בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הפצת יהדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב רייכר ז"ל

להיות פעיל, אבל ירושלמי

היכן מצוי המרכז התרבותי של עם ישראל; היכן מרכז הכובד - התערות או התבדלות; על גטאות, על מאבק, ועל בוקר טוב.

undefined

הרב אברהם שרייבר

תשס"ו
3 דק' קריאה
לא להמאיס ארץ חמדה
רבות נכתב בתקופה האחרונה, בעלונים ובדפי פרשות-שבוע למיניהם, על הערך הנשגב של להיות "פעיל תל-אביבי", ובוודאי שאין איש מתנגד לכך. להיפך, ודאי שאנו מחזקים ידיהם של כל שלוחי מצווה, בכל מקום קיבוץ יהודי בעולם בכלל ובארץ-ישראל בפרט. אך כמדומה שהצגת הדברים כפי שהם נכתבים – שהיום זוהי המשימה החשובה, בה"א הידיעה, ואפילו "בלי להקים דוכנים" אלא רק "לחיות שם ולהגיד בוקר טוב", ומתוך געגוע ל"שאונה של עיר ולעשן שבה" וששם "המרכז התרבותי של עם ישראל, והכל זז שם", ובהדגשה שזוהי משימה חשובה יותר מלהסתגר ב"גטאות" ואפילו אם הם "גטאות קדושים" ואפילו אם הם נמצאים במקומות חלוציים שיש בהם בניין הארץ ויישובה, שהיא המצווה השקולה כנגד כל התורה כולה – הצגה זו היא בעייתית ונתונה לבירור גדול.
מעבר לצד המוסרי הפשוט, בימים שבהם מתיישבים חלוצים רבים נתונים במתקפה עזה מצד סטרא דשמאלא, והם אינם יודעים מה ילד יום ומה עלול להתרחש ביישוביהם הפורחים, שבהם השקיעו את מיטב חלבם ודמם – לצד מתקפה מדינית ותקשורתית, ולצד ייבוש תקציבים וגזירות והגבלות שומות ומשונות – הנה באים דווקא אנשי שלומנו, ומה שיש להם לכתוב בעלונים הוא על כך שכל מפעל החיים האדיר הזה הוא למעשה מיותר וכבר אינו תואם את צורכי התקופה והזמן. ובמקום להציב כמטרה דחופה לעורר ציבור רחב לעלות בהמוניו לאותם המקומות ולהתיישב בהם בזמן קרוב ביותר, הם גורמים לדבר הפוך – להמאסת ארץ חמדה בעיני רבים ולהחלשת ציבור גדול העומד ממש באמצע המערכה.
מעבר לכך, אינני זוכה להבין מדוע אותם עורכי עלונים והכותבים בהם מוצאים טעם להתגולל כמעט מדי שבת דווקא על המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון, אך אינם חושבים לקרוא לאלפי מתיישבים בשכונות יוקרה דתיות ברחבי הארץ, שאולי הם יבואו בהמוניהם לפעול בתל-אביב, ולא להישאר ספונים בביתם ששם אולי המעשה החלוצי איננו כל כך גדול.

להרים את דגל ירושלים
מעבר לכל אלה, נראה שבקריאה הכנועה והנרגשת להיות "פעיל תל-אביבי" ישנה נסיגה גדולה מהבנת מהלך הגאולה שאנו זוכים לו בדורות האחרונים.
ידועה קריאתו של מרן הראי"ה זצ"ל להקמת "דגל ירושלים", זוהי התנועה שמבארת את שיבת ציון על בסיס הקודש, בניגוד לתפיסה שרווחה אצל ראשי התנועה הציונית ש"הציונות דבר אין לה עם הדת". ובמקום אחר (לנתיבות ישראל ח"א עמ' צט' קבלה מהרב על סדר הגאולה מהפסוקים האחרונים בתהילים ס"ט) אנו לומדים שיש בכך שלבים בהתקדמות הגאולה. מ"וישבו שם וירשוה" – אנשים בלי שם, אנשים שמתביישים ביהדותם ואף מתכחשים לה, יבוא זמן של "וזרע עבדיו ינחלוה", מתנחלים בארץ שהם עבדי ה' והפסגה "ואוהבי שמו ישכנו בה". אוהבי ה', זרע אברהם אוהבי, שמתוך אהבתם ימסרו את נפשם להשכין את השכינה בארץ ויעמדו בכוחות עילאיים מול כל הקשיים למען שמו באהבה. זהו לענ"ד המהלך של דגל ירושלים. להקים ציבורים קדושים! להקים יישובים ומתוך כך מועצות ומתוך כך ערים ומתוך כך את הארץ כולה שתהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
אולי צריך לומר שהמאבק הרוחני העיקרי שלנו הוא דווקא במה שמיוצג בתל-אביב, העיר העברית הראשונה. העיר החביבה עלינו מאוד מצד יישוב הארץ שנתחדש בה, אך העיר שאנו צריכים להילחם(!) בדעות של מי שמנסה להפוך אותה לאיזו שהיא אמירה רוחנית ערכית. להיות "פעיל תל-אביבי" פירושו לחזור ולהיבלע כפרטים בתוך אותה תפיסה הפכית ממש לדגל ירושלים. אולי פרטים "מחייכים ונחמדים", ובוודאי פרטים שיכולים לזכות את הרבים ויבואו על שכרם בזה ובבא, אך אין בכך המענה התרבותי העיקרי והאמיתי לאותה תפיסה הרוצה לראות אותנו כמדינה בין כל המדינות ומבקשת לעקור את כל הקדוש והיקר לנו – מה שהוא בלתי אפשרי ועל כן מביא מכאובים רבים ונוראיים. ומי שתוהה על הראשונות (ועל דברי רבותינו שאת מימיהם אנו שותים), וקורא לעצור את מהלך ההתיישבות התורנית – אידיאולוגית – ולחזור ולחיות כפרטים בכרך הגדול, מציב את עצמו בצד הלא נכון של המערכה, ולמעשה משתף פעולה עם כל אותם הכוחות הרוצים לבלע ולהרוס ולעכב את גאולתן של ישראל, אשר דווקא משום כך הם נתקפים בבולמוס בלתי מוסבר של חורבן והרס היישובים הקדושים הללו.
בימים אלו אנו נדרשים להיות דווקא"פעילים ירושלמים" . ומתוך קדושת ירושלים של מעלה, להרחיב את הארץ כולה ולבנותה על טהרת הקודש. להקים יישובים גדולים המציגים אפשרות אחרת של ניהול החיים על כל מדרגותיהם, חיים מלאים ושלמים היוצאים מתוך תורה ונבנים בעשייה ובאומץ, בגבורה ובחריצות, והכל מתוך קדושה וטהרה.
זוהי הקריאה למדרגה החדשה הכל כך מדוברת בימים אלו בבתי מדרשינו: להיות אנשי תורה עם "חוט שדרה" ועם "זקיפות קומה שבקדושה", להיות מנהיגים ולא מונהגים, ולהביא את הבשורה החדשה של ציבוריות קדושה, שהיא-היא שיכולה להשפיע באמת ולרומם את הדור כולו, ובכללם את אנשי תל-אביב והנלווים אליהם, לגאולה ולתשובה שלמה, תשובה מאהבה בב"א.

----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il