בי"ז בתמוז מתחילים ימי האבלות על חורבן בית המקדש אשר שיאם מגיעים בתשעה באב שאז נחרב הבית. חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, כך אומרת המשנה בתחילת מסכת תענית. אחד מהדברים הוא- בטל התמיד. קורבן התמיד אשר עם ישראל הקריב בתמידות בבוקר ובערב בטל בי"ז בתמוז.

הסוד של קורבן התמיד הוא סוד עמוק מאוד. אחד הביטויים המופלאים שהקב"ה קורא לכנסת ישראל בשיר השירים הוא הביטוי רעייתי. על כך אומר המדרש: "רעייתי על שום שאת רועה אותי בשתי כבשים בבוקר ובערב".

הקב"ה אשר שמי השמיים לא יכלכלוהו, קשר את שמו בשמנו קשר את הופעת שכינתו במעשיהם של ישראל, בהבאת שתי הכבשים בבוקר ובערב הקב"ה קשר את כל הופעת שכינתו. הביטוי הזה מבטא את האהבה של הקב"ה ואת התלות שהוא החליט להיתלות במעשיהם של ישראל.
כל זה קרה בקורבן התמיד ובטל בי"ז בתמוז שאז בטל התמיד. הקב"ה אמר לעם ישראל איני זקוק למעשיכם. איני רוצה כביכול להיזקק למעשיכם. וזה ביטול האהבה. כשהבית חרב יש סימנים מקדימים האהבה שבבית, התלות של בני הזוג, בטלה ואז אחרי שלושה שבועות בתשעה באב חרב הבית.

בי"ז בתמוז בביטול קורבן התמיד יש ביטול לאהבה שבוטאה בקורבן התמיד שהקב"ה רצה את מעשינו. ביום זה בי"ז בתמוז נתפלל ונעשה תשובה ונשתוקק להחזיר את אותה המדרגה של קורבן התמיד. המדרגה בה הקב"ה רצה שנרעה אותו בשתי הכבשים רצה לקשור את שמו בשמנו.
ביום זה נתפלל ותחזור האהבה כמקדם.