בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קרח
לחץ להקדשת שיעור זה

נגיעות, נגיעות!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תמוז תשפא
3 דק' קריאה
מספרים על הש"ך, (רבנו שבתי כהן, בעל ה'שפתי כהן', מגדולי הפוסקים, נושאי הכלים של השולחן ערוך), שפעם אחת היה לו מחלוקת כספית עם יהודי אחר. נסעו הש"ך ובעל דינו, לדין תורה בעיר רחוקה אחת, שבה לא זיהו את הש"ך.
באו השניים לפני רב העיר ובית דינו, והציעו כל אחד את טענותיו. ישב בית הדין על המדוכה, ופסק שהצדק עם בעל הדין השני ולא עם הש"ך. תמה הש"ך על הפסק, והביא ראיה הלכתית כבדה, שסותרת את פסק הדין..
ענה לו רב העיר: 'אכן, הבאת ראיה חזקה לדבריך, ואף אני בתחילה חשבתי לפסוק כדריך בעקבות ראיה זו. אלא, שלאחרונה יצא ספר חדש ונפלא, בשם 'שפתי כהן', לרבנו הש"ך. בספר זה, מופיעה הראיה שהבאת, והמחבר דן בה, ודוחה את הדברים בראיות נכוחות. בעקבות פסיקה זו של הש"ך, דחיתי ראיה זו, וקיבלתי את דברי בעל דינך'.
הציג הש"ך את עצמו לפני רב העיר, ואמר: 'ראו כמה חשוב ציווי התורה הקדושה, שאסור לקחת שוחד. וכמה גדולים דברי חכמים שאומרים, ש"אין אדם רואה נגעי עצמו", וכשאדם נוגע בדבר, אין הוא רואה את התמונה באופן אמיתי. כאשר דנתי בדברים לאמיתה של תורה, ראיתי את ההלכה בכיוון מסויים, וכאשר הדברים נגעו לי באופן אישי, נעלמה ממני ההלכה'.
כמה גדול הש"ך, שבצדקותו ויושר לבבו, קם והודה ולימד את כולנו לימוד חשוב.
ולהבדיל. כידוע, פרשתנו מהווה אב טיפוס ללימוד כל המחלוקות בעולם. מעל לפני השטח, המחלוקת המתחוללת בפרשתנו היא מחלוקת בין גדולים, מחלוקת קדושה על עניינים העומדים ברומו של עולם. מהעבר האחד, עומדים שני גדולי כל הדורות – משה ואהרון. להבדיל, גם מהעבר השני, עומדים אנשים גדולים, "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם". גדול שבכולם, קורח, עליו "אמרו חכמים - חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (ילקוט שמעוני, קורח).
גם את נס המחלוקת הם מניפים על דברים שבקדושה. הם לא מבקשים לעצמם מלכות ושררה, אלא לזכות ולעלות גבוה במעלות עבודת ה'. במקום לבקש את מלכותו של משה, הם מבקשים לזכות דווקא בתפקיד הרוחני, כהונתו הגדולה של אהרון, וכך הם מעלים את טענתם מלאת הכיסופים לזכות ולעלות במעלות הקודש, "כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'...", הם מתמקדים דווקא בקדושה ובהשראת השכינה, "ובקשתם גם כהונה".
אלא, שחז"ל באבחנתם הדקה במעמקי נפש האדם, מראים בשורת מדרשים שהכל יפה מעל פני השטח, ואילו מתחת לפני השטח, היו פה פשוט 'נגיעות', תשוקה עצומה לכבוד ושררה. ובאמת, נרמז הדבר כבר בפשט התורה.
קורח ועדתו טוענים, שכל העדה קדושים, כלומר לשיטתם כל העם יכול להקטיר קטורת בקודש. אלא, שמשה במענה לבקשתם, מציע להם שאכן כולם יקטירו קטורת, אלא שהוא מוסיף גם התראה: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש", כלומר הוא מזהיר מראש, שבאמת רק אדם אחד יזכה במעלה הרוחנית הנחשקת.
היינו מצפים, שקרח ואנשיו יתווכחו עם הטיעון של משה, אך הוא לא זוכה למענה. נמצא, שבסתר לבבם ידעו כולם, שרק איש אחד יבחר, אלא שלכל אחד היו ק"ן טעמים לשכנע את עצמו שהוא הוא האיש הנבחר.
וכדברי חז"ל המפורסמים "וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן... ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש... אמר: אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה? ולא ראה יפה לפי שבניו עומדין בתשובה" (ילקוט שמעוני, קרח).
נמצאת למד, שפעמים רבות, רוממות שם שמיים בגרונו של אדם, ונגיעות רבות בלבבו. וכפי שאנו רואים בסיפור של קורח, יתכן שהוא אף בטוח שכוונתו לשם שמיים, אלא שהשוחד הפנימי המצוי בלבבו מסמא את עיניו.
נגיעות. נגיעות. כמה כוחם גדול לסמא אף עיניהם של אלה שמחפשים לעשות לשם שמיים, קל וחומר למי שמראש מעורבים במעשיו רדיפת הכבוד והשררה.
בימים אלה, שלצערנו הנהגת העם כה לוקה בעניין זה, רוממות האידיאולוגיה בראש כל חוצות, ונגיעות אישיות 'המסדרות משום מה את כל הכוכבים לטובת הצדיקים המחפשים את טובת האומה בכל לב'.
ננסה אנו, אנשי העם הפשוטים והטובים, להיות ישרים בליבותנו, ונתפלל לזכות להנהגת אנשים טובים וצדיקים!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il