בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • התבוננות כללית
לחץ להקדשת שיעור זה

נקודת פתיחה

גם בעולם המעשה, שבו צריך לקבל החלטות קשות על סגירת תלמודי תורה, צריך תמיד לזכור את המעלה והחשיבות של הלימוד, ולכן אומרת לנו הגמרא שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות למרות שלמעשה לא ננהג כך

undefined

הרב דוד סתו

כ"ג שבט תשפ"א
4 דק' קריאה
ההכרעה אם לפתוח את בתי הספר בזמן מגפה אינה יכולה להימדד רק במשקל של ערכים מוחלטים, אלא חייבת גם להתחשב במציאות האנושית שבה אנו חיים ובהשפעה של ההחלטה על כלל הציבור

השבוע חל יום הזיכרון של אמי עליה השלום ובני משפחתי המורחבת קיימו שיח ארוך בזום לזכרה. לקראת סוף הדיון הועלתה שאלת לימוד התורה בתלמודי התורה במלוא חריפותה, ואחד המשתתפים העלה את הטיעון הבא: "בשל הנסיבות שבהן אנו חיים, בהיעדר זום, צפיפות וכדומה, ניתן להחליט על המשך לימוד התורה תוך ידיעה שהחלטה זו תוביל למותם של בני אדם, שכן הסכנה הרוחנית של מאות אלפי ילדים שעלולים להתדרדר מבחינה רוחנית חמורה לא פחות ממותם של מספר מסוים של בני אדם".
דומה שאמירה זו מעוררת את אחת השאלות המרכזיות בשיח הדתי בשנה האחרונה. פרט להשוואות איזה ציבור מפר את ההנחיות יותר - ההפגנות בבלפור או חתונות האדמו"רים, השוואות שמותירות בדרך כלל טעם מר של ויכוח עקר וחסר תוחלת, הרי ששאלה זו מנסחת מחדש את סדרי העדיפויות של עולם הערכים היהודי ומאתגרת את עולמנו האמוני והדתי.
ארגז הכלים היהודי עמוס בשלל מקורות וציטוטים שיכולים לחזק כל עמדה (סיפורי לימוד התורה של רבי עקיבא ואחרים שלמדו תורה חרף הגזירות של הרומאים שאסרו לעשות זאת, הביטוי "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" ועוד).
אחת הגמרות המרתקות העוסקות בנושא היא זו המתארת את מרדכי, שחרף הנס הגדול שהביא על כלל ישראל ובזכותו אנו חוגגים את חג הפורים לדורות, הורידוהו חכמים מגדולתו בסנהדרין שבה היה חבר. בתחילה הוא מוזכר במקום הרביעי ואחר כך הוא מורד שלב אחד כלפי מטה בדירוג. אומרת הגמרא: "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות" (מגילה טז, ב). מה היה חטאו של מרדכי? רש"י פירש "שעזב את לימודו ועסק בשררה". מימרא זו מציבה את ערך לימוד התורה מעל לכל ערך אחר, כולל חיי אדם, וממילא יכולה בוודאי לשמש כמקור השראה לכל מי שמבקשים להמשיך בלימודים סדירים חרף הסכנות הכרוכות בכך.

ערך מוחלט לעומת פשרות
אלא שלכאורה מימרא זו סותרת את הערך הבסיסי שכולנו מכירים והוא שמצוות הצלת נפשות גוברת על לימוד תורה. גדולי הפוסקים הקשו על מימרא זו והשולחן ערוך פסק להלכה: "יכולים לשנות (כסף שנאסף), אפילו מתלמוד תורה, לצורך שלשים פשיטים להגמון בכל שנה, לפי שהוא הצלת נפשות, שאם לא יתפשרו עמו יש כמה עניים שאין להם ליתן, ויכום ויפשיטום ערומים" (שולחן ערוך הלכות צדקה סימן רנא סעיף יד). כלומר, מותר להסב כספים שמיועדים לאחזקת תורה וללימודה להצלת חיי אדם. בעברית שלנו מותר לקצץ מתקציב הישיבות למען קניית מכונות הנשמה אם חלילה היינו מגיעים לכך. פסיקה הלכתית זו ממחישה את הפער בינה ובין המימרא הקודמת, אשר מחזקת את ערך לימוד התורה מול כל ערך אחר, כולל הצלת חיי אדם.
אכן היו כאלה שביקשו לדחות את הפסיקה הזאת מכוח היותה סותרת לקודמת, אולם מרבית הפוסקים ביקשו ליישב את שתי המימרות כאחד. הכיוונים המרכזיים ליישוב הסתירה הם שניים. יש שביקשו לחלק בין מקרה שבו יש מישהו אחר שיכול לעסוק בהצלת הנפשות, ואז עדיף שתיעשה מצווה זו בידי אחרים, ובין מצב שבו יש רק אפשרות אחת להציל הנפשות, ואז בוודאי ערך זה גובר על לימוד תורה.
ויש שהציעו הבחנה אחרת, עקרונית יותר. כך כתב הטורי זהב: "דוודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש". במשפט זה מבקש הוא להעמיד את הסולם הנכון. פיקוח נפש גובר על תלמוד תורה, אך עדיין חשוב לגמרא להדגיש שמעלתו של מרדכי אינה שלמה, "דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה ולא בא לידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות, ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפש". כלומר, הזכויות שיש לאדם שעוסק בתורה הן למעלה מהזכות של המציל נפשות, אבל אין לכך שום קשר לשאלה המעשית כיצד צריך לנהוג. גם בעולם המעשה, שבו צריך לקבל החלטות קשות על סגירת תלמודי תורה, צריך תמיד לזכור את המעלה והחשיבות של הלימוד, ולכן אומרת לנו הגמרא שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות למרות שלמעשה לא ננהג כך.

באותה סירה
יש כאן בהחלט אמירה מורכבת ולא פשוטה לעיכול. אם תלמוד תורה כל כך גדול, מדוע לא ניישם זאת גם למעשה ונעדיף את הלימוד על פני הסכנה? מסתבר שעולם הערכים שלנו כולל שני סוגי מדרג, האחד הוא לפי חשיבותו האובייקטיבית והשני הוא תוצר של היותנו חיים בעולם של מעשה. "יפה שעה של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", עוד נשימה של יהודי שיאמר אמן על ברכה או תודה לרופא שסייע לו יפים מכל חיי העולם הבא שבהם אין לנו קיום כגוף.
האדם נועד להביא ולהביע את הרוחני שבו לעולם הגוף. שם שדה פעילותו, לשם הוא אמור להיות מכוון. לשם כך הוא צריך להיות טעון בתורה ובערכים שיכוונוהו לכך. לכן גדול התלמוד, לכן חשובה מאין כמוה המודעות לעולם הרוח ועליונותו. אבל כשבאים לבחון את יישומו בעולם המעשה אין לנו אלא לבחור בחיים.
חשוב לזכור כי כל הדיון שלנו התחיל ממרדכי שעזב את תלמודו והחליט לעסוק בהצלת עם ישראל, ועל כך התנהל דיון האם קיבל את ההחלטה הנכונה אם לאו. החלטתו של מרדכי הייתה אישית והוא קיבל אותה לבדו. אם מישהו אחר היה חפץ לעשותה, יכול היה לעשות זאת בכבוד. המציאות שאיתה מתמודד עם ישראל בימים אלה היא הרבה יותר מורכבת, שכן אין אנו עוסקים בהחלטה שאדם מקבל על עצמו והיא משפיעה רק עליו. ההחלטה שקבוצה אחת מקבלת אם לפתוח את בתי הספר שלה אם לאו משליכה ישירות על הקהילה כולה. הן במישור ההדבקות, שכן חיים אנו במקום אחד וההדבקה עוברת במהירות מאדם אחד לחברו, הן בכל הנוגע לעומס המוטל על בתי החולים הגורם להזנחה של מטופלים שלא היו בהכרח נכונים לשלם את המחיר הזה ואף לא היו שותפים בקבלת ההחלטה. מאידך, קשה להתעלם מהצרכים של האוכלוסיות השונות בשל נסיבות החיים של כל קבוצה, הכוללות נגישות לטכנולוגיות וכדומה.
מכאן החשיבות הגדולה של החלטת הציבור ומנהיגיו המיוצגים על ידי ממשלה בישראל. כל החלטה עלולה לגבות מחירים כבדים בנפש שדמם ודם זרעיותם מוטלים על כתפינו, וממילא יש צורך בקבלת החלטות וניהול סיכונים בכובד ראש, שכה נחוצים לנו בעת הזאת. בלי שיקולים פוליטיים, בלי כוחנות, פשוט לראות את טובת הציבור כולו ולהחליט בהתאם.

מתוך העיתון 'בשבע'

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il