בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה
גיליון 14

עולם הרבנות- שבט תשפ"א

undefined

רבנים שונים

ט"ז שבט תשפ"א
14 דק' קריאה
הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א

הַזְהִירוּת מֵחַרַקִים
כמה איסורי-תורה עובר האוכל תולעים וחרקים שונים? | האם יש איסור בתולעים הנראים לעין לאחר מאמץ? | מהי ההלכה בתולעים שאינם נראים רק באמצעות מיקרוסקופ? | האם מותר לשתות ממי נהרות ללא סינון? | ומה באשר לחיידקים מזעריים הרוחשים במים ובאויר? | עלי-ירק, כחסה ונענע, מגידול מיוחד בחממות, עד כמה נדרשת גם בהן שטיפה ובדיקה?
שאלה:לקראת ט"ו בשבט מצוי יותר לרכוש פירות יבשים, וידועה חובת הזהירות מאיסור אכילת תולעים. מה הדין בתולעים וחרקים קטנים שאינם נראים לעין, האם גם בהם יש איסור באכילתם?
אזהרת האחרונים מאיסור תולעים
תשובה: ראשית, נקדים מה שכתב הפרי חדש – שהיה רבה של ירושלים לפני כ-300 שנה (יו"ד סי' פד ס"ק נג): כה אמר חזקיה, לא אוכל להתאפק מלהזהיר לעם חומר איסור התולעים, לפי שנעשה קל בעיני הבריות, ו"כיון שעובר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (יומא פו ע"ב), ואין איש שם על לב, מבלי לב דשו בו רבים וגדולים, ואפילו החכמים והיחידים אינם נזהרים כראוי על פי מה שנתבאר בש"ס ובפוסקים, וכל האוכל תולעים או נמלים, חייב על כל תולעת או נמלה חמש מלקיות, ובזבובים או יתושים חייב שש מלקיות. והחמירה התורה בזה בהרבה לאוין ומלקיות, להיות שהוא איסור מצוי מאד בפירות, בירקות, בקטניות, וברוב מיני המאכלים, ואי אפשר ליזהר מלהכשל בהם אם לא בזריזות וזהירות גדולה, ולפיכך הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאווין באיסור שרץ הארץ. ומעתה כל אדם יזדרז בעצמו מלהכשל באיסור זה, וגם לדרוש ברבים חומר איסורו כדי שיפרשו מהאיסור, ואני את נפשי הצלתי, ישמע חכם ויוסף לקח.
גם בספר יסוד ושורש העבודה (שער ז פ"ד) כתב שאין די להפקיע עצמו בלבד בזהירות והשגחתו על עצמו, אלא על הכלל כולו יצא להזהיר את האחרים גם כן, וביחוד להרים מכשול מעם ישראל, ואשרי חלקו של המשתדל על עצמו להיות איש כזה, ליתן את הפנאי שלו ולחקור ולדרוש בתמידות על אודות הדבר הזה, לזכות בזה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו. גם בחכמת אדם (כלל לח ס"כ) כתב שראוי לאדם להסתכל במה שאוכל, ועל ידי זה ינצל מכמה תולעים, "ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים ניצלתי על ידי זה, ברוך ה'".
המרבה לבדוק - הרי זו משובח
וכן הזהיר בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קלב): ואודות המרור לפסח, רגיל אני לדרוש בשבת הגדול, כי מי שאין לו אנשים נאמנים יראי שמים לבדוק היטב החסה ולנקותה מרחש תולעים קטנים הנמצאים בה מאד מאד שאינם ניכרים לחלושי הראות, טוב שיקח למרור תמכא שקורין קריי"ן, כי חלילה להכשיל באיסורי לאווין מן התורה לקיים מצוות מרור שבזמן הזה היא מדרבנן. גם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים לראש (דף עב) כתב: יזהיר מאד לבני ביתו לבדוק היטב החזרת כראוי, וכל היד המרבה לבדוק הרי זו משובח, פן חלילה במקום מצוה יפגעו באיסור של חמש מלקיות.
גם בפלא יועץ (ערך בדיקה) כתב: ובענין התולעים רבה המכשלה, שיש הרבה מיני פירות וירקות שנמצאים בהם תולעים, ורבים מעמי הארץ אין נזהרים ואוכלים אותם בלי בדיקה. וצריך להזהיר לעם על זה וכיוצא בזה, כי ישראל קדושים רוצים להיות גדורים ופרושים, אבל הם שוגגים. ה' הטוב יכפר בעדם. וחיוב גדול מוטל על כל אדם לבדוק את המאכלים כשיש בהם חשש תולעים, וכבר צווחו על זה בספרים צעקה גדולה ומרה, שהרי כל אשר בשם ישראל יכונה, לא יאכל נבילה וטריפה או בשר חזיר וכדו', אפילו יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם, ואם ירצו להכריחו, יסבול עונשים מרים עד מוות ולא יעבור. ואם נתבונן הרי באכילת נבילה וטריפה וחזיר אין אלא לאו אחד, ובאכילת תולעת אחת יש ארבעה לאוין(!), ובאכילת נמלה וכל שרץ העוף חמשה לאוין(!), נמצא שהאוכל בלי זהירות ובלי בדיקה, במעט רגע אוכל מאה תולעים, ועובר תילי-תילים של לאוין(!) בשאט נפש בלי שום הנאה כלל, רק ממיעוט זהירות. ונאמר (משלי כג ב): 'וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה'. וצריך להזהיר לעם על כך, כי ישראל קדושים רוצים להיות גדורים.
מכל דברי רבותינו הנזכרים למדים אנו את חומר איסור אכילת תולעים ועד כמה יש ליזהר בבדיקת פירות וירקות וכל דבר שיש בו חשש תולעים.
תולעת שאינה נראית אלא לאחר מאמץ
בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ערה) כתב: מה שאמרת בפוּ לין החדשים שסמוך לגמרן מצוי בהם במקום הרחש, מקום שחור, וניכר ראשו של הרחש, אך גופו אינו ניכר, אלא מהפול בעצמו שמשונה קצת מהפול עצמו, אם רחש זה אסור או לא. והשיב שהרחש ההוא מיד נודע מקומו, שמשחיר, וזה קטן מאד, "וכמה פעמים נסיתי ונוטלין אותו ממקומו ומניחין על צפורן האצבע והוא רוחש והולך".
ומבואר מדבריו, שגם שרץ קטן מאד הניכר רק על ידי רחישתו, נחשב לניכר לעין ואסור. וכן משמע מרש"י (עירובין כח ע"א ד"ה צרעה, ועי' רש"י סוכה יח.) בביאור מילת 'שֶרֶץ', מלשון 'שֶרָץ', דבר שאינו נראה אלא על ידי שירוצו וריחושו מפני קוטנו. וכן כתב החינוך (מצוה קסה) שאפילו קטנה שבקטנות, מכיון שאכלה והיא שלימה, לוקה עליה. גם מהר"ם בן חביב – שהיה ראשון לציון לפני מאות שנים, בשו"ת קול גדול (סי' ה) כתב שהנראה מן המשנה ומן הפוסקים, כי בריה אפילו היא פחותה מן החרדל, לוקה מן התורה, ואין חילוק אם היא דקה מחוט השערה או גסה מחוט השערה. וכן כתב בחכמת אדם (כלל לח ס"ח) לגבי תולעים שבחומץ, שאסור לסננו, כי התולעים שבו אינם ניכרים כי אם נגד השמש. ובשו"ת צמח צדק החדשות (יו"ד סי' נד) דוחה בשתי ידים מי שרצה להתיר לשתות מי נהר עם תולעים דקים העוברים דרך סינון בד.
וכן בערוך השלחן (סי' פד סל"ו) כתב במה שהעין יכולה לראות אפילו נגד השמש, אפילו דק מן הדק, הוא שרץ גמור. וכתב עוד (סל"ז) שלכן יש להזהר מאד בקיץ באותם ששותים מן הנהרות ומן האגמים, שעל ידי החמימות נתהוו שם כמו זבובים קטנים ותולעים קטנים, ויש ליזהר שלא לשתותם קודם סינון במסננת דקה מן הדקה או על ידי בגד. והוכיח שאפילו תולעים שאינם נראים במבט שטחי, אם רואים אותם על ידי התבוננות היטב, או רק כנגד השמש, למרות שהם קטנים ביותר, אסורים מן התורה.
תולעים הנראים רק על-ידי מיקרוסקופ
בספר הברית כתב שכאשר מסתכלים במיקרוסקופ, רואים במים רבבות מיקראבים, מה שנקרא כיום 'חיידקים', וגם האויר מלא מהם, ואם כן איך אנו שותים מים ונושמים את האויר, אלא ש"לא ניתנה תורה למלאכי השרת" (ברכות כה ע"ב, קידושין נד ע"א), ואם אינו נראה בעין רגילה על-ידי התאמצות או כנגד השמש, אלא על-ידי מיקרוסקופ, לא אסרה התורה. ומדבריו נלמד גם על תולעים שאינם נראים במאכל או במשקה אלא על ידי מיקרוסקופ, אינם אסורים.
גם בתפארת ישראל על המשניות (ע"ז פ"ב מ"ו, בועז אות ג) כתב: והנה אבותינו ספרו לנו שזה כחמישים או שישים שנה שרצה גדול הדור אחד להתיר דג אחד מחמת שנראה במיקרוסקופ, שיש לו קשקשים, אך חלק וכתב דכל שאין נראה בלי זכוכית לא נקרא קשקשת, וזה אינו נראה רק נקודה קטנה שלא שלטה בו העין, והתורה אמרה לנו רק לסמוך על הדבר הנראה, בלי זכוכית. ומדבריו מבואר גם לענין תולעים שאם אינם נראים לעין על ידי התבוננות היטב, אינם בכלל איסור תולעים. וכן מבואר בערוך השלחן (הנ"ל) דכיון שאין העין שולטת בהם, לאו כלום הוא, ורק במה שהעין יכולה לראות אפילו נגד השמש, ואפילו דק מן הדק, הוי שרץ גמור. גם הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קמו) כתב לענין תולעים שרואים אותם רק במיקרוסקופ, שהתורה לא אסרה אלא תולעים ושקצים ורמשים שנראו לעינים.
עלי-חסה מגידולי חממות
יש ירקות שנמצאים בהם תולעים דקים רבים וקשה לבודקן, ורק על-ידי התבוננות כנגד השמש רואים אותם, ואינו דומה לראיה דרך מיקרוסקופ, כיון שהם נראים בעין בריאה. וכגון עלי-נענע, עלי-חסה וכדו', צריך אדם להתבונן היטב שאין שם תולעים. ברוב ככל עלי החסה הבדיקה קשה מאד, וכמעט אי אפשר לסמוך גם על בדיקה היטב של עלי החסה, ואף אם ישטפום ברותחים, אם יניחום כנגד השמש יראו בהם תולעים. ולכן כל מי שיראת ה' נוגעת ללבו ושומר נפשו מחטוא, ירחק מאכילת עלי-חסה אלו, אלא-אם-כן באים מגידול מיוחד בחממות, כפי שיש חברות מיוחדות המגדלות עלים אך ורק בחממות, אך עלים אחרים לא יבואו על שולחנו כלל. (ולמצות 'מרור' בליל-הסדר יקח מקלח הלבן בו התולעים נראים בבדיקה היטב, ולא בעלים הירוקים).
ואמנם בעלי-חסה הבאים מחברות אלו וכיו"ב, אפשר לסמוך על זה ולאכול גם את העלים הירוקים, אולם אף עלים אלו יש לשוטפם היטב בברז, ולא יסמוך לאוכלם בלי בדיקה כלל, ופעמים מצוי שם כל מיני חרקים שונים, ולכן צריכים שטיפה היטב. וכמו כן שיש כיום עלי-נענע המגיעים מגוש-קטיף, יקח רק מהם.
'למזהיר ולנזהר'
יהי רצון שנזכה להינצל מאיסור אכילת תולעים, וכל אחד ואחד הרוכש פירות יבשים לקראת ט"ו בשבט, יזהיר את בני ביתו לבודקם הדק היטב, שכל פרי שמצויים בו תולעים במיעוט המצוי, כעשרה אחוז, יש לבודקו הדק היטב.



הרב הראשי לישראל הגאון הרב דוד לאו שליט"א

אורח חיים - ענייני הלכה
ראש השנה לאילנות הוא מועד נכון לעיין שוב בהלכות ברכות, ולדעת שלא לטעות בעת נבקש להודות לבוראנו על הארץ ועל פירותיה.
מאכלים רבים ייאכלו בצורות שונות מצורתם המקורית, לעתים בחיתוכים שונים, לעתים בצורת ריסוק. בכל בית מופיע "פירה תפוחי אדמה" כחלק מרכזי מהסעודה, אבל ישנם הבדלים בברכות בין סוגי פירות, ובין צורת השימוש, האם רוסקו הפירות, נסחטו, או שנתבשלו עם מים.
כמובן שחלק מהמאכלים נאכלים בתוך הסעודה ואיננו מברכים עליהם, אם כי על רסק תפוחי עץ המוגש כקינוח נברך, עתים את ברכת הפרי, עתים ברכת שהכל. ייתכן גם שחלק מהמאכלים "נבלעים" בתוך המאכל, כרסק עגבניות שמטעים את המאכל המרכזי, וממילא לא נברך עליו היות שהוא טפל למאכל.
השולחן ערוך כתב שעל כל פירות האילן מברך את ברכת "בורא פרי העץ", ועל פירות האדמה מברך "בורא פרי האדמה". אבל ברור שכל הנידון הוא ברכה על פירות בצורתם השלמה, כי כשמרסקים פרי, או סוחטים ממנו משקה, או מבשלים אותו במים ורוצים לשתות את המים, הרי ש"פנים חדשות באו לכאן", וסביר שברכתם תשתנה.

הגמרא אומרת שתמרים שנמעכו ונעשו עיסה, מברך עליהם ברכת בורא פרי העץ, כי נשארה עליהם צורתם. נחלקו הראשונים האם משמעות הדברים היא שדווקא כאשר הפרי לא רוסק לגמרי, וחתיכות ממנו נמצאות בעיסה, אז ברכתו היא הברכה המקורית. אבל אם התרסק הפרי לגמרי אין מקום לברך את ברכת הפרי אלא ברכת שהכל. אך הרמב"ם פסק במפורש שגם אם זו עיסה גמורה, ואין בה את חתיכות הפרי יברך את ברכת הפרי, ולא ברכת שהכל.
השולחן ערוך פסק כשיטת הרמב"ם, ואף שהרמ"א הוסיף : ויש אומרים לברך עליהם שהכל, וטוב לחוש לכתחילה לברך שהכל. אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא, כי כן נראה עיקר. אבל הכריע המשנה ברורה שכל עוד ממשות הפרי קיימת מברכים את ברכת הפרי, אלא אם אבדה צורת הפרי ולא ניכר כלל מה היה לכתחילה, רק אז מברכים שהכל. גם השו"ע הרב הדגיש שהכל תלוי בהכרת הפרי, לכן כתב לחלק בין תמרים שנתמעכו לגמרי, אבל עדיין צורת הפרי עליהם ומברך עליהם את ברכת הפרי, לבין חיטים שנטחנו, אף אם לא נטחנו לגמרי, אבל מכיוון שאינם ניכרים מברך עליהם שהכל.
בימינו, כשניתן לרסק פירות בבלנדר, כמעט תמיד אובדת צורת הפרי, במקרים כאלו יאבד הפרי את ברכתו. אבל "פירה תפוחי אדמה", או על קוגל תפוח אדמה או על לביבות, היות שנשארה צורת הפרי בצבע ובמרקם, וכל הרואה מזהה מיד שמדובר בתפוחי אדמה, לכן נברך בורא פרי האדמה, ולא את ברכת שהכל. (אם כי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל סבר שברסק "פירה" יברך שהכל). גם על צ'יפס יברך בורא פרי האדמה, כי ניכר ממה הוא עשוי. גם על ריבה ביתית, או ריבה בה ניכרות חתיכות מהפרי נברך את ברכת הפרי או הירק העיקרי. באותה מידה נברך את ברכת הפרי על אבוקדו מרוסק או על בננה מרוסקת, שלמרות שנתמעכו במזלג, עדיין נשארה צורת הפרי בצבע ובמרקם.
ברסק תפוחים נברך ברכת בורא פרי העץ, אבל בממרח תמרים, או ממרח בוטנים, או ריבה, המיוצרים בצורה תעשייתית, או ברסק תפוחי עץ תעשייתי נברך שהכל נהיה בדברו.
אדגיש שבהלכה מופיע פרט נוסף, אם נתגדלו הפירות מלכתחילה לאכילתם כמרוסקים, הדין הוא שמברכים עליהם את ברכת הפרי, גם אם רוסקו לגמרי בצורה תעשייתית. אבל הגדרת "נתגדלו לכך" נידונה בפוסקים, האם הכוונה היא שכל סוג זה של פירות מגודל בארץ רק לשם ריסוק, וזו צורת ההנאה מפרי זה, או שדי בזן מיוחד של הפרי, שהוא מגודל לשימוש בצורת רסק, ורק עליו נברך את ברכת הפרי.
למעשה, רוב תפוחי העץ בארצנו גדלים לאכילה, כך שאם מרסקים תפוחי עץ אין זה עיקר השימוש בפרי וכשאבדה צורתו (בריסוק תעשייתי) נברך שהכל. אבל רסק עגבניות תעשייתי עשוי מזן מיוחד שמגודל לצורך זה, ואף שרוב העגבניות בארץ מגודלות לאכילה בצורה רגילה, לא תהיה זו חומרא חריגה מי שיברך בורא פרי האדמה על רסק זה, או על פרי אדמה אחר בכוונה לפטור גם רסק זה.

דברים אלו אמורים ביחס לפרות שרוסקו, אבל לגבי פרי שנסחט וכעת שותים את המיץ שזב מהפרי נידון ברכתו שונה. הראב"ד סבר שיש להבדיל בין משקה שזב מעצמו מפרי, והוא מוגדר כזיעת הפרי בלבד ואינו משקה, לבין מה שיוצא מכתישת פרי, שכאשר סוחטים את הפרי ומוציאים ממנו את כל המשקה שבו, ייחשב הדבר כגוף הפרי לכל דבר ועניין, וממילא תהיה ברכתו כברכת הפרי. הרשב"א חלק עליו וסבר שההגדרה היא דבר שראוי להביאו לבית המקדש כביכורים או לתיתו לכהן כתרומה, וכל שאינו מוגדר פרי לעניין תרומה וביכורים אינו פרי גם לעניין ברכת הפרי, ומכיוון שלעניין תרומה וביכורים בודאי שאיננו מביאים משקה אלא אמרה התורה להביא פרי דווקא, חוץ מיין ושמן, לכן גם לעניין ברכה, ברגע שצורתו אינה צורת פרי, גם אם נכנס במשקה כל הטעם שהיה בפרי, אבל אין זה אלא משקה ועל כן ברכתו שהכל. (וגם לשיטת החזון איש כך יהא הדין), והיות שהגדרת המיץ היא כזיעת הפרי בלבד, לכן נכון הוא לברך ברכת שהכל.
יוצא מן הכלל הוא היין שנסחט מענבים שברכתו מיוחדת, בורא פרי הגפן (וכן שמן זית, אם נאכל כמעורב עם משקים אחרים, לצורכי רפואה).

אפשרות נוספת של הנאה מפרות היא בבישול. הגמרא אומרת שמי סילקא כסילקא, כלומר, על מים שנתבשלו בהם פרות מברכים את ברכת הפרי.
תמהו הראשונים, מה ההבדל בין פרי שנסחט שברכתו שהכל, לבין פרי שבושל ומימיו יצאו תוך כדי בישול שברכתו כברכת הפרי, ומדוע מברכים את הברכה המקורית דווקא על מי בישול ולא על מים שנסחטו.
בתשובת הדבר נחלקו ראשונים. הרשב"א הסביר שהחילוק הוא בין ירקות לפרות. ירקות נאכלים בדרך כלל על ידי בישול, ולכן ברכת המים שבושלו בהם היא ברכת הירק, לעומת זאת אנו רגילים לאכול פרות בפני עצמם, על כן ברכת המיץ תשתנה מהברכה המקורית. הרא"ש הסביר שהחילוק הוא בין בישול לסחיטה. בסחיטה יוצאת מהפרי זיעתו, דהיינו אין למשקה טעם פרי ממש, לכן נברך שהכל. אבל בבישול נקלט טעם הירק או הפרי וברכתו ברכת הפרי. עוד הוסיף הרא"ש שאם עיקר תפקיד הבישול הוא לצורך הירקות, והנוזל משמש כעזר לבישול, אז נגררים המים אחרי הירק וברכתם כברכתו, אבל אם רצון האוכל הוא המרק, והירק ניתן בו לצורך טעם (כמרק עוף, שמניחים בו ירקות למרק, ולעתים אף זורקים את הירקות אחרי הבישול), אז המרק עיקר ומברכים עליו שהכל. אגב, השו"ע הרב כתב שזו הסיבה שבשלה מברכים שהכל על קפה ותה, כי לא נשאר מהמאכל העיקרי במשקה, אלא רק טעמו.
למעשה, מברכים על מרק פרות/ירקות ברכת שהכל אלא אם נתקיימו התנאים הבאים, הרגילות היא לאכול את הירקות הללו מבושלים, והבישול מיועד לתת טעם במים וטעם המים בירקות, אבל אם רק הירקות אמורים לתת טעם במים נברך שהכל.
פרטים נוספים ימנעו מהמרק את ברכת הירק. אם חתיכות הירק כבר נימוחו במרק, לא מברכים עליהם אלא שהכל. או אם יש במרק פריט חשוב כגון בשר או עוף, בטלים הירקות אל הבשר ומברכים שהכל.
עוד יש לציין שכל זה אמור כשהמרק מורכב ממים וירקות, אבל אם הוסיפו אבקת מרק או שאר דברים שנותנים טעם במים, אזי ברכת המרק היא שהכל, בכל מקרה.
תוספות שניתנו במרק אחרי בישולו, כגון ירקות, או שקדי מרק או קניידלך וכדו', אם העיקר היא התוספת, מברכים עליה ופוטרים בכך את המרק. אם רוצה לאכול מרק, אך גם רוצה לאכול את מין הדגן, מברך על כל אחד את ברכתו המתאימה לו.
כמובן, אם אוכלים את המרק בתוך הסעודה לא מברכים עליו. אבל אם אוכלים מרק פרות בסוף הסעודה מברכים על הקינוח בהתאם להגדרות שנכתבו.

סוגיה נוספת היא אכילת לפתן פירות, הן בתחילת סעודה הן בסיומה של סעודה. רגילות הייתה להגיש פירות בתחילת הסעודה, ומאכל זה בא לפתוח את התיאבון ולעוררו. נחלקו הפוסקים בהגדרת אכילה זו לצורך ברכה, ולשיטת רבות במקרה זה הפירות אינם חלק מהסעודה ונכון יהיה לברך עליהם. בימינו אין רגילות לכך, ומפורסם בשם מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל שסבר שבימינו מנה זו מוגשת באירועים לצורך מתיקות ונעימות בלבד ולא לעורר תיאבון, ואין למנה זו קשר לעיקר הסעודה, ולכן גם בתוך הסעודה מברכים ברכה ראשונה על מנה זו, את ברכת הפרי, ואיננו פוטרים את המנה בברכת המוציא.

לגבי לפתן בסוף הסעודה, היות שבודאי אינם חלק מהסעודה מברכים עליהם. החפץ חיים זצ"ל כתב בספרו שיש לברך עליהם ברכה ראשונה, אך העידו עליו שרק אם הפירות מוגשים כצורתם הרגילה, כפירות חיים, מברכים עליהם ברכה ראשונה, אבל כשהוגש לפתן של פירות מבושלים חזר בו בזקנותו וסבר שאין לברך על מנה זו. הסיבה לספק זה היא שיטת הרשב"א שהזכרנו, שדברים מבושלים נכללים בתוך ברכת הלחם, כי הם חלק מהסעודה, ולכן אין צורך לברך עליהם בפני עצמם, ככל המאכלים שהם עיקר הסעודה. מה עוד שרגילים להביאם לסעודה, ולכן נפטרים בברכת הלחם. הפוסקים עסקו בהרחבה בשיטה זו, כי אם נכליל בברכת הלחם גם את הקינוח שרגילים להביאו לסעודה, הרי שבמקומות שרגילים להגיש מעדן שוקולד לא נברך עליהם, כי רגילים להגישם בסעודה.
למעשה נוהגים לברך על מנה אחרונה, מפני שהביטוי "מאכלים הבאים בתוך הסעודה" הוא סימן ולא סיבה. כלומר, לא מברכים על מאכל שהוא חלק מהפת, או שהוא בא להשביע, אבל מברכים על מאכל שבא בסעודה שלא כחלק מהפת ושמטרתו היא להשאיר טעם מתוק בפה ולא להשביע. לכן יש לברך על מנה אחרונה, גם אם המאכל הוא פירות מבושלים.
אגב, לגבי גלידה האריכו הפוסקים לדון אם היא מוגדרת כמאכל ואז יש לברך עליה ברכה ראשונה, או שהיא מוגדרת כמשקה, ואז אין לברך עליה. לפי ההסבר שכתבתי על לפתן אין סיבה לכאורה שלא לברך על גלידה, גם אם היא תוגדר כמשקה, שהרי על משקה שבא לסייע לאכילה לא מברכים, כי הוא בא לצורך הסעודה וכחלק ממנה. אבל על משקה שבא להשאיר טעם טוב, כגלידה שבאה להשאיר מתיקות בפה, אין סיבה שלא לברך ברכה ראשונה, אף כשהיא מוגשת לפני ברכת המזון.
באותה הגדרה נגדיר גם שתייה שבאה בסיומה של סעודה. פעמים רבות מגישים קפה עם עוגה בסיום הסעודה, ואז נברך עליו, שהרי הם באים לא כחלק מהסעודה אלא כדי להשאיר טעם טוב ונעים בפה. לעומת זאת, מצוי בחתונה שאחרי המנה העיקרית רוקדים ושמחים בשמחת חתן וכלה, ולאחר זמן נעצרים לשתות משקה קל כדי להרוות את הצימאון ולהקל על הזיעה הניגרת. כאן לא באה השתייה כדי להמתיק את הגרון אלא להקל על הצימאון, כלומר זה ייחשב כחלק מהסעודה, ואין צורך לברך על שתייה זו. יתרה מזו, שתייה זו ממשיכה את הסעודה, ואפשר יהיה לברך ברכת המזון אחריה, כי היא תרמה לסעודה ורק אחריה מסתיימת הסעודה.

למדנו מכאן שבעת שנהנים מבריאתו של הקדוש ברוך הוא בעולמו, חשוב לשים לב מה צורת ההנאה, האם מעשינו תרמו לשינויה של ההנאה או שאנו נהנים מהמאכל בצורתו הטבעית בה ניתן לנו המאכל מאת הקדוש ברוך הוא, ועל פיה נדע כיצד להודות.

תפילה ליום ט"ו בשבט מאת הבן-איש -חי רבנו יוסף חיים זצוק"ל

ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, על כן טוב ונכון לומר ביום ט"ו בשבט בשחרית פסוקים אלו ובבקשה זו, וידוע הוא שיש קבלה ביד חכמי אשכנז ז"ל (כפי שהובא בספר "בני יששכר" חודש שבט, מאמר ב', סימון ב) שצריך לבקש ביום ט"ו בשבט בפרטות על האתרוג, שיזדמן לישראל אתרוג טוב ויפה בחג
(רבי יוסף חיים בספרו לשון חכמים ח"א סימן ל"ח)
ויאמר: "אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה (מלעיל) פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ ויהי כן"
"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא אלוקים כי טוב" (בראשית א יא)

אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אל נא פצה שנה זו משמיר ושית,
וברך עץ שמן וזית.
אל נא במטר רווה חרבוני ישימון,
וברך גפן ותאנה ורימון.
אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים,
וברך אגוז ותמר ותפוחים.
אל נא צדקך מעמך בל יפסק,
וברך חרוב וקורסטמל ואפרסק.
אל נא חלץ קהלת אשר אליך תערוג,
וברך התות והאגוז והאתרוג".
"ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצו לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוהים את מעשיך [קהלת ט', ז']. (ויאמר): באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים [שיר השירים ה', א']. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.



תפילת הנוטעים על אדמת ישראל - מאת הרב בן ציון חי עוזיאל

אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם,
בּוֹנֶה צִיּוֹן וִירוּשָלַיִם –
וּמְכוֹנֵן מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל.
רְצֵה ה' אַרְצֶךָ
וְהַשְׁפַּע עָלֶיהָ מִטּוּב חַסְדֶּךָ.
תֶּן טַל לִבְרָכָה
וְגִשְּׁמֵי רָצוֹן הוֹרֵד בְּעִתָם
לְרַוּוֹת הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲמָקֶיהָ
וּלְהַשְׁקוֹת בּהֶם כָּל צֶמַח וָעֵץ.
וּנְטִיעוֹת אֵלֶה
אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נוֹטְעִים לְפָנֶיךָ הַיּוֹם
הַעֲמֵק שָׁרְשֵׁיהֶם וְגַדֵּל פְּאֵרָם
לְמַעַן יפְרְחוּ לְרָצוֹן
בְּתוֹךְ שְׁאָר עֲצֵי יִשְׂרָאֵל
לִבְרָכָה וּלְתִפְאָרָה.
וְחַזֵּק יְדֵי כָּל אַחֵינוּ
הָעֲמֵלִים בַּעֲבוֹדַת אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ
וּבְהַפְרָחַת שִׁמְמָתָהּ.
בָּרֵךְ ה' חֵילָם
וּפֹעַל יָדָם תִּרְצֶה.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָׁמַיִם
וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.
אָמֵן.













\






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il