- משפחה חברה ומדינה
- שיעורים נוספים
המירוץ לרבנות של הרב והרפורמי
תקופה שבה החלה ההשכלה והרפורמה להתפשט ביהדות אשכנז, היו בקהילות רבות מאבקים קשים על בחירת הרב. היהדות הנאמנה רצתה לבחור רב אמיתי, ואילו הרפורמים רצו להשתלט על הקהילה ולבחור ראביי רפורמי.
באחת הקהילות, ניטש מאבק כזה בין רב אחד מגדולי הדור, לבין משכיל 'חכם' אחד, שהיה חוקר גדול של חכמת ישראל, והיו לו מחקרים חשובים בהיסטוריה של התלמוד ומפרשיו וכדומה.
פעם שאלו את הרב – בבקשה תסביר לנו, למה עדיף לבחור בך ולא באותו משכיל?
ענה הרב תשובה חריפה וקצרה – 'אם את רוצים לדעת מה רש"י אמר – תבחרו בי. אך אם אתם רוצים לדעת מה רש"י אכל או לבש – תבחרו בשני'.
ובאמת, תשובה זו עדיין מהדהדת עד ימינו. גם היום, ניטש לעיתים ויכוח, מה עניינה של התורה הקדושה. ויכוח בין שלומי אמוני ישראל המבינים שכל מהות התורה הוא התחברות לדבר ה' נותן התורה, ומתוך כך קיום מצוותיה והליכה באורחות חייה, לבין אנשים שמנסים להפוך אותה לתרבות חיצונית, חכמה, אבל יבשה ללא לחלוחית של חיים.
ובאמת, פשוט הדבר שמי שהופך את התורה לתרבות חיצונית, הרי דומה הוא למי ששתל עץ גדול ללא שורשים, שכיוון שהעץ לא מחובר למקור החיים, סופו להתיייבש במהרה. לעומת זאת, כל מי שמתחבר לתורה כדרך חיים, ומקבל מחכמי ישראל המחוברים מדור לדור למקור יניקתה מסיני, הרי הוא מלא חיים, ועתיד לפרוח ולשגשג.
ובאמת, הדרך שבה התורה תמשיך לחיות ולפרוח בכל הדורות, מופיעה בפרשתנו. "כי יפלא ממך דבר... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'... ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם... ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא...".
עניין זה של המשך הוראת חכמי התורה בכל הדורות הוא קריטי לקיומה של התורה כתורת חיים, המחוברת לכל הדורות. כפי שפוסק הרמב"ם (ממרים א, א) "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן".
עניין זה הוא יסוד כה גדול בתורה, מפני שבלי החכמים שבכל הדורות, שמוצאים את התשובות ההלכתיות בתוך התורה, ומלמדים כיצד מיישמים בפועל את התורה, הרי התורה הייתה הופכת ל'מיושנת' ללא מענה למציאות המתחדשת.
ובאמת, התורה שבכתב בעצמה מלמדת אותנו שיהיו שאלות הלכתיות, שיקבלו תשובה רק בהמשך הדורות. (שמעתי מאבי מורי שליט"א). הרי התורה עצמה לא כותבת שירושלים היא המקום הנבחר להקמת המקדש, היא רק אומרת 'המקום אשר יבחר ה'', ללמדך שהבחירה תהיה בהמשך ביד עבדיו הנביאים.
וכאן כדאי לשים לב לנקודה נוספת. הציווי בתורה הוא לעלות למקום אשר יבחר ה', בית הדין הגדול הממוקם דווקא בירושלים. הטעם לכך, כי כדי שהתורה תמשיך לחיות וללבלב ולעשות פירות, עלינו להתחבר למקור החיות, המצוי במקום השראת שכינה בארץ, בית המקדש. (ראשית החיות בעולם, שהרי בקודש הקודשים מצוייה אבן השתיה, שממנה הושתת והתחיל לחיות העולם).
ובאמת, כשחרב המקדש, והסנהדרין גלתה, משהו בחיותה של התורה נפגע, והתרבו המחלוקות בישראל, וגם אין יכולת לדון דיני נפשות. ובכל זאת, דרשו חז"ל בספרי "ובאת – לרבות בית דין שביבנה". ואמנם אין חיוב מיתה על מי שמפר את הוראת בי"ד הגדול ביבנה, אך וודאי שחיות התורה ממשיכה.
ובאמת בדור שאחר החורבן, הדברים לא היו ברורים כל כך, אלא שבא רבן יוחנן בן זכאי וחיזק את מעמד בתי הדין כזכר למקדש. וכך מצאנו (ר"ה כט:) שבזמן המקדש, הרי כשראש השנה חל בשבת, היו תוקעים רק במקדש. אולם, לאחר החורבן, התווכח רבן יוחנן בן זכאי עם בני בתירה, והצליח לתקן שיהיו תוקעים בשבת בכל מקום שיש בית דין.
ובאמת, אמר הגר"א (הקדמה לספרא דצניעותא) שאחר שישראל גלה מארצו, הרי בזמן הגאונים, לפחות הותיר ה' לישראל עמוד לסמוך עליו, אלו ישיבות בבל הגדולות שהיוו עמוד שבית ישראל סמך עליו. ואולי, יש בכך אמירה, שגם כיום שאין לנו לצערנו מקדש וסנהדרין, הרי בישיבות ובתי המדרש, שהם מקום קבוע ללימוד והתגדלות בתורה, הרי הם מקום שממנו יוצאת תורה וממשיכה חיותם של ישראל.
ויהי רצון שנשוב למקור חיותנו, תקום הסנהדרין בלשכת הגזית במהרה, ונתמלא חיות כימי קדם ולמעלה מכך!
באחת הקהילות, ניטש מאבק כזה בין רב אחד מגדולי הדור, לבין משכיל 'חכם' אחד, שהיה חוקר גדול של חכמת ישראל, והיו לו מחקרים חשובים בהיסטוריה של התלמוד ומפרשיו וכדומה.
פעם שאלו את הרב – בבקשה תסביר לנו, למה עדיף לבחור בך ולא באותו משכיל?
ענה הרב תשובה חריפה וקצרה – 'אם את רוצים לדעת מה רש"י אמר – תבחרו בי. אך אם אתם רוצים לדעת מה רש"י אכל או לבש – תבחרו בשני'.
ובאמת, תשובה זו עדיין מהדהדת עד ימינו. גם היום, ניטש לעיתים ויכוח, מה עניינה של התורה הקדושה. ויכוח בין שלומי אמוני ישראל המבינים שכל מהות התורה הוא התחברות לדבר ה' נותן התורה, ומתוך כך קיום מצוותיה והליכה באורחות חייה, לבין אנשים שמנסים להפוך אותה לתרבות חיצונית, חכמה, אבל יבשה ללא לחלוחית של חיים.
ובאמת, פשוט הדבר שמי שהופך את התורה לתרבות חיצונית, הרי דומה הוא למי ששתל עץ גדול ללא שורשים, שכיוון שהעץ לא מחובר למקור החיים, סופו להתיייבש במהרה. לעומת זאת, כל מי שמתחבר לתורה כדרך חיים, ומקבל מחכמי ישראל המחוברים מדור לדור למקור יניקתה מסיני, הרי הוא מלא חיים, ועתיד לפרוח ולשגשג.
ובאמת, הדרך שבה התורה תמשיך לחיות ולפרוח בכל הדורות, מופיעה בפרשתנו. "כי יפלא ממך דבר... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'... ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם... ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא...".
עניין זה של המשך הוראת חכמי התורה בכל הדורות הוא קריטי לקיומה של התורה כתורת חיים, המחוברת לכל הדורות. כפי שפוסק הרמב"ם (ממרים א, א) "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן".
עניין זה הוא יסוד כה גדול בתורה, מפני שבלי החכמים שבכל הדורות, שמוצאים את התשובות ההלכתיות בתוך התורה, ומלמדים כיצד מיישמים בפועל את התורה, הרי התורה הייתה הופכת ל'מיושנת' ללא מענה למציאות המתחדשת.
ובאמת, התורה שבכתב בעצמה מלמדת אותנו שיהיו שאלות הלכתיות, שיקבלו תשובה רק בהמשך הדורות. (שמעתי מאבי מורי שליט"א). הרי התורה עצמה לא כותבת שירושלים היא המקום הנבחר להקמת המקדש, היא רק אומרת 'המקום אשר יבחר ה'', ללמדך שהבחירה תהיה בהמשך ביד עבדיו הנביאים.
וכאן כדאי לשים לב לנקודה נוספת. הציווי בתורה הוא לעלות למקום אשר יבחר ה', בית הדין הגדול הממוקם דווקא בירושלים. הטעם לכך, כי כדי שהתורה תמשיך לחיות וללבלב ולעשות פירות, עלינו להתחבר למקור החיות, המצוי במקום השראת שכינה בארץ, בית המקדש. (ראשית החיות בעולם, שהרי בקודש הקודשים מצוייה אבן השתיה, שממנה הושתת והתחיל לחיות העולם).
ובאמת, כשחרב המקדש, והסנהדרין גלתה, משהו בחיותה של התורה נפגע, והתרבו המחלוקות בישראל, וגם אין יכולת לדון דיני נפשות. ובכל זאת, דרשו חז"ל בספרי "ובאת – לרבות בית דין שביבנה". ואמנם אין חיוב מיתה על מי שמפר את הוראת בי"ד הגדול ביבנה, אך וודאי שחיות התורה ממשיכה.
ובאמת בדור שאחר החורבן, הדברים לא היו ברורים כל כך, אלא שבא רבן יוחנן בן זכאי וחיזק את מעמד בתי הדין כזכר למקדש. וכך מצאנו (ר"ה כט:) שבזמן המקדש, הרי כשראש השנה חל בשבת, היו תוקעים רק במקדש. אולם, לאחר החורבן, התווכח רבן יוחנן בן זכאי עם בני בתירה, והצליח לתקן שיהיו תוקעים בשבת בכל מקום שיש בית דין.
ובאמת, אמר הגר"א (הקדמה לספרא דצניעותא) שאחר שישראל גלה מארצו, הרי בזמן הגאונים, לפחות הותיר ה' לישראל עמוד לסמוך עליו, אלו ישיבות בבל הגדולות שהיוו עמוד שבית ישראל סמך עליו. ואולי, יש בכך אמירה, שגם כיום שאין לנו לצערנו מקדש וסנהדרין, הרי בישיבות ובתי המדרש, שהם מקום קבוע ללימוד והתגדלות בתורה, הרי הם מקום שממנו יוצאת תורה וממשיכה חיותם של ישראל.
ויהי רצון שנשוב למקור חיותנו, תקום הסנהדרין בלשכת הגזית במהרה, ונתמלא חיות כימי קדם ולמעלה מכך!
כשהרבצ"ר הופך ליועץ דת
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשע"ז

בכל דרכיך דעהו
מתוך "קומי אורי" גיליון 13
הרב אברהם הרשקופ

שמירה על קברים במחיר חיי אדם?
הרב עזריאל אריאל | תשס"ב

תורת השכל הישר
הרב זאב קרוב | ניסן התשע"ג
הרב נתנאל יוסיפון
ראש ישיבת ההסדר 'אורות נתניה' ורב הגרעין.
לאן מ(ת)רוממים הטילים?
כסלו תשע"ג
וכך הייתי אומר...
תשרי תשפ"ג
מי גוזר ומי מקיים?
תשע"ג
'סיום' על דף בודד
תשע"ו
איך ללמוד אמונה?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
למה ללמוד גמרא?
זמן הדלקת נרות חנוכה
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
מבוא לסדרת פתחי אמונה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רמב"ם וכוזרי
איך מתכוננים לקבלת התורה?
לאן שבים ולמה מתוודים?
למה תמיד יש מחלוקת??

הלכות ט"ו בשבט
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב

תפילת הודאה על הגשם
מהרבנות הראשית לישראל (חורף תשע"ג)
רבנים שונים
זמן ק"ש ותפילת שחרית
פרק יא
הרב אליעזר מלמד | תשס"ד
