מי היו ההורים של משה רבנו? מהפסוקים המתארים את הולדתו ממש לא ברור. וז"ל הכתוב: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב' א – ב).
הפתרון לשאלה נמצא רק בסוף פרשתנו, וז"ל הכתוב: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (שם ו' כ). רק חיבור שני המקורות הללו יחד נותן את התמונה הכוללת.
מדוע עניינים רבים בתנ"ך, מתבארים רק בדרך של צירוף פרשיות, המפוזרות במקומות שונים בתנ"ך?
התנ"ך כולו, הוא ספר אחד המורכב מעשרים וארבעה ספרי משנה. לפיכך, התמונה במלואה תתברר רק מעיון בכל המקומות שבהם התנ"ך עוסק במאורע מסוים או ברעיון מסוים. חז"ל ביטאו רעיון זה גם בקביעה, כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה פ"ג, ה"ה). ההופעה של נושא מסוים בכמה מקורות, מאפשרת להשוות ביניהם ולקבל העמקה נוספת וממד נוסף.
הנביא ירמיהו פָּתַח פֶּתַח -להבנת התופעה, ואלו דבריו: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (כג, כט, עיינו גם שבת פח, ע"ב; סנהדרין לד, ע"א; ספרי במדבר פרשת בהעלותך, פיסקא קב ועוד). הנביא מבאר לנו שכיוון שמקור הדברים הוא אלוהי, לנו כבני אדם, בשר ודם אין אפשרות לקלוט את כל המסר השמיימי בפעם אחת, ולכן הדיבור האלוהי מתפוצץ ומתפצל לכמה הופעות, מה שמאפשר לנו כבני אנוש לקלוט אותו.
כך מגדיר את התופעה התלמוד הירושלמי: "'שוא' ["וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא"] (דברים ה, יז) ו'שקר' ["לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"] (שמות כ, יג), שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. 'זכור' ["זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"] (שם, ח) ו'שמור' ["שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"] (דברים ה, יב), שניהם בדיבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. ...וכן הוא אומר 'אחת דיבר אלהים (בדיבור) שתים זו שמע(נו)תי' (תהילים סב, יב). וכתיב 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע' (ירמיהו כג, כט)" (נדרים פ"ג, ה"ב).
התמונה המלאה מתקבלת רק בלימוד של כל ההופעות ביחד, השוואה ביניהן ואיחודן לתמונה שלמה.
הבנה מסוג זה בנויה על אמונת אומן שכל התנ"ך הוא ספר אחד גדול, שמקורו בשמים. חלקו הראשון – 'תורה', ניתן למשה בסיני מפי הגבורה. חלקו השני 'נביא' ניתן בנבואה לנביאי ישראל מיהושע ועד לחגי זכריה ומלאכי. חלקו השלישי נכתב ברוח הקודש, ונחתם עם סיום כתיבת מגילת אסתר. מאז אין להוסיף ואין לגרוע מספר זה, אפילו קוצו של יו"ד. המסר יכול להתפזר בתוכו על פני כל החלקים.
גם סיפור הולדתו של משה רבינו נשבר לרסיסים, עם נפילתו מגבהי מרומים למציאות גשמית ונתינתו לבני אדם שיצירתם מעפר וסופם לעפר.
כאמור, רק חיבור של החלקים יחד נותן לנו את הפתרון השלם. העיסוק בתורה מאפשר לאחות את השברים הגשמיים למציאות רוחנית אחת, שמקורה באל אחד יחיד ומיוחד.

נשוב ונדגיש, גם הסבר זה משתלב במערכה על האחדות, שהיא הבסיס לקיומנו והצלחתנו.