Not Found


HTTP Error 404. The requested resource is not found.

Not Found

Not Found


HTTP Error 404. The requested resource is not found.

Not Found

Not Found


HTTP Error 404. The requested resource is not found.

בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"א

שמירת קדושה מביאה גאולה

*אלפי שנים לא ידעו בני האדם איך נישואי קרובים גורמים מוות, מומים ומחלות. רק היום, אחרי אלפי שנים ומחקר ענק ויקר מאוד של אלפי חוקרים, אנחנו מתחילים להבין את התהליך המופלא שאלוקים יצר כדי שלא נסבול.

undefined

הרב שמואל אליהו

ח' אייר תשפ"א
13 דק' קריאה 62 דק' צפיה

הקשר בין קדושת ישראל לגאולה



קדושה בבית הפרטי בדרך למקדש



פרשת "אחרי מות" מתחילה בהתגלות ה' במשכן ובמקדש ביום הכיפורים – "כי בענן אראה על הכפרת" –  ומסיימת באופן שבו האדם צריך לשמור על הקדושה בביתו הפרטי. לומר לך שהקדושה שורה בבית המקדש רק כאשר האדם שומר קדושה ולא נכשל בנושא צניעות עם נשים, בין פנויות ובין נשואות, במחשבה, בדיבור או במעשה.


פרשת העריות מסתיימת באזהרה שארץ ישראל עלולה להקיא אותנו מתוכה אם לא ניזהר בקדושה ביחסים עם נשים, כשם שהיא הקיאה את העמים שלפנינו, וכמו שהיא בסופו של דבר עשתה לנו בחורבן בית ראשון ובית שני שהארץ הקיאה אותנו בגלל החטאים הללו.


כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ



על הקשר שבין הקדושה הפרטית לגאולה של כלל ישראל אנו קוראים בהקדמה לכל הפרשה הזו: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". כשאדם חוטא בעריות הוא לא רק נופל ביצרו, הוא מתחבר לתרבות מצרים ותועבותיה, לתרבות הכנענים ותועבותיהם שבגללם הם נזרקו מהארץ.


יש קשר גדול בין מצרים, כנען ופלישתים: שלושתם צאצאים של חם שחטא בגילוי עריות מול נח אביו והתקלל. ספר בראשית מספר על המצרים, הכנענים והפלישתים שממשיכים באותה דרך קלוקלת ונענשים. איך המלך המצרי מנסה לפגוע בשרה בעריות, כיצד אבימלך הפלישתי מנסה גם הוא לעשות כן, כיצד סדום חוטאים במשכב זכר וכיצד מושל שכם אונס את דינה. התורה גם מתארת כיצד הם מתקללים ונענשים כמו חם אביהם. כאן מזהירה התורה ואומרת כי למרות שנאמר לנו "בני בכורי ישראל" איננו חסינים והארץ עלולה להקיא אותנו כמו שהיא הקיאה את כנען וצאצאיו.


אחים לצרה



ספר בראשית מספר לנו שתועבת מצרים וכנען בעריות מתחילה במנהיגים שלהם. המחקרים הארכיאולוגיים מספרים לנו כי הפרעונים התחתנו ביניהם לבין עצמם כדי לשמור על טוהר הדם שלהם. המלכה קליאופטרה התחתנה עם אחיה תלמי, וכשהוא נרצח התחתנה עם האח תלמי השני. המלך המצרי תות ענח' אמון נלד כתוצאה מגילוי עריות בין אביו המלך שנשא את אחותו. מקום קבורתו נמצא לפני כמאה שנה, ומומחים שחקרו את הדנ"א שלו ראו שהוא סבל ממומים רבים, כתוצאה מגילוי העריות במשפחתו. כל הפגמים הללו מנעו ממנו להביא ילדים לעולם והביאו למותו בגיל 19. למרות האסונות הללו המשיכו המצרים בתרבות הזאת.


התושבים המצריים חיקו את המנהיגים שלהם, התחתנו בגילוי עריות, ושילמו על כך בילדים פגומים וחולים בכל הפגמים הגנטיים האפשריים. פפירוסים רבים והצהרות מפקד רומיות מתקופת בית שני מעידות כי היו בעלים ונשים מצריים רבים שהיו אח ואחות מאותו אב ואם.


הדם הכחול של מלכי אירופה



התרבות הקלוקלת הזאת הייתה גם בפרס העתיקה, מלכי האצטקים במרכז אמריקה נהגו להינשא לאחיותיהן וכך נהגו בבתי המלוכה ביפן העתיקה. בגאוותם רצו כולם לשמר את טוהר הדם שלהם והביאו לעולם מחלות, מומים ועיוותים.


בתי המלוכה של אירופה המשיכו גם הם במנהג הגאוותני הזה, ובמשך מאות שנים התחתנה משפחת המלוכה ההבסבורגית מספרד רק עם משפחת המלוכה ההבסבורגית מגרמניה. כתוצאה מכך סבלו בני משפחת המלוכה האירופית ממחלות וממומים רבים, אחד מהם היה ההמופיליה שלא אפשרה את קרישת הדם במקרה של פציעה. אין ספק, הדם שלהם היה מיוחד במינו. אולי המחלה הזאת הייתה מקור האגדה על הדם המיוחד שהמלכים האירופאים חשבו כי הוא זורם להם בעורקים ובזכותו הם נישאים מעל כולם.


מומים נוספים היו ניכרים על פניהם של בני המשפחה, אחד מהם היה השפה האוסטרית, שפה תחתונה שמוטה שממנה סבלו הרבה מבני משפחת המלוכה האירופאית. בעיקר סבל ממנה קרלוס השני מלך ספרד שנולד מעוות לחלוטין. הוא התקשה בדיבור מאחר שלשונו הייתה גדולה מאוד עד שלא יכול היה להכניס אותה לפיו. קרלוס השני היה עקר שהשאיר את ספרד ללא יורש וסיבך את אירופה במלחמה שנודעה בשם "מלחמת הירושה הספרדית".



תועבות תושבי הארץ



תשעה קבין של זנות נטלו הערבים



כשהתורה רוצה לספר על תועבות הכנענים היא מוסיפה משפט "וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו". והלא בידוע שבארץ כנען הם באים? "אלא מלמד שמעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות ואותו המקום שנתישבו בו ישראל מקולקל מכולם". מסתבר שלא רק הכנעניות גרמה לקלקול בעריות, אלא גם המגורים שלהם בארץ ישראל גרמו לכך. וזהו מה שאנחנו רואים בקלקולי העריות של הערבים והפלישתים בימינו בארץ ישראל.


הגמרא (קידושין מט ע"ב) אומרת: "עֲשָׂרָה קַבִּים שֶׁל זְנוּת יָרְדוּ לְעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבָיָא וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ". במדינות כמו כווית וירדן יש למעלה מארבעים אחוזים של נישואי קרובים. גם בישראל, בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט, נישואי קרובים הם נורמה חברתית חזקה ביותר. מהסיבה הזאת יש שם תמותת תינוקות בהיקף של פי עשרה מהיקף תמותת תינוקות היהודים שגרים לידם.


חירשים כי אינם שומעים לדבר ה'



על פי נתונים שהוצגו בכנסת יש שכיחות גדולה של מומים בגלל נישואים בין המשפחות הערביות. לכן יש בטייבה שכיחות גבוהה של מומים מלידה, בג'יסר א-זרקא נפוצה מחלת הסיסטיק פיברוזיס. בכפר אעבלין יש הרבה לבקנים. בפקיעין שכיחה מחלת טיי-זקס. בכפר הערבי טובא-זנגריה, שיעור הלידות עם מומים גנטיים בשנת 1995 היה 11% מכלל הלידות בכפר, השיעור הגבוה במדינת ישראל, ואחד הגבוהים בעולם. בקלנסוואה יש שיעור גבוה של ילדים הלוקים בחרשות, כך בכפר טירה וכך בכל מקום שלא שומעים לדבר ה'.


אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם



רש"י מסביר את המילה "חוקותי" כדברים שהאדם לא מבין. "דברים שהם גזירת המלך שהיצר הרע משיב עליהם למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבים עליהם". מרוב אהבה אומר לנו ה' "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". פעמיים הוא חוזר על המילה "חוקה" ואומר לנו כי למרות שאנחנו לא מבינים את הסיבה לאיסור נישואי קרובים, עלינו לדעת כי הם מביאים חיים. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'".


אלפי שנים לא ידעו בני האדם איך נישואי קרובים גורמים מוות, מומים ומחלות. היינו צריכים להאמין לה' שכאשר הוא מצווה אותנו הוא עושה את הכול לטובתנו. רק היום, אחרי אלפי שנים ומחקר ענק ויקר מאוד של אלפי חוקרים, אנחנו מתחילים להבין את התהליך המופלא שאלוקים יצר כדי שלא נסבול.


מסתרי חכמת היצירה



החסד העצום ביצירת האדם



בשנים האחרונות הולך ומתברר פלא היווצרות התא הראשון שממנו נוצר כל אדם, כל יצור וכל צמח. תא ראשוני שמכיל את התכונות שלנו ברצף שנקרא כרומוזום הכולל מידע בזוגות על כל התכונות התורשתיות של אותו יצור חי. התא הזה עתיד להתרבות ולשכפל את עצמו פעמים רבות. אדם בוגר יוצר בכל שנייה שלושה מיליון תאים שכל אחד מהם מעתיק את כל המידע שהיה בתא הראשוני שלו. לפעמים התא הוא תא עצם ולפעמים הוא מתפתח בצורת תא שריר או לב או דם, לפי צורך האדם. כל התאים יוצרים את המרקם החי שמתאם בין כל מיליארדי התאים האחרים שבאותו אדם, צמח או יצור חי.


התא הראשוני הוא מיזוג של שני חצאי תאים שנוצרו במיוחד לשם כך אצל הזכר והנקבה. כל אחד מהם חילק תא לשניים ובו חצי מהתכונות שלהם. שני חצאי התאים הללו התאחדו בשעת הזיווג ומהם נוצר התא הראשון של כל יצור חי.


הסיבה הנראית שבגללה התאים מתחלקים אצל ההורים היא כנראה למנוע התפשטות מחלות. כשיש פגם אצל אחד ההורים והוא לא נמצא אצל ההורה השני, יש סיכוי גדול שהפגם הגנטי לא יבוא לידי ביטוי בזכות ההורה השני. אבל כששני ההורים הם אחים, הפגם הגנטי כנראה נמצא אצל שניהם וכך יבוא הפגם לידי ביטוי בילדים המשותפים שלהם. לכן יצר הבורא בחסדו את התהליך הפלאי הזה שבו יש זכרים ויש נקבות ויש תהליך שבזכותו הפגמים לא ממשיכים מדור לדור.


החסד ביצירת הצמחים



גם לצמחים יש תאים זכריים ותאים נקביים שמתחברים כדי להמשיך את הדור הבא שלהם. יש עצים כמו דקל שמחולקים לעצים זכריים ולעצים נקביים, ויש עצים שבהם העץ מייצר גם תאים זכריים וגם תאים נקביים שנועדו לריבוי ומתחלקים כמו תא של אדם. גם בצומח כל תא זכרי מחפש בדרכים יצירתיות ומגוונות להפרות תא נקבי מאותו סוג עץ, אבל לא מהעץ שהוא גדל עליו.


כך מתנהלים בכל רגע ורגע מיליוני סוגים שונים של עצים בכל כדור הארץ במשך אלפי שנים. צמחים רב-שנתיים או חד-שנתיים, ננסים או עצי ענק. עצים בצפון הקר והקפוא או עצים ביערות הגשם – כולם מתרבים בזוגיות של זכר ונקבה, וכולם מחפשים את ההפריה שלהם מרחוק.


אין ספור יצורים חיים מסייעים לעצים ליצור את הזיווג בין התא הזכרי לתא הנקבי הרחוק. כולנו רואים את הפרפרים שנמשכים לבוא לקחת צוף או פרי או פיתוי אחר. העצים משתמשים לשם כך בריחות, בצבעים, בצורות, בטעמים ובכל מה שאפשר על מנת למשוך את הפרפרים שיעזרו להם למצוא את החצי השני שלהם במקום הרחוק ולא במקום הקרוב.


תוך כדי האוכל לוקחים עליהם הפרפרים בלי משים אבקה עם תאים זכריים. הפרפר מגיע לפרח אחר כדי לקחת גם ממנו צוף, ובין לבין הוא מעביר את האבקה לתא הנקבי שמחכה לו במקום אחר כדי להתחבר וליצור תא ראשוני של הדור הבא של הצמחים מהסוג הזה. גם הדבורים והציפורים והרוח ושאר בעלי חיים מתגייסים למבצע הענק הזה, כל אחד בדרכו. כך הצמחים מתפתחים ולא מורישים לדורות הבאים מחלות שדבקו בהם בדרך.


החסד ביצירת בעלי החיים



גם אצל בעלי החיים ההתרבות היא לא זכרים עם זכרים ולא נקבות עם נקבות, אלא רק זכרים עם נקבות, ולא מאותה משפחה. גם פה מדובר בתופעה ענקית עולמית שקיימת אלפי שנים. מדובר בטריליונים של יצורים שונים ומשונים שחיים בזוגיות חכמה כזאת. גם עופות וגם דגים, גם חרקים, גם זוחלים וגם יונקים ממאות אלפי סוגים שונים לחלוטין זה מזה. כולם מתרבים רק בזוגיות של זכר ונקבה. כולם יודעים לדבוק רק מין במינו. המפותחים שבהם יודעים לשמור על מבנה משפחתי, רובם בונים בתים מסוגים שונים לטפל בצאצאים. המפותחים יותר שומרים על נאמנות זוגית לכל החיים.


בעלי החיים הללו נזהרים לא להתרבות בתוך המשפחה. צבועים נוטשים את הלהקה שלהם כשהם מגיעים לבגרות כדי שימצאו נקבה מלהקה אחרת ולא נקבה מהמשפחה שלהם. נקבת הצבוע תזדווג רק עם צבוע שאינו מלהקתה. כך חתולי בר נודדים ומתרחקים מהאמא ומהאחיות שלהם כשהם מגיעים לבגרות מינית.


הלמורים (קופים קטנים) יודעים לזהות ולדחות קרובי משפחה לפי הריח, וכך מתרחקת נקבת הלמור מאחיה  ומבני משפחתה. גם העכברים נעזרים בריח כדי לזהות בני משפחה ולא להזדווג איתם. אם נקבת העכבר תתעבר בטעות מאחיה, היא תפיל את העובר הממזר ולא תלד אותו עם סיכוי גדול ליצור עם פגמים גנטיים.


כשאדם רואה את כל הפלא העולמי הזה הוא לא מבין מיהו הטיפש שמרשה לעצמו לומר כי הוא יכול להתחרות בחכמה האלוקית ולחתן אח ואחות או להמציא משפחות של גבר וגבר או אישה ואישה. מיהו הגאוותן שיכול לומר כי אפשר לעבור על דברי תורה ולהתחתן בתוך המשפחה. מיהו זה שחושב שהוא יותר חכם מאלוקים ורוצה יותר ממנו בטובתם של אנשים.


וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ



עבירות שמביאות גלות



אחרי שהתורה אומרת לנו להיזהר מיחסים עם אשת איש, מיחסים בין גברים לבין עצמם ומיחסים בתוך המשפחה, היא אומרת לנו שארץ ישראל מקיאה את אלה שחוטאים בחטאים הללו. "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ". על כן ה' מזהיר "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וכו' וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם". בפועל כך קורה לעם ישראל, הם שוכחים את אזהרת ה' והולכים אחרי עיניהם וליבם (יחזקאל טז, כב, כג) ובסופו של דבר הם גולים מהארץ "וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ" (יחזקאל כב).


מנגנון נסתר להקאת החוטאים



איננו יודעים איך עובד המנגנון של הקאת הארץ, אבל זה עובד. בכל שנות הגלות הארץ הייתה שוממה ועכשיו היא מאירה לנו פנים. רק שלפעמים יש כאלה שחושבים שאלוקים עובד לפי ראות עיניהם ולפי הקצב שלהם. כך מספרת הגמרא על חיאל שכל בניו מתים בשעה שהוא בונה את יריחו. "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (מלכים א, טז לד).


בניחום האבלים פוגש אחאב את אליהו הנביא ואומר לו: אתה בוודאי חושב שבניו של חיאל מתו בגלל הקללה של יהושע בן נון. אומר לו אליהו: כן. משיב אחאב: אם הקללה של משה לא מתקיימת ואנחנו לא מגורשים מארץ ישראל, איך הקללה של יהושע תלמידו מתקיימת? באותה שעה נשבע אליהו שלא ירד גשם עד שישראל יעשו תשובה כמו שקרה כעבור כמה שנים בהר הכרמל, כמפורסם.


הסיפור הזה בא ללמד כי גם מלך מוכשר כמו מלך ישראל לא מבין את המנגנון של ארץ ישראל, איך היא מגרשת את החוטאים שיושבים עליה, ולא מבין מתי ה' מאריך אפו ומתי הוא מקיים מיד את דברו. אבל כשמסתכלים במבט רחב רואים איך המקיימים את מצוות ה' נשארים פה, ואלה שלא רצויים פה – מוּקָאִים על ידי הארץ.


לֹא תִקְרְבוּ



לֹא תִגַּע בּוֹ יָד



התורה חוזרת ואומרת לנו שלוש פעמים לא להתקרב כלל לא האיסור, הכול כדי שלא ניכשל באיסורים הללו. "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט); "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח ו). הקב"ה, שברא את האדם, יודע כי רוב בני האדם לא היו חוטאים בעריות אילולי שוויתרו לעצמם תחילה להתקרב אל החטא ואמרו "לי זה לא יקרה". לכן אסור לנגוע כלל באשה שלא שלך, בין רווקה ובין נשואה.


וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ



עוד אומרת התורה לא להתקרב לתרבות שלהם שמעודדת פריצות, "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". שואלים חכמינו: מה הכוונה חוקותיהם? ועונים שמדובר בתרבות שמעודדות זימה: "אֶלָּא אֵלּוּ נְמוּסוֹת שֶׁלָּהֶן דְּבָרִים הַחָקּוּקִין לָהֶם כְּגוֹן טַרְטִיאוֹת וְאִצְטְדֵאוֹת". גם בימינו מדובר על תיאטרון שמעביר לצופה מבלי משים את התרבות הקלוקלת שלהם. תיאטרון וסרטים וסדרות שהם הם סרסורי העבירה הגדולים ביותר.


חכמינו אמרו כי זו הייתה חכמתו הרעה של בלעם שהבין כי אדם חכם לא ילך לעבור על איסורי עריות, אבל אם תמשוך אותו לאט לאט, הוא יתפתה ויעשה את העבירה החמורה מכולן. כך הוא אומר לבלק: "אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן, בּוֹא וַאֲשִׂיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים (אהלים), וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה (צעירה) מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶם כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְשִׁימוֹן, וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה (צעירה) מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וְיוֹצְאִים לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה (במחיר הרגיל), וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת בְּפָחוֹת שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים".


הצעירה שמוכרת במחיר מבצע בזול כמה פעמים מרגילה את הישראלי לבא לקנות בקניון שלה, ואז מגיע השלב השני של חנויות המזון שיושבים בהן, האוכל אומנם לא טרף אבל האווירה ממש לא נכונה, והאדם אומר: לא עשיתי כלום. "וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ, הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב, בְּרֹר לְעַצְמְךָ, וְצַרְצוּרֵי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ. וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָמְרָה לוֹ, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן?" אתה בן בית, תאכל משהו, תשתה משהו, והוא מתפתה ושותה יין עמוני. "כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ. אָמַר לָהּ, הַשְׁמִיעִי לִי".


הישראלי מתאווה לגויה, היא מסכימה ובלבד שהוא יפשוט את בגדיו מול בעל פעור. "הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ, עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ, הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ, וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ". אחרי שהוא מוריד את בגדיו היא הולכת עוד שלב והוא כבר שבוי בידי יצריו ולא מסוגל לעצור בעצמו "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנִּיחָתְךָ, עַד שֶׁתִּכְפֹּר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (הושע ט) 'הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם'" (סנהדרין קו ע"א).


מעשה טיפשים



הגמרא מספרת על תלמיד חכם שחשב כי לו זה לא יקרה ושילם מחיר יקר מאוד. "תָּנֵי דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו וּמְחַזַּרְתָּם בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאָמְרָה לָהֶם: כְּתִיב בַּתּוֹרָה כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה - מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחְזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְהָיְתָה מְסִיחָה כָּל אוֹתוֹ מְאֹרָע. וְאָמַרְתִּי לֵהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַה הוּא אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי. - בִּימֵי לִבּוּנֵךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ? - אָכַל עִמִּי, וְשָׁתָה עִמִּי, וְיָשַׁן עִמִּי בְּקֵרוּב בָּשָׂר, וְלֹא עָלְתָה דַּעְתּוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְאָמַרְתִּי לֵהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁלֹּא נָשָׂא פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (שבת יג ע"א).


עצם הנגיעה באישה אסורה לדעת הרמב"ם מהתורה, אפילו לא התייחדו (שו"ע יו"ד קצה טז). אמנם נגיעה של אחות בחולה לא אסורה (דרכי תשובה סימן קצה ס"ק נד בשם הרדב"ז ח"א סי' ב'). אבל סַפָּר שמספר אישה, זו בוודאי נגיעה של חיבה שעוסק בייפוי האישה. ובוודאי לחיצת יד היא ביטוי של קירבה ואסורה (עוד יוסף חי - פרשת שופטים).


ולא יאמר אדם "דרכיה דרכי נעם" ואלחץ את היד שמושטת לי, כי זה בדיוק מה שאמר הישראלי למואביה שמכרה לו בגדים בחצי מחיר והגישה לו יין לשתות, והוא שתה משום דרכי שלום והגיע לעברי פי פחת. על כן אמרה התורה: אל תתקרב לאשה שאינה אשתך.


ואפילו על בני משפחה נאמר "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם - אע"פ שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים" (שו"ע אבן העזר כא ז).


וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל



כמו כן צריך אדם לדעת שלא יושבים עם נשים לאכילה משותפת בבית קפה, או מטיילים ביחד, "וַאֲפִלּוּ אֵינָם חֲשׁוּדִים וּפְרוּצִים אִם לֹא בָּאוּ שָׁם עִמָּהּ בִּשְׁבִיל שְׁמִירָה אֶלָּא הֵם הִזְמִינוּ אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁתְּטַיֵּל עִמָּהֶם בְּהַגִּנָּה וְהֵם לֹא בָּאוּ שָׁם בְּסוּג שׁוֹמְרִים, וְאֵין דַּרְכָּם לִהְיוֹת בָּאִים בְּתוֹרַת שׁוֹמְרִים - הָא וַדַּאי אִיכָּא לְזוּת שְׂפָתַיִם בְּזֶה מִן הַבְּרִיּוֹת מֵאַחַר כִּי הִזְמִינוּ אוֹתָהּ לְבַדָּהּ וְאֵין נָשִׁים אֲחֵרוֹת עִמָּהּ. וְאָסוּר לְאִשָּׁה לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ לְזוּת שְׂפָתַיִם מֵאֲחֵרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (עוד יוסף חי שופטים).


תיקון על מראות אסורים



עוד כותב ה"בן איש חי" כי אם אדם נכשל וראה אישה לא לבושה צריך לעשות על כך תיקון. יתענה לילה ויום כמו יום הכיפורים, ואם קשה עליו תענית לילה יתענה ביום בלבד ויקבל התענית מבעוד יום בשעת מנחה בנוסח זה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד הַלַּיְלָה הַזֹּאת כֻּלָּהּ וּלְמָחָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים לְתַקֵּן מָה שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲוֹן אֲשֶׁר הִסְתַּכַּלְתִּי בִּמְקוֹם עֶרְוָה שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עֲלֵי בְּאִסּוּר עֲרָיוֹת. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ מִעוּט חֶלְבֵי וּדְמֵי שֶׁמִּתְמַעֵט בְּתַעֲנִיתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ לְתַקֵּן פְּגַם עֲוֹן הִסְתַּכְּלוּת שֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי בִּמְקוֹם עֶרְוָה שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלַי בְּאִסּוּר עֲרָיוֹת. וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ מִן הַגִּלְגּוּל בָּעוֹף הַנִּקְרָא רָאָה. וְתִנְחָלֵנִי חֵלֶק טוֹב לעוה"ב וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכֹל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין בְּזֶה הַתַּעֲנִית וִיהִי נֹעַם וְכוּ'".


ויהי רצון שבזכות שמירת הקדושה שכל אחד מתקדש ושומר על עצמו, נזכה ויתקיים בנו "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אמן ואמן.


סיפור


קדושים תהיו



הרב שמואל כ"ץ חיבר את הספר "קדושים תהיו", העוסק בהלכות צניעות בחברה מעורבת שיש בה בנים ובנות. ספר שנועד לחזק את הקדושה והצניעות וללמד את הגדרים הנכונים שצריכים להיות ביחסים בין בנים לבנות.


מספר הרב כ"ץ: באתי אל מו"ר הרב זצ"ל עם הדפים של הספר שהתכוונתי להדפיס לספר "קדושים תהיו" והתכוונתי לשאול כמה שאלות. בדחילו ורחימו דפקתי על הדלת. מו"ר הרב פתח את הדלת והושיב אותי מולו. סיפרתי לו על הספר שאני רוצה לכתוב, במטרה להרבות יותר קדושה וצניעות בתנועות הנוער ובכלל. הרב שמע כמה שאלות ואז לקח את הדפים של הספר מידיי ועבר על הדפים בזה אחר זה. הוא ביקש ממני רשות לכתוב הערות על הספר, וכך הוא הגיה את כל הדפים. הרב שאל אם יש לי עוד, והשבתי שהחלקים הבאים של הספר הם בהכנה. אמר לי הרב: כשיהיו לך הדפים הבאים מוכנים – בוא אלי.


כך הרב עבר איתי על הספר דף אחרי דף, הלכה אחרי הלכה, ודיבר איתי בכל הסוגיות ההלכתיות כאילו אני שווה לו בלימוד. הוא התייחס לכל מה שכתבתי ועודד אותי להדפיס את הספר ולהפיץ אותו בכל סניפי בני עקיבא ועזרא, להרבות צניעות וקדושה במקומות הללו. גם בבתי ספר הממ"ד שהיו ברובם מעורבים בעת ההיא הפצתי את הספר. לשמחת כולנו, התחילה בעת ההיא התחזקות גדולה בבתי הספר ובתנועות הנוער המעורבות. לאט לאט החלו להפריד בנים מבנות בבתי ספר ובתנועות הנוער.


הקדושה שהרב דיבר עליה בכל מיני הזדמנויות פעלה את פעולתה, עם התלמידים ועם המורים, עם המנהלים ועם הנהלת החינוך הדתי. בכל מקום דיבר הרב על קדושה. כנראה שזאת הסיבה שהרב השקיע כל כך הרבה בספר "קדושים תהיו", כי הוא ראה בו כלי חשוב ללמד את נושא הטהרה והצניעות בציבור הדתי לאומי. ברוך ה', כבר רואים פירות גדולים לעמלנו, שכיום רוב הנשים מכסות את ראשן, רוב הבנות הולכות עם שמלות ארוכות. במקומות שהיו רגילים להקל בגדרי הצניעות החלו לנהוג על פי ההלכה, וציבור שלם התחזק בשמירת גדרי הקדושה והצניעות באופן שלא יתואר.


סיפר לי פעם אחד מראשי החמ"ד ואמר לי כי אם בתחילה היו תשעים אחוז מבתי הספר של הממלכתי דתי מעורבים ורק עשרה אחוז נפרדים בנים מבנות, היום המצב התהפך ותשעים אחוז נפרדים ורק עשרה אחוז מהם מעורבים. גם בתנועות הנוער יש התחזקות גדולה של צניעות בלבוש והפרדה בסניפים רבים בין בנים לבנות.


 


תשובה כהלכה



קדושה בשמחה. איך אדם יתנהג בענייני קדושה בין איש לאשתו?


אדם יכול להוסיף קדושה אם זה לא על חשבון השמחה של אשתו. בוודאי אסור אם זה פוגע בה.


 


 


קדושה בפנים מאירות. מה אמור להיות היחס וההתנהגות במפגש משפחתי כאשר חלק מהמשפחה לא דתיים, או כאשר דודות או בנות דודות באות לדבר איתי?


צריך לענות עם חיוך, בשמחה. לדבר בצורה יפה ונעימה, לקרב ולראות שחשוב לנו הקשר ואכפת לנו. עם בנות דודות, לדבר לעניין ובקצרה.


 


 


 


קריאה בקדושה. האם מותר לקרוא בספר שמביא ציטטות מאנשים, כולל שמותיהם, שנאמרו ברדיו ובטלוויזיה כדי ללעוג עליהם? הרי הספר כבר פורסם,  וגם משפטים אלו כבר פורסמו ברדיו ובטלוויזיה.


 אם תוכן הספר הוא לעג, בוודאי לא ראוי. אם יש תוכן חיובי לספר ועל הדרך יש שם דברי לעג מפורסמים, אפשר לקרוא אבל לא לצטט אותם.

Not Found

Not Found


HTTP Error 404. The requested resource is not found.

Not Found

Not Found


HTTP Error 404. The requested resource is not found.