איש פשוט ועני היה משה. מדי בוקר יצא לעבודתו בסופר השכונתי והיה מסדר ומארגן את המוצרים על המדפים. מדי פעם היה מחליק לכיסיו מוצרים מעטים שהיו חסרים בביתו. הוא ידע אמנם שהדבר אינו ראוי ואף נקרא גניבה, אך הוא התקשה לשים לב לכך. בתחילה עבד מצפונו שעות רבות. אולם, ככל שעבר הזמן התרגל משה לגנוב ואף היה מתגאה בפני אשתו על שאינו נתפס במעשיו. אשתו שניסתה בתחילה להניאו ממעשיו נהנתה אף היא מהמוצרים היקרים שהיה מביא בעלה ושכחה לעיתים שהיא נהנית מגניבות.
יום אחד, בדרך חזרה מביתו החליט משה לעשות מעשה. כבר כמה ימים רואה שלטים על הגרלה ענקית כשהפרס הגדול הוא על סך עשרות אלפי שקלים. "ארכוש כרטיס ומי יודע, אולי אזכה בהגרלה הגדולה" אמר לעצמו ומיהר לעבר עמדת הרכישה.
לתפילת ערבית הגיע משה בהתרגשות גדולה. לאחר תפילה מרוממת ומלאה בתחינה לבורא עולם שיזכה אותו בהגרלה הגדולה.
למחרת, בהגיעו לתפילת שחרית נשמעה בשורה גדולה. רב מהשכונה, הרב אלתר, זכה לארס את ביתו בשעה טובה ומוצלחת. אולם, הכל ידעו כמה עני הוא. הכיצד יעמוד בתשלומים הגבוהים כעת? איש לא ידע, אך לפתע אמר יצחק, הידען של השכונה: "רב אלתר קנה כרטיס להגרלה הגדולה. בא נתפלל כולנו שיזכה בכרטיס ויוכל להשיא את ביתו בשמחה וברווחה" כולם הנהנו ולפתע נפתחה הדלת ורב אלתר נכנס פנימה כשכולם מלווים אותו בשירה וריקודים. הרב הודה לכולם, הוריד את מעילו ותלה אותו במתלה. התפילה החלה.
משה, ששמע את כל המתרחש הבין פתאום שאזלו סיכוייו לזכות בכרטיס. "הרי מה שווה תפילת גנב לעומת תפילת הרב וכל הקהל?" משה לא הצליח להתרכז בתפילתו כלל, ולפתע עלה רעיון בראשו. "גאון!" אמר לעצמו ומיהר לעבר הכניסה. הוא חיפש ומצא בקלות את מעילו המרופט של הרב אלתר. הוא פשפש מעט בכיסים ומצא את מבוקשו- כרטיס הגרלה. בזריזות וביעילות, תוך שהוא מביט לכל עבר החליף את כרטיסו שלו בכרטיסו של הרב וחזר למקומו בתוך בית הכנסת. "כעת כולם מתפללים על כרטיסו של הרב אך אינם יודעים שהכרטיס נמצא אצלי" צחק לעצמו.
יומיים לאחר מכן נערכה ההגרלה הגדולה. השמועה עברה מפה לאוזן כמהירות הבזק. הרב אלתר זכה בהגרלה הגדולה! גם משה שמע זאת אך זעקה נמלטה מפיו, הרי הכרטיס שזכה היה בעצם כרטיסו שלו!
למי שייך הכסף? למשה הגנב שרכש את הכרטיס מלכתחילה והניח אותה בכיסו של הרב אלתר? או לרב אלתר שלא ידע כלל על ההחלפה שנעשתה?
.
תשובת האור שמח הגאון הרב מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל: הקב"ה דרכים שונות לו להיטיב או להרע עם בני האדם ואם הגיע לאדם לזכות בפרס ישלח לו הקב"ה גנב כדי לספק את אותה זכייה.
הצענו את הדברים לפני הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א, וכך הסביר:
לא שמעתי מה שאומרים בשם האור שמח. ואם אכן נאמרו הדברים על ידו כנראה שהם נאמרו במישור האמוני. ובפרט לאדם שהחליף את כרטיס ההגרלה בגנבה מבחינה מוסרית אין לו זכות לתבוע את מי שזכה בהגרלה. אך מבחינה הלכתית צרופה הזכייה שייכת לכרטיס ומי שהיו בעליו החוקיים הם הזוכים.
אולם במקרה שלנו האדם שהחליף את הכרטיס בגניבה מצידו למעשה הקנה את הכרטיס שלו ברצונו הגמור לגנב. אמנם הנגנב לא ידע ולא הסכים, אך מבחינת הגנב הוא ויתר על זכותו על מנת לזכות בכרטיס המקורי שלו ולא יכול עכשיו להתחרט. כעין זה מצינו באדם שתבע את חברו שהוא חייב לו חיטים והנתבע הודה לו שהוא אכן חייב לו אבל שעורים ולא חיטים, הדין הוא שהתובע לא מקבל את השעורים כי בכך שהוא טען חיטים ולא שעורים הוא הודה שהנתבע לא חייב לו שעורים.
לסיכום:הכסף לא שייך לגנב אלא לנגנב.
(הסיפור עם תשובת האור שמח מבוסס על הספר 'ניסים מספרים על עצמם' של חיים ולדר).