום לאסור אותי"! ענה רבי שמואל: "אני יודע. אך מה אומר לכם? לפי דעתי, עליכם לנסוע עימם". אמר הרבי: "הרי זו סכנה".
ענה ר' שמואל: "רבי , אתם הלא הנהגתם דרך חדשה של ביטול ה'יש'... כפיית הרצונות והתאוות, ושל התמסרות מוחלטת לקב"ה. ובכן, אם אמנם 'רבי' הנכם אין לכם סיבה לחשוש, שהרי בעזרת ה' לא יאונה לכם כל רע, ואם לאו, באיזו רשות נטלתם מכל כך הרבה יהודים את התענוג בענייני עולם הזה"
... בבוקר הלך אדמו"ר הזקן לטבול, וסיפר למשפחתו שהיום ילקח למאסר, וציווה עליהם לצום. בערב הגיעו השוטרים לאוסרו, הוא התפלל מנחה, ואחר כך נסע עימם... (סיפור שסיפר הרבי הריי"צ, מעיינותיך, חשוון תשע"ט).
דבריו של רבי שמואל מונקעס נוגעים לכולנו, הן בעבודת ה' והן במציאת מקומנו ותפקידנו האמיתייים בחיים.. פעמים רבות, בכוחנו להסתתר וללבוש כביכול דמויות לא לנו, או לחילופין אנו נסמכים על גבם של אחרים, ומכוחם אנו חושבים עצמנו לגיבורים גדולים.
יתכן, שבחרנו בחיים עבודה או תפקיד שאינם מתאימים לכשרונותינו, כי חשבנו שכשרונותינו גדולים ממה שהם באמת. יתכן, שבחרנו דרך חיים שחשבנו שהיא הולמת את שאיפותינו, אך באמת היו אלה שאיפות הורינו או שחיפשנו לרצות את סביבתנו, ואם נדייק את שאיפותינו, נגלה שהם שאיפות אחרות ממה שחשבנו.
ואז מגיע רגע, שעלינו להתייצב באומץ מול המציאות, להתקלף מכל הקליפות, לראות מי אנחנו באמת, ולשאת בתוצאות. רק אחרי שאנו מקשיבים למנגינה האמיתית של עצמנו, ואנו עומדים על שאיפותינו וכשרונותינו האמיתיים, אנו יכולים לצאת לדרך חדשה ולבנות חיים טובים, פוריים ומאושרים.
בעזרת ה', לא ניאלץ להיאסר ולהיכנס לחשש סכנה, כפי שקרה לאדמו"ר הזקן בעוצם גדולתו, אך לעיתים עלינו 'לסכן' כביכול את כל המציאות הקודמת שלנו, כדי להתחדש וללכת בכיוון המדוייק של חיינו.
כך גם בעבודת ה', מכל אדם הקב"ה תובע את דרך עבודת ה' המיוחדת לו, ולכן עלינו להאזין לקול המדוייק של נשמתנו, ולבחור לאורה את הכיוון והמשימות הרוחניות המיוחדות שלנו.
בדרך זו, צעד משה רבינו בדרכו להפוך למושיעם של ישראל. כבר משחר נעוריו, ניכרו בו ניצני ההנהגה ומסירות הנפש למען העם, עת יצא וראה בסבלותיהם של אחיו, ואף היכה את המצרי המתאנה לאחיו.
אלא שאז משתבשת דרכו, ויש שמטיחים בו – "מי שמך לאיש שר ושופט". אכן, אותם אנשים הם הראשונים לזהות את יכולותיו כמנהיג, הם הראשונים שקוראים לו שר ושופט, אך הוא לומד גם בדרך הקשה, שעליו עוד לדייק את דרכו ומקומו, והוא נמלט למקומות אחרים, מוותר על מעמדו הרם בבית פרעה, ולומד לדייק את דרכו כמנהיג.
לאחר תקופת התבוננות ארוכה, הוא אכן נבחר בידי ה' למושיעם של ישראל. אך דווקא ברגע זה, עת כביכול הוא מקבל את היכולת לממש את אשר לא ניתן לו בצעירותו, הוא מברר עם ה' באריכות את מהותו של התפקיד. רק לאחר הבירור הארוך, הוא יוצא בצורה מכוונת לתפקידו עלי אדמות.
ויהי רצון, שנזכה לנגן את מנגינת חיינו המדוייקת, להיות נכונים להשיל פינות לא מדוייקות, ואף לוותר לשם כך ויתורים משמעותיים, ותוך כך לצמוח באופן מדוייק למשימה אליה שלחנו הבורא לעולם!




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il