בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב ישראל בן שמואל זאב זצ"ל

סודו של הנחש

הנחש מלווה את הבריאה מראשיתה ועד ערב הכניסה לארץ. מדוע משתמש בו הקב"ה פעם אחר פעם? מה אנחנו יכולים ללמוד מהנחש?

undefined

הרב מאיר גולדויכט

תשס"ו
11 דק' קריאה 27 דק' צפיה
הנחש - מראשית הבריאה ועד ערב הכניסה לארץ
ישנו בעל חי שמלווה את הבריאה מראשיתה ועד ערב הכניסה לארץ, והוא מופיע בתחנות שונות, והוא הנחש.

בתחילה מופיע הנחש בתחילת ספר בראשית 1 , כאשר הוא דוחף את האשה לאכול מעץ הדעת:
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלקים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אלקים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אלקים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אלקים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:

בהמשך מופיע הנחש בבור אצל יוסף - כפי שדרשו חז"ל:
והבור ריק אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו " 2 .

הפעם הבאה שאנו פוגשים את הנחש היא במעמד הסנה, כאשר ה' שולח את משה לגאול את בני ישראל 3 :
וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ".

לבסוף מופיע הנחש בערב הכניסה לארץ 4 :
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל...

ננסה להבין, מדוע משתמש הקב"ה דוקא בנחש כבעל החיים שמלווה את העולם מראשיתו עד ערב הכניסה לארץ?

על גחונך תלך - מה העונש כאן?
לאחר שהנחש דחף את האשה לאכול מעץ הדעת הוא נענש בעונש כפול: "וַיֹּאמֶר ה' אלקים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" 5 . את העונש השני שקיבל הנחש "עפר תאכל כל ימי חייך" מסבירים כל בעלי המוסר, שהקב"ה אומר לנחש - לך ממני, לא רוצה לשמוע אותך ולא רוצה לראות אותך. בכל מקום יהיה לך אוכל, שהרי עפר יש בכל מקום, ובכך מבקש הקב"ה מהנחש שיתנתק ממנו לגמרי. אולם, מה פשר העונש "על גחונך תלך?" יש נחשים שהולכים על הבטן במהירות של עשרים קילומטר לשעה, קופצים בקפיצה אחת שש מטר, אז מהו העונש בכך? ההסבר לכך הוא, שמי שהולך על הבטן חייב ללכת ב'זיגזג', הוא אינו יכול ללכת ישר. אומר הקב"ה לנחש - לא רק אני לא רוצה לראות אותך, אלא גם כל מי שיראה אותך יזוז הצידה, כי אף אחד אינו רוצה ללכת ליד מי שמזגזג. במילים אחרות - הקב"ה מנתק את הנחש לא רק ממנו, מהקב"ה, אלא מכל בעלי החיים.

כל הולך על גחון
הנחש הוא אחד מבעלי החיים שאסורים באכילה: " כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם" 6 . הולך על גחון - הוא הנחש. והנה, האות וי"ו של המילה גחון היא אחת האותיות בתורה שנכתבות בצורה גדולה, ואומרת הגמרא 7 "לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, שהיו אומרים וי"ו של גחון חציין של אותיות של ספר תורה". וכאן יש לשאול, מהו החידוש בספירה זו, ואיזו משמעות יש לה?

מסבירים המפרשים, שביחס לכל דבר בעולם יש מ"ט פנים לטמא ומ"ט פנים לטהר. על כל דבר האדם יכול להתבונן לפי מה שהוא מרגיש באותו רגע, ואז - היום הוא יראה כך ועוד חודשיים יראה אחרת, וכך הוא ימצא את עצמו מזגזג. אולם כאשר אדם הולך אחר הקב"ה - גם אם הוא לא מבין, וגם אם לפעמים נראה לו שהוא הולך אחורנית, בסופו של דבר יתברר לו שהוא הולך הכי ישר שאפשר. לכן בליבה של התורה אומרת התורה לאדם את היסוד שהוא הלב של הכל: תחליט איך אתה רוצה שהחיים שלך יראו. האם אתה רוצה ללכת איך שאתה מרגיש, ואז תמצא את עצמך מזגזג והולך על גחון כמו הנחש, או ללכת אחרי הקב"ה - ואז תמצא עצמך הולך ישר, כמו האות וי"ו של גחון.

המטה והנחש במצרים
הרעיון הזה בא לידי ביטוי גם אצל משה רבנו. אומר הקב"ה למשה - אתה אומר שאין סיכוי לדבר עם פרעה, ושאין סיכוי לדבר עם עם ישראל? אכן אתה צודק, מנקודת המבט שלך. אבל אם תלך אחרי - תראה שיש עם מי לדבר, ואתה תוציא את העם ממצרים. אומר הקב"ה למשה - תזרוק את המטה שאתה מחזיק ביד, ותראה נחש. עכשיו תחזיק את הנחש ותזרוק אותו, ואז תראה מטה. תחליט, האם אתה רוצה להחזיק ביד דבר מזוגזג או מטה ישר? אומר משה לקב"ה - הבנתי, אני אחריך. עם המטה של משה מכים את מצרים, קורעים את הים ולבסוף שמים אותו בקודש הקודשים, כדי להראות לכלל ישראל שהולכים אחרי הקב"ה גם אם לא מבינים וגם אם הדברים קשים.

יוסף בבור
יוסף נמצא בבור, ההיגיון מחייב שהוא ימות מיד, אבל כשיוסף רואה שהוא לא מת הוא מבין שמהבור הזה הוא יוצא. יוסף אומר לעצמו - אני מבין שכאשר יגיע היום ואפגוש את המשפחה אני לא אעשה מה שאני מרגיש, לפגוע בהם על מה שעשו, אלא אני הולך אחרי הקב"ה. "והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו".

איזה עץ לבחור?
למדנו במסכת סנהדרין 8 :
דריש עובר גלילאה: שלש עשרה ווי"ן נאמר ביין, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן... ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח, לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין. כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא, רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין.

בפרשת שכרותו של נח מופיעים שלשה עשר פעלים שכל אחד מהם מתחיל באות וי"ו. בכך אומרת התורה לנוח - כרם הוא דבר נפלא, שהרי "יין ישמח לבב אנוש", אך כרם יכול להביא גם לשכרות. אתה מתחיל עולם חדש, אז למה אתה מתחיל אותו ביין ולא בדבר ישר? כרם הוא העץ היחיד שגדל בצורה מזוגזגת. הרי העץ זה אתה, כי האדם עץ השדה - העץ זה המראה שלך, אז למה התחלת לבנות את העולם בדבר שיש לו שני פנים, שיכול להביא אותך לזגזוג? היית צריך להתחיל בצורה ישרה, כוי"ו!

נפילתו של נוח היתה על ידי הכרם, בדיוק כמו נפילתו של אדם הראשון, שכן אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה (לדעת רבי מאיר). הקב"ה אסר לאדם לאכול מעץ הדעת, כי עץ הוא המראָה של האדם, האדם צריך לגדול ישר כמו עץ. אמר ה' לאדם - גפן זה לא אתה, תתרחק ממנו. אולם, האדם הראשון לא הקשיב, וכך הוא איבד את עולמו על הגפן יחד עם נוח, וזאת עד שבא אברהם אבינו "עמודו של עולם" 9 ועליו כתוב "ויטע אשל" 10 , הוא ידע לבחור את העץ הנכון והמתאים. 'אשל' הוא ראשי תיבות של אכילה, שתיה ליווי ולינה 11 . אומר בעל הטורים שבכל התורה כולה מופיעה המילה 'ויטע' שלש פעמים: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם", "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", "ויטע אשל בבאר שבע", והוא מביא את דברי רבותנו "מהיכן לקח (נח) הנטיעה? מגן עדן, וכן אברהם לקח האשל מגן עדן". נח בחר את העץ הלא נכון מגן עדן ואיבד את עולמו, אברהם אבינו בחר את העץ הנכון מגן עדן ואז הכל גדל ישר, הוא נהיה עמודו של עולם. "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - אל תיקרי בהבראם אלא באברהם" 12 , שהוא עמודו של עולם.

אברהם אבינו לימד אותנו את היכולת ללכת בצורה ישרה, ולכן יעקב אבינו, בלילה האחרון שלו בארץ ישראל, יורד לבאר שבע, ואומרים חז"ל:
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע - להיכן הלך? אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע"... כתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים, אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו, מהיכן מצאו אותו לשעה, אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו 13 .

האם נטיעת ארזים היא הדבר החשוב ביותר שיעקב צריך לעשות ברגע האחרון, לפני שהוא יוצא מארץ ישראל? אכן כן, כי ערב הירידה למצרים מבקש יעקב לתת לכל אחד מבני הבית חלק מהעץ של סבא אברהם, כדי שיטע את העץ ליד ביתו, והעץ הזה יזכיר לו שבסופו של דבר הוא יצא מבית העבדים, שיזכור שכאשר הולכים אחרי הקב"ה אז גם אם לא מבינים, ונראה שהולכים ב'רוורס' - באמת הולכים ישר. לכן מאותם עצי שטים שגדלו מהנטיעות שיעקב נטע במצרים הרכבנו את המשכן. המשכן הוא השיטה הנכונה, כל יציאה מהשיטה היא שטות, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". היכולת ללכת עם אמונה אחרי הקב"ה גם כשקשה היא הדרך הבטוחה, שבסופה האדם יכול להסתכל לאחור, להביט קדימה, ולראות שהוא הולך ישר.

יום יצירתו של האדם הוא יום ו', "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאלקים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" 14 . הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מאריך לבאר שהתואר הגדול והמיוחד של האבות הוא 'ישרים' 15 . מה פירוש 'ישר? מסביר הנצי"ב ששבח 'ישר' הוא להצדיק את דין הקב"ה. דור בית שני היה "דור עיקש ופתלתול", היו בו צדיקים, חסידים ועמלי תורה, אבל הם לא היו ישרים בהליכות עולמים. היתה שם שנאת חינם, שחשדו בכל מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. התואר הבסיסי של האדם, שאיתו יש לו הכל ובלעדיו אין לו כלום, הוא הישרות.

מבריאת העולם ועד דוד המלך
בכל התנ"ך כתובה המילה תולדות פעמיים עם שני ווי"ם. פעם אחת היא בבריאת העולם "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אלקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם", והפעם השניה היא בסוף מגילת רות "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן, וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם... וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד". הקב"ה יצר את האדם ישר, עם שני ווי"ם, אבל האדם איבד את הישרות. הישרות הזו עתידה להתגלות בצורה מושלמת על ידי מלך המשיח שעתיד לצאת מדוד המלך, כפי שאומר ר' צדוק שהגימטריא של משיח היא נחש - הוא יחזיר את הישרות. זוהי העבודה הגדולה שלנו - לדעת, להרגיש ולהבין שהישרות היא המפתח לכל דבר, לצמיחה ולגדילה.

מה למדנו מדור המבול, דור הפלגה וסדום?
כיצד זוכים למעלת הישרות? אומרת התורה "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" 16 , ועל כך כותב רש"י "זכור ימות עולם - מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו". התורה לא מבקשת שנזכור רק את הטרגדיה של דור המבול, דור הפלגה וסדום, אלא שנדע איזה פוטנציאל היה לדורות הללו. אם היו מממשים אותו - כל העולם היה נראה אחרת. הפוטנציאל של דור המבול הוא להראות שכל העולם הוא תורה, כפי שמבואר בגמרא 17 :
שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? אמר להם... חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום.

הגמרא קושרת בין מתן תורה לבין המבול, וזאת משום שלדור המבול היתה יכולת להראות שמציאות העולם היא התורה, וכיון שהשחיתו את דרכם העולם נשחת וכילה אותם. הפן השני של התורה הוא המבול - או תורה או מבול. כיון שדור המבול הוא הדור שהיה מתאים לקבל את התורה, ממילא משה רבנו נמצא שם, כפי שאומרת הגמרא "משה מן התורה מנין? שנאמר בשגם הוא בשר" 18 . פסוק זה נמצא בתורה בסוף פרשת בראשית, לפני פרשת המבול. זה המקור למשה רבנו, ולכן כמה נפלא שמשה נקרא משה "כי מן המים משיתהו" 19 - הוא נשאר לנו מהמים של המבול, ומתגלה אחריהם.

אולם, לא די בכך שיש תורה, כי אפשר לתת לה פירושים לא מתאימים; הפוטנציאל של דור הפלגה היה לתת לתורה את הפירושים הנכונים, על ידי התורה שבעל פה, ולכן כוח דור הפלגה הוא כח הדיבור - כל הארץ היתה "שפה אחת ודברים אחדים". היתה תקשורת, לא היה מצב של אי הבנות. אלא שדור הפלגה השתמש בכוח האדיר הזה להרס וקלקול במקום לבניין, וכך הכל נהרס. הקב"ה ירד ובלבל את שפתם, ומה נשאר ממגדל בבל? התלמוד הבבלי. התורה שבעל פה שעוברת מדור לדור, ומסבירה בצורה נכונה את התורה שבכתב.

הפוטנציאל שהיה בסדום הוא לעזור ולסייע אחד לשני. על כך אפשר ללמוד מהנקודה שבה הם נפלו, לא לעזור לאף אחד. אם אשה נתנה מלח לשכנתה עטפו אותה בדבש עד שהדבורים הרגו אותה. מה נשאר מסדום? דוד, כפי שאומרים הקדמונים ש'סדום' הוא ראשי תיבות של ס וכת ד וד ו מלך מ שיח. דוד המלך נתן לנו את ספר תהלים, "ואני תפילה" אומר דוד על עצמו 20 - דוד השאיר לנו את הכוח שממנו בונים את היחס ואת הקשר.

אלו הם הדורות שמהם אנחנו צריכים ללמוד על פוטנציאל שהיה, ולקחת אותו ליום יום שלנו. ראשית אנו צריכים להבין שמציאות העולם היא תורה, שהדרך להבין אותה היא תורה שבעל פה, וכתוצאה מכך ישנו יחס בינינו לבין הקב"ה וביננו לבין אדם לחברו. אלו הם היסודות שעליהם אפשר לבנות את העולם. לכן, כל אדם צריך לבחור את העץ המתאים לו - לא את עץ הגפן שמזגזג, אלא כל עץ שיש בו שרשים, גזע ופירות. השרשים מקבילים לתפילה, על ידה מתקרבים לקב"ה. הגזע מקביל לתורה שהיא עמוד של העולם, והפירות מקבילים למצוות.

מול שלשת הכוחות הללו ישנם כוחות שעומדים ומתנגדים. מול מציאות העולם שהיא התורה עומדת הנצרות שמציעה אלטרנטיבה אחרת לתורה. מול התורה שבעל פה, שהיא הפירוש הנכון לתורה, עומד האיסלם ומציע אלטרנטיבה אחרת. ומול הפוטנציאל של אנשי סדום - היחס של בן אדם לחברו - יש אלטרנטיבה אחרת, והיא כח הערב רב. וכשכל הכוחות הללו מתחברים יחד הרי זה אחד הסימנים של ערב הגאולה, כמו שכותב הרמב"ם באיגרת תימן. ועינינו הרואות כיצד הכוחות הללו מתחברים. לכן, ככל שיותר נבין שלמרות הקשיים ולמרות שלא מבינים כל דבר אנחנו הולכים אחרי הקב"ה, אנחנו ממשיכים לזרוע, אז נוכל לגלות מאה שערים ולראות את כל הפרי.

מדוע נבהל משה רבנו מהנחש?
כאשר משה רבנו רואה את הנחש ונס מפניו - הוא לא נבהל משום שהוא מפחד מנחשים, אלא משום שהוא מבין שעם ישראל נמצא באותו מצב שהיה באותו רגע שהוא ברח, ואולי אפילו במצב יותר גרוע. לפני שמשה רבנו ברח הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי והוא הורג את המצרי, והתורה מעידה שאף אחד לא ראה זאת: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". והנה, ביום השני הוא רואה שני אנשים עברים נצים, ואמר לו המכה - "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי"? 21 נשאלת השאלה, איך הוא ידע? התשובה היא שזה היה אותו עברי שאתמול משה רבנו הציל אותו. כאשר רואה משה רבנו את המצב המוסרי הירוד של העם הוא אומר - איני יכול להישאר כאן, אני חייב לברוח. והנה, כאשר הוא שומע את הקריאה האלוקית לחזור שואל משה - האם המצב השתפר שם? אמר לו ה' תזרוק את המטה, והוא הופך לנחש. משה נס מפני הנחש, כי הוא מבין שהמצב נהיה עוד יותר עקום. משה רבנו מפחד, איך אני יכול להפוך את הנחש למטה? איך ליישר את העקמימות? אומר לו הקב"ה - אין לך מה לפחד, אחוז בזנבו. תיגע קצת במי שרחוק, תראה לו את היופי של היהדות ואת הפנימיות, תן לו לטעום את העומק, ואז תראה איך הוא מתקשר לבד.

הנחש מלווה את העולם מתחילת בריאתו ועד ערב הכניסה לארץ, כדי להזכיר לנו מה קורה כאשר אדם הולך לפי מה שהוא מרגיש, אז הוא מוצא את עצמו הולך על הבטן ומזגזג. אולם כאשר אדם הולך אחרי בורא עולם - הוא מוצא את עצמו הולך ישר. הנחש בא ללמד את היסוד הזה קודם כל ביחס לעצמנו, אבל גם ביחס לאחרים - שכדי לקרב אדם צריך רק לגעת בו, להראות לו את היופי שביהדות, ומכוח זה אפשר להפוך כל עקמימות לישרות. מאותה ישרות להגיע לאותו גואל אחרון, המשיח, כמו שאמרנו שמשיח הוא בגימטיא נחש - המשיח יחזיר בחזרה את כל הישרות האמיתית. יהי רצון שנזכה לעלות בדרך הישרה העולה אל הר בית ה' בירושלים, ויתקיים בנו "ללמד בני יהודה קשת, הלא היא כתובה על ספר הישר" 22


^ 1 פרק ג.
^ 2 שבת כב ע"א.
^ 3 תחילת פרק ד'.
^ 4 במדבר כא, ד-ט.
^ 5 בראשית ג, יד.
^ 6 ויקרא יא, מב.
^ 7 קידושין ל ע"א.
^ 8 ע ע"א.
^ 9 שמות רבה פרשה ב, אות ו.
^ 10 בראשית כא, לג.
^ 11 מדרש תהלים מזמור לז.
^ 12 מדרש אגדה לספר שמות פרק לח, כא.
^ 13 בראשית רבה פרשה צד, אות ד.
^ 14 קהלת ז, כט.
^ 15 עבודה זרה כה ע"א "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר - מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר תמות נפשי מות ישרים".
^ 16 דברים לב, ז.
^ 17 זבחים קטז ע"א.
^ 18 חולין קלט ע"ב.
^ 19 שמות ב, י.
^ 20 תהלים קט, ד.
^ 21 שמות ב, יא-יד.
^ 22 שמואל ב, פרק א, פסוק יח.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il