בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה

תרגיז אותם כדי שיעזרו לך!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

כסליו תשפ"ב
3 דק' קריאה
מספרים על אחד מגדולי ישראל, שבמהלך לימודיו, התחדשה לו קושיא חמורה מאוד. התייגע אותו גדול, וניסה לתרץ את הקושיא, אך זו הייתה קשה כברזל, ולא עלה בידו לתרצה. הקשה אותו גדול את קושייתו לפני תלמידי חכמים נוספים, אך גם הם לא הצליחו לתרצה.
כך התייגע כל ימיו, אך רגע לפני פטירתו קרא לחבר תלמיד חכם, וסיפר לו שכעת הצליח לתרץ את הקושיא, ושיתף אותו בתירוץ הנפלא שעלה בדעתו.
לאחר תקופה קצרה, ישב אותו חבר בבית הכנת והגה בתורה. לידו ישבו שני בעלי בתים ולמדו בחברותא את הסוגיא שבה עסקה הקושיא. לפתע, לתדהמת החבר, הוא שומע את אחד מבעלי הבתים שואל את הקושיא החמורה, וחבירו מהרהר מעט... ומתרץ את התירוץ הנפלא שתירץ הגדול שנפטר.
מרירות פשטה בלב החבר – הכיצד אותו גדול התייגע כל ימיו בקושיא חמורה זו, ורק לעת פטירתו עלה בידו לתרצה, ואילו יהודי פשוט זה הצליח למצוא את התירוץ בקלות?
בלילה, התגלה הגדול המתרץ בחלום לחבירו, ואמר לו – 'דע לך, בשמיים יש קושיות ותירוצים. התירוצים רחוקים מהקושיות, ועל עם ישראל לעמול ולקרבם זה לזה. קשה מאוד להצמיד תירוץ לקושיא, אולם לאחר שאחד כבר זכה לחבר את התירוץ לקושיא, כעת נסלל העניין בפני כל יהודי, ולכולם קל לתרץ את הקושיא'.
כיוצא בדבר, מצאנו שנהג הרב המגיד ממעזריטש, (שיום פטירתו חל השבוע, יט כסלו. מובא מנהגי הרב המגיד, ספר 'מגיד דבריו ליעקב'), שכשנפלה לו איזה השגה, היה אומרה בפה אף שלא יבינו השומעים את דבריו. והטעם לכך, שעל ידי הדיבור הוא ממשיך את ההשגה הזו לעולם הזה, כי היא הופכת ממחשבה למציאות שנמצאת בכלים של העולם שלנו. ועל ידי שהיא בעולמנו, הרי גם אדם אחר שנמצא בסוף העולם, יכול להשיג עניין זה על ידי שייגע בתורה ותפילה. אך אם היה משאיר עניין זה במחשבה, היא הייתה נשארת כביכול בשמיים, ולא היו יכולים האחרים להשיגה.
עניין זה מלמד אותנו שתי נקודות הנוגעות לחיינו.
הראשונה מופיעה בפרשת וישב. בתחילת הפרשה, יוסף מספר על שני חלומותיו, אבל יש הבדל בין הסיפורים. בחלום הראשון הוא מספר לאחיו, והם גוערים בו שהוא שואף למלוך עליהם. בחלום השני הוא שוב מספר לאחיו, אך כאן מופיע לפתע בפסוק הבא, שהוא שב ומספר "אל אביו ואל אחיו".
ונשאלת השאלה – מדוע בחלום הראשון הוא מספר רק לאחיו, ואילו בחלום השני הוא מספר גם לאביו? יתר על כן – הרי בתחילה כתוב שגם בחלום השני, הוא סיפר בהתחלה רק לאחיו, אם כך תכנן לספר רק לאחיו, ומדוע אחר כך חזר וסיפר גם לאביו?
ונראה, שההבדל נעוץ בתגובת האחים. ידועים דברי הגמרא (ברכות נה), שחלום לפני הפתרון הוא כאגרת שלא נקראה, וממילא אין לו משמעות. רק הפתרון גורם לכך שהחלום מתיישם ובא לידי ביטוי בעולם, לפי ש"כל החלומות הולכים אחר הפה".
יוסף מספר על החלומות, כדי שהאחים יפתרו לו בכיוון הרצוי, ואז החלום יהפוך ממחשבה לדיבור, ויוכל לבוא לידי יישום (ועיין אור החיים הקדוש בפרשתנו, שמביא זאת). בחלום הראשון, יוסף מספר לאחים, והם פותרים לו, אבל בחלום השני הם עולים כבר על ה'טריק' ופשוט שותקים. לא נותרת ליעקב ברירה, והוא חוזר ומספר לאביו, וזה גוער בו, אבל בפועל פותר לו.
עניין זה מוכר לכל קאוצ'ר. אדם שרוצה להגשים חלום, ולהפוך את הרעיון שעלה במוחו למציאות מעשית, הרי שטוב יעשה בתחילת הדרך אם ישתף בכך את מכריו. זה 'מכריח' אותו ליישם את הדבר, זה מגלגל את הרעיון, מעבד אותו, ומכניס אותו לתהליך שסופו ביישום התוכנית.
הנקודה השנייה היא יצירת 'הנדסת תודעה' בעולם. מחשבות רבות מרחפות בעולמנו, אך יש מחשבות שבדור מסויים עדיין לא נקלטות בתודעה, כי אנשים עדיין לא בשלים לתודעה זו. לשם כך, על יוצר המחשבה לדבר ולהטיף את הרעיון, ולאט לאט הרעיון ייקלט בליבות האנשים, עד שהם יסחפו לכיוון המחשבה הרצוי.
לצערנו, יש שמפיצים מחשבה ותודעה שלילית. כולנו מכירים רעיונות מסויימים, המרחפים כעת בעולמנו, ונחשבים מאוד מוסריים, אך בעבר איש לא הסכים עימם, וכולם חשבו שהם רעיונות שליליים מאוד. רעיונות אלו החלו מחשיבה של אדם מסויים, שתרגם זאת לדיבור, ולאט לאט הדברים חלחלו בתקשורת וכו'.
וכמובן, עלינו לעשות 'הנדסת תודעה' הפוכה. עלינו להפיץ את האור הגדול של התורה, עד שכולם יכירו במתיקותה ובטוב שהיא מנחילה לעולם. וזהו הסוד של חנוכה. מול 'הנדסת התודעה' היוונית, קמו החשמונאים ומרדו במסוכמות העולמיות, והפכו את התודעה היהודית למציאות של המדינה החשמונאית ובית המקדש המטוהר והמשוחרר, המופיעים את אור ה' והתודעה היהודית בעולם.
כשאנו מדליקים את נר חנוכה בפתח הבית, הרי שאנו לוקחים את התודעה היהודית הפנימית המצוייה בבית, ומפרסמים את הנס ומביאים את התודעה היהודית למציאות העולמית!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il