ערכים רבים, ראיונות ורעיונות רבים נשמעים במלאת שנה לגירוש היהודים מחבל עזה וצפון השומרון. רובם ככולם מאירים ומחכימים ובוודאי עוד ישמעו וילמדו רבים נוספים.אך אל לנו לשכוח דבר מרכזי שעמד בבסיס כל התהליך:הקיצוץ והניתוח הנורא של ארץ ישראל. האמירה שלא עוד "חזון ארץ ישראל השלמה".המחשבה שכבר נקבעו העובדות והראיה שאכן כך קרה. התקווה של אותם הוגים, מבצעים ושותפים לפשע שאכן ציבור שלם כבר 'חונך מחדש' על ברכי הרעיונות החדשים.
ומה אנו צריכים לומר היום?
עלינו להציב את האמירה והתביעה הברורה ש: אנו עוד נשוב! עם ישראל וארץ ישראל כבר חוו והתייסרו בעבר גירוש, חורבן והרס. אך ההיסטוריה הארוכה שלנו הוכיחה מי נשאר לנצח ומי חלף והלך עם רוח ה'קידמה' (=קדימה). מי זכה להיבנות ולהעמיד דורות רבים, ומי התבולל, התפזר ונשכח.ארץ ישראל, ארצנו האהובה והקדושה הולכת ונבנית, ואילו ממהרסיה ומחריביה נשאר היום רק זכרונם לדראון עולם.
אנו מאמינים בני דורות רבים של מאמינים שאנו עוד נשוב! נשוב לסיני וחבל עזה.נשוב לצור וצידון ואף נשוב לעבר הירדן.נשוב בעז"ה לכל מקום שהילכו בו אבותינו הקדושים, נשוב לכל מקום שכבר היה בשליטתנו מימות יהושע בן נון, שלמה המלך והחשמונאים, וגם לרבות כל מקום שהובטח לנו על ידי בורא עולם ועדיין טרם מימשנו כאומה ריבונית את שליטתנו עליו.
מהקיץ שעבר, לא רק שלא נשברה אמונתנו, אלא היא עזה יותר.מעתה אנו מחושלים וגיבורים יותר. 'בוגרי' גירוש, חורבן והרס.אמונתנו איננה מסתכמת בדרשות בלבד, אלא נבחנה, צורפה וזוקקה במבחן החיים.נכון הדבר שיש לכך מחיר, אך זהו "מחיר האמונה".כל אותם הניסיונות שנתנסו בהם אבותינו, שעליהם גדלנו מסיפורי הגן ועד לדרשות בבית הכנסת, הן עתה עבורנו בבחינת מעשה אבות סימן לבנים בלא מרכאות, והן עתה ממש דרך חיים. כמובן, אין אנו מזמינים את החורבן.אנו גם איננו פוטרים איש ממעשי האכזריות והברבריות שנעשו, שאת תוצאותיהםהמרות רק עיוור אינו רואה כיום.אך לאחר מעשה - אנו יודעים לומר שבכך נבחנה אמונתנו. נבחנה - וב"ה עמדנו בכך בכבוד.
אנו יודעים לאחר שנה שבמאבק על גוש קטיף וצפון השומרון הפסדנו, אך זהו רק פרק אחד בהיסטוריה הארוכה שלנו.ובעז"ה בוא יבואו ברינה פרקים נוספים, חדשים ומרעננים, של התחדשות ובנייה לנצח.ו"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".נתפלל ונשתדל שיהא זה בקרוב בימינו ממש! וברגע הראשון שנוכל - נשוב!