בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
קול צופייך בא תשפ"ב

תפילין – גאולת עם ישראל

"ומעשה רב אשר נהגנו כשהיינו במחנות הגרמנים ימ"ש והבאנו תפילין אתנו ועשינו כל מה שבידינו להניח תפילין ככל האפשר באותן המקומות. וברור היה כברור השמש בצהרים שאם תפשו התפילין מאתנו שרפו אותם באש... ולא הי' פוצה פה ומצפצף שלא להניח תפילין משום בזיון התפילין או משום שישרפם"

undefined

הרב שמואל אליהו

ג' שבט תשפ"ב
14 דק' קריאה 59 דק' צפיה
מצוות תפילין ברגע היציאה מצרים
מצווה הקשורה ליציאה ממצרים ולכניסה לארץ
מצוות תפילין נאמרת לעם ישראל תוך כדי גאולתם של ישראל ויציאתם ממצרים. כך אומר משה "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג ג-ד). בפרשות אלו נאמר פעמיים כי הן קשורות לכניסת ישראל לארץ ישראל. פעמיים נאמר בהן "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ" (שמות יג יא).
עשה מצווה זו שבשבילה תיכנס לארץ
הגמרא במסכת קידושין (לז ע"ב) מקשה למה התורה מחברת בין יישוב ארץ ישראל למצוות תפילין ופטר חמור. הרי שתי המצוות הללו לא שייכות רק בארץ ישראל כמו תרומות ומעשרות שקשורות לארץ ישראל דווקא. גם בחו"ל חייבים לקיים תפילין ופטר חמור, ואם כן למה התורה הזכירה בהם את הכניסה לארץ ישראל? השאלה הזו שייכת גם למצוות חמץ ומצה בפסח שגם היא מוזכרת בפרשיות אלו, וגם היא שייכת גם בחו"ל. התשובה של הגמרא היא "לכדתנא דבי ר' ישמעאל: עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ ".
תפילין עוסקים ביד החזקה של ה'
כדי להבין את הקשר נזכיר כי בשתי הפרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" מוזכר חוזק היד של הקב"ה ארבע פעמים. ב"קדש" כתוב: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" וב"והיה כי יביאך" כתוב: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם". ולכאורה מה הקשר בין ידו החזקה של ה' לכך שאנחנו מניחים תפילין על ידינו?
ה' מניח תפילין - תפילין עוז ה'
הגמרא מתחילה ואומרת כי הקב"ה מניח תפילין על ידו החזקה: אָמַר רַבִּי אַבִּין בַּר רַב אַדָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", (ישעיה סב) וְאֵין "יְמִינוֹ" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג). וְאֵין "עֻזּוֹ" אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" (תהלים כט). זאת אומרת שכוחו ועוזו של ה' קשורים לתפילין שלו. ואת העוז והכוח הזה הוא נותן לעמו דרך התפילין שלו.
החוזק של ה' נמשך לעם ישראל
ממשיכה הגמרא ושואלת "וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' (דברים כח). וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ" (ברכות ו ע"א). לכן התורה קושרת את היד החזקה של ה' למצוות תפילין שלנו. שידו החזקה של ה' מופיעה ביד החזקה שלנו.
כך בחרה התורה לסיים את חמישה חומשי התורה ביד החזקה של ה' שנמצאת בתוך יד משה. שנאמר: "לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה֔' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל אַרְצֽוֹ: וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל" (דברים לד יא-יב). ומביא הרמב"ן בשם הספרי, שהיד החזקה של משה היא היד החזקה של ה' שמתגלה ביד משה, וזה מה שחשוב לומר ליהושע לפני שהוא מכניס את ישראל לארץ ישראל.
בזמן ירושת הארץ - ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
על היד החזקה של ה' המתגלה בירושת הארץ נאמר: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם" (דברים ז). בפסוקים אלו אומרת לנו התורה כי היד החזקה של ה' שהייתה במצרים בתוך יד משה, תהיה גם בקרבנו בעת שניכנס לארץ, ולכן "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".
שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש – חוזר מעורכי המלחמה
זו הסיבה שבגללה כתוב בגמרא (סוטה מד ע"ב) כי מי שלא מבין את ערך קדושת התפילין עלול להיכשל במלחמה. "שָׂח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה – עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה". לכן מכריז הכהן המשיח "מי האיש הירא ורך הלבב שילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה". על פי דעה זו הירא הוא זה שירא מעבירות שבידו. והגמרא שואלת: איזו עבירה מפחידה את האדם? אם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
כל זה בגלל שהתפילין של יד נותנות לאדם את הכוח והעוצמה להופיע את יד ה' החזקה, ובתפילין של ראש נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אם מדברים בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כנראה לא מבינים את ערכן ומהותן והן לא מגינות כל צורכן.
תפילין – חיבור עם ה'
ה' עליהם יחיו – לכן צריך כוונה
מלבד כוח וחוזק מביאות התפילין לאדם חיים ובריאות, בגלל החיבור והדבקות לה'. וכך בגמרא "אמר ריש לקיש: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: (ישעיהו ל"ח) "אֲ-דֹנָי עֲלֵיהֶם – יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי" (מנחות מד). הנחת תפילין נקראת "ה' עליהם" וממילא היא גורמת לנו חיים והחלמה. כעין מה שנאמר בפסוק: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי – אבוא אליך וברכתיך". וזה מה שכתוב בפרשת "והיה אם שמוע" על התפילין, "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ".
החיבור עם ה' דרך התפילין של הקב"ה
החיבור שלנו לה' באמצעות התפילין נעשה דרך התפילין שהקב"ה מניח. כך אומרת הגמרא שיש ארבע פרשיות בתפילין של הקב"ה שכולן עוסקות במעלתם של ישראל. אחת לקוחה מדברי הימים (יז), "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". ביחד עם הפסוקים העוסקים בברכת משה רבנו לישראל: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כט).
בבית אחר בתפילין של אלוקים כתוב שבח אחר של ישראל. "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד). בבית אחר כתוב "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד, לד-לה). בבית האחרון כתוב "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (דברים כו, יט).
אני לדודי ודודי לי
דבר מפליא מיוחד מובא בספר "צפונות בתורה" (חלק א', מאת הרב שמואל יניב שליט"א), כי ב"תפילין של הקב"ה" יש 403 אותיות בארבע הפרשיות שלו, וזה בדיוק מספר המילים שיש בתפילין שלנו. בחינת "אני לדודי ודודי לי". לכן אנחנו אומרים בקשירת רצועת תפילין: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב, כא-כב. שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן ט בשם האר"י זצ"ל).
לכן חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה
בגלל שהתפילין הן חיבור אל ה' יתברך, "חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה – קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ, מַה צִיץ שְׁאֵין בּוֹ אֶלָא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה (שמות כּח) 'וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד' – שֶׁלֹּא יָסִּיח דַּעֲתוֹ מִמֶּנוּ, תְּפִלִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה" (שבת י"ב. יומא ז:). והוסיף הרמב"ם שלא יסיח דעתו "אפילו רגע אחד" (תפילין ד י"ד. וע' שו"ע כח א).
ובאמת זה פשט הפסוק שאומר "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ט). להיות תמיד בזיכרון ובמודעות לכך שהתפילין עלינו, וכל מה שכתוב בהן נמצא בדעתנו תמיד. שהרי עיקר המצווה של הנחת תפילין אינו המעשה גרידא, כמו נטילת לולב וכיו"ב, אלא מצווה של זיכרון יציאת מצרים, ובמסיח את דעתו אינו מקיים מצוה זו (שו"ת שרידי אש חלק א סימן ג).
ארבעים תעניות בעקבות התהפכות רצועה
בגלל שהתפילין הן חיבור של ה' לישראל, יש חשיבות גדולה מאוד לכל דבר ודבר בתפילין. כך מספרת הגמרא במסכת מועד קטן על מעלתו של רַב הוּנָא, שהיה אחד ממרביצי התורה הגדולים בישראל והיה מהדר במצוות תפילין. בשעת פטירתו הזכירו כי פעם אחת התהפכה לו הרצועה של התפילין "וִיתֵיב עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין תַּעֲנִיתָא", ישב על כך ארבעים תעניות.
הרא"ש מביא את תשובת הגאונים שאומרים כי זו לא הלכה לכל אחד מאתנו, אלא מידת חסידות. ומהי חסידותו? רב הונא היה מלמד תורה ברבים, והייתה שורה שם שכינה. 800 תלמידים ו-13 אמוראים היו מסבירים את דבריו לקהל העצום שהיה נאסף שם.
אבל לא רק קהל היה שם, אלא עמוד ענן כמו שהיה לפני בני ישראל במדבר. "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך". כך מספרת הגמרא כי כשהיו קמים האנשים בסוף השיעור היה נוצר ענן אבק שהיה נראה מבבל עד ארץ ישראל. התקיים בו "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".
ברור לכולם שאנשים לא יכולים מטבעם לייצר ענן כזה. אבל אם יש שם שכינה הרי זה כמו הקול של הכהן הגדול שהיה נשמע מקודש הקדשים עד יריחו (כתובות קו ע"א). כשיש השראת שכינה כזו על רב הונא, כל פגם הכי קטן בחיבור שבינו לבין השכינה הוא חשוב בחשיבות עליונה. ולכן כשהתהפכה לרב הונא הרצועה של התפילין שבאמצעותה שורה עליו השכינה, הרי זו פגיעה בנראות של הדבר הכי חשוב ויקר שיש לו, ולכן הוא צם ארבעים יום.
קֶשֶׁר תְּפִלִּין לְמַעְלָה - שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה
מיקום התפילין משפיע על מיקומם של ישראל בעולם
בגלל שהתפילין הן ביטוי להשראת השכינה בישראל, שבאה באמצעותן, נאמר בגמרא "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פְּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר". כך נפסק ב"שולחן ערוך" (כז י): "צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף". גם יהיה הקשר "באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן". הכול כדי שעם ישראל יהיה למעלה ולא למטה.
תפילין – בגובה היד בפנים
ה"בית יוסף" (כז) הביא את הגמרא במנחות (לז ע"ב) שדורשת את הפסוק הנאמר בתפילין "והיה לאות על ידך" – "זו גובה שביד. או אינו אלא על יד ממש (בכף היד)? אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש. מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד. ומהו הגובה? א] החלק העליון של היד, בזרוע ולא במרפק. ב] שיהיה בחלק המוגבה של הזרוע, דהיינו על השריר. אם חלק מונח על השריר וחלק נמוך ממנו הרי זה נקרא בגובה היד, שהרי אמרה הגמרא (עירובין צה ע"ב) מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין. וצריכים התפילין לנטות לכיוון הפנימי ולא לצד החיצוני כדי שיהיו כנגד הלב, וכתב הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"ב) שכשעושה כך מקיים "והיו הדברים האלה על לבבך" (דברים ו ו).
היו"ד לא תזוז מתפילין של יד
עד כמה חשיבות יש למיקום התפילין למדנו מהזוהר הקדוש שהביא הבית יוסף (סימן כז בשם ספר הזוהר בפרשת פינחס רלו:) כי האות יו"ד שעשויה מרצועה וצמודה לתפילין של יד צריכה להיות דבוקה לתפילין של יד. "יו"ד איצטריך די לא יעדא כלל מגו תפלה של יד דלא יעביד פרודא". היו"ד של קשר התפילין לא תזוז מהתפילין של יד. שלא ייעשה פירוד. והאריך בזוהר בטעם הדבר ובסוף כתב "דמאן דרחיק ליה ירחקון ליה מעידונא דלעילא" – מי שמרחיק את קשר הרצועה שהוא בצורת אות יו"ד מהתפילין של יד, ירחיקו אותו מעידונים של מעלה. ועל דא כתיב (שמואל א ב ל) "כי מכבדי אכבד, ובוזי יקלו". כי הקשר הזה הוא חלק משמו של הקב"ה שכתוב על התפילין.
כתב הבן איש חי בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת וירא כא) בשם החיד"א בספרו "ברכי יוסף", שהעיד בנו של המהרח"ו זצ"ל כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע ולעשות הכריכות, אבל בקבורת לא עשה שום כריכה כלל, ואמר מהרח"ו שכך נהג רבינו האר"י זצ"ל. ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה, וכך נהגנו.
תפילין בגובהו של הראש
ראינו לעיל שתפילין של ראש צריכות להיות בגובהו של הראש. ומתפילין של ראש למדה תורה על תפילין של יד שצריכות להיות בשריר של החלק העליון של היד. וצריך לשים לב מאוד שכל התפילין יהיו במקום צמיחת השיער, לא על המצח אלא בגובהו של ראש. ומי שאין לו שיער יניח את התפילין במקום שהיה לו בעבר שיער ונשר (עוד יוסף חי, פרשת וירא כ). גדולה מזו כתבו הפוסקים שגם הקשר – אם מניחו למטה מצמיחת השיער על הצוואר לא עשה כלום, אלא צריך שיהיה למעלה בעורף, שהוא סוף הגולגולת והוא נגד הפנים.
הידוק הרצועה – חלק מהקשירה
במשנה ברורה (סימן כז ס"ק לה) כותב לשים לב להדק את הרצועות שזה חלק מקשירת התפילין. "ולכן יש ליזהר שתהיה הרצועה המקפת הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו ולא יהיה הקף הרצועה גדול מהקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וגו' וההידוק היא הקשירה. שנית דאם הם רפוים סביב היקף ראשו יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להן".

כוונה בתפילין
איך עובדים עם תפילין?
בשו"ת תורה לשמה (סימן י) נשאל איך יכול אדם לעבוד יום שלם עם תפילין, הלא עבודתו היא הסח הדעת מהתפילין. הרי אם הוא סנדלר הוא חושב על הנעל שהוא תופר, ואם הוא בנקאי הוא חושב על הכספים שהוא עוסק בהם וכן על זה הדרך. וענה הרב ז"ל שהוא לא צריך לחשוב על התפילין כל הזמן. לכן אמרה הגמרא במנחות (ל"ו ע"ב) שצריך רק למשמש בהן כל שעה, ועל ידי המשמוש בתפילין מדי פעם הם ברקע הזיכרון שלו כל הזמן.
מחשבה על התפילין ברקע
ההסבר הזה מוכח מתוס' (שבת מ"ט ע"א) ואחרים שכתבו כי שנת קבע עם תפילין אסורה, כי יש גם חשש של היסח הדעת מהן. אבל שנת עראי עם תפילין לא נקראת היסח דעת. והרי בשעת שינת עראי הוא מסיח דעתו, אין זה אלא שהזיכרון מדי פעם מספיק, ובכך האדם מודע להנחת התפילין עליו למרות שהוא מנמנם. דבר שלא אפשרי בשינה עמוקה שבה הוא עלול לשכוח מהתפילין שלו לגמרי.
כן הוא הכוונה בתפילה עם התפילין
ואומר "עוד יוסף חי": כן הוא הכוונה בתפילה עם התפילין. הרי אדם צריך לכוון על מילות התפילה. "באומרו מן פרשת העקדה וקרבנות וזמירות וברכותיהם, וק"ש וברכותיה ביוצר אור, הרי חייב האדם להיות מחשב ומכווין פשט הדברים איך לא יסיח דעתו מן התפילין?
ועל כן מוכרחים אנחנו לומר שליכא איסור של הסח הדעת אלא במחשב בדברים חיצוניים. אבל במחשב דברי קדושה שהם קרבות וזמירות ויוצר אין צריך להזהר. בזה הדבר שאמרו 'שלא יסיח דעתו אפילו רגע'. אלא כל שהוא זוכר התפילין בין פסוק לפסוק ובין ענין לענין – סגי לה".
אם חושב בעסקיו בתפילה – הוי היסח דעת
ממשיך "עוד יוסף חי" להסביר: "מיהו גם לשיטה זו יש לומר שאינו מותר אלא רק במחשב דברי קדושה של קרבנות וזמירות וברכות ק"ש, אבל אם מסיח דעתו מן התפילין בשביל שמחשב בדברים שבינו לבין חבירו, או בדברי משא ומתן או בצרכי ביתו וכיוצא, הרי זה עביד איסור בהסח דעת זה ועל זה הזהירו שלא יסיח דעתו אפילו רגע".
עוסק באומנותו לא חשיב היסח דעת
ומתוך דברי רבינו יונה ז"ל אפשר ללמוד כשעומד ביראה ועוסק בצרכיו, אע"פ שעוסק באומנותו ואין דעתו עליהם ממש – אין זה נקרא היסח הדעת, אבל אם מחשב בעניינים חיצונים כשהוא אומר 'יוצר אור' בהיותו לובש תפילין הרי זה בכלל קלות ראש הנז"ל, ואסור לכולי עלמא משום היסח הדעת דתפילין".
מצטער או חתן
המצטער שאין דעתו נכונה – פטור מהתפילין
הרמב"ם כתב ש"המצטער שאין דעתו נכונה – פטור מהם. שאין יכול לכוין דעתו שלא יסיח מהם". והביא ה"כסף משנה" את דעת רבנו מנוח שכתב בהסברת דברי הרמב"ם "דאע"ג דבשאר מצות אמרינן: מצטער – איבעי ליה ליתובי דעתיה. הכא שאני משום היסח הדעת". וכן פסק ב"שולחן ערוך" (סימן לח סעיף ט) "מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה, פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם".
חתן ושושביניו פטורים מתפילין – בגלל קלות ראש
הגמרא בסוכה (כ"ה ע"ב) כתבה: "תנו רבנן החתן והשושבינין וכל בני חופה פטורים מן התפילה ומן התפילין וחייבים בקריאת שמע". ופירש רש"י: "פטורין מן התפילין משום דשכיח שכרות וקלות ראש". הרמב"ם לא כתב שחתן פטור מן התפילין, ואפשר שהוא בכלל מה שכתב (תפילין פ"ד הי"ג) מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מן התפילין.
האם בימינו פטורים?
בתשובת רמ"א (סימן קל"ב) כתב שבימינו לא פוטרים חתן מתפילה, שאפילו שאר כל אדם אינו יכול לכוון, לכן גם חתן חייב בתפילה וחייב גם בתפילין. ה"מגן אברהם" מפקפק בדבריו ומצדד לפסוק כ"שולחן ערוך" דפטורין מתפילין בעת המשתה. וכתב המשנה ברורה: "עיין בעולת תמיד ובברכי יוסף שכתבו דנתפשט המנהג כהרמ"א שהחתן וכל סייעתו קורין ומניחין תפילין ומתפללין מיום הראשון עד יום השביעי".

מוסרים נפשם על התפילין
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם
התפילה של עם ישראל בשיר השירים היא (ח, ו) "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה". בפרשתנו (יג, ט) מסביר הרשב"ם שהמילים "והיה לאות על ידך" הן בקשה של הדוד מהרעיה. 'שִׂימִנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ".
תפילין – מסרו נפשם עליה
בגמרא (שבת ק"ו): "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל מִצְוָה שֶׁמָסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן עָלֵיהָ לְמִיתָה בִשְׁעַת הַשְּׁמַד, כְּגוֹן, עֲבוֹדָה זָרָה וּמִילָה – עֲדַיִין הִיא מוּחְזֶקֶת בְּיָדָם, וְכָל מִצְוָה שֶׁלֹּא מָסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן עָלֶיהָ לְמִיתָה, כְּגוֹן, תְּפִילִּין – עֲדַיִין הִיא מְרֻפָּה בְיָדָם". אמנם זה היה בימיהם, אבל בימינו השתנו הדברים, כמו שאנו מכירים מאנשים רבים שמסרו נפשם על התפילין בשנות השואה.
כך מביא הרה"ג מנשה הקטן זצוק"ל בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן קכא) שם הוא מספר על עצמו שהיה במחנות ההשמדה של הגרמנים. וכך כתב: "ומעשה רב אשר נהגנו כשהיינו במחנות הגרמנים ימ"ש והבאנו תפילין אתנו ועשינו כל מה שבידינו להניח תפילין ככל האפשר באותן המקומות. וברור היה כברור השמש בצהרים שאם תפשו התפילין מאתנו שרפו אותם באש. ואפילו הכי כל מי שהיה יכול הביא אתו תפילין. וחפשנו להניח תפילין וכמה לקינו עליהם. ולא הי' פוצה פה ומצפצף שלא להניח תפילין משום בזיון התפילין או משום שישרפם".
וכן שמעתי מחתני על סבו שהיה מניח במסירות נפש תפילין כל ימי השואה אף שהיה ברור לו שאם הוא ייתפס ח"ו זו תהיה אחריתו. וכך עשו יהודים שנחשבים פשוטים, שהיו מוכנים למסור את הנפש בשביל מצווה יקרה זו.
אולי זו הסיבה שבימינו מוחזקת מצווה זו של תפילין בידי ישראל שאפילו קלי קלים מניחים תפילין לילדיהם, אפילו הרחוקים ביותר. ויש כאלו שמחללים שבת בפרהסיה אבל לא מוותרים על מצוות תפילין, שמניחים אפילו ברחובה של עיר בפרהסיה גדולה. ויהי רצון שיקוים בנו מה שנאמר על התפילין: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אכי"ר.

סיפורים
תפילין של לב
סיפר יהודי שהיה השמש של הרב דוד יהודיוף זצ"ל: פעם הרגשתי לא טוב והרב יהודיוף זצ״ל יעץ לי להחליף תפילין. גנזתי את התפילין הישנות שלי והרב יהודיוף קנה עבורי תפילין מהודרות. חבשתי אותן והרגשתי שאני חוזר לעצמי והכול בסדר.
כשהרב יהודיוף נפטר גנבו לי את התפילין ושוב הרגשתי לא טוב וחליתי. כאשר אשתו ובנו של הרב יהודיוף הגיעו לבקר אותי, סיפרתי להם על כך והחלטנו ללכת שלושתנו לרב מרדכי אליהו זצ"ל לשאול לעצתו.
הרב זצ״ל שמע את הסיפור, פנה אל בנו של הרב יהודיוף ושאל: יש לך תפילין של אבא שלך? השיב לו הבן: כן, אבא נתן לי תפילין ואמר לי לשמור אותן עד שיום אחד מישהו יבוא לבקש אותן ממני.
אמר לו הרב: אם כך, תן את התפילין האלה ליהודי הזה. וכך היה, קיבלתי את התפילין שהרב יהודיוף זצ״ל נתן לבנו ובסיעתא דשמיא הבראתי. עד היום אני לא יודע כיצד ידע הרב זצ"ל שישנן תפילין שמורות אצל הבן של הרב יהודיוף ליהודי שיגיע לבקשן.

מהודר, מהודר, מהודר
את התפילין של הבן שלי כתב הרב יגאל בן שושן, אחיו של חכם ישועה זצ"ל. באחד הימים התעוררה אצלי שאלה על התפילין והתקשרתי לעזרא דייפני מהרובע היהודי, שהוא סופר סת"ם ידוע ומומחה.
כשאמרתי לו מי כתב את התפילין הוא סיפר לי כך: 30 שנה אני עובד עם הרב יגאל. פעם התעוררה לי שאלה לגבי האות ה"א שהוא כותב. באתי לרב אליהו זצ"ל ולא סיפרתי לו מי כתב את זה. שאלתי מה הרב אומר, והרב מיד אמר: זה של הרב יגאל, נכון? מהודר, מהודר, מהודר.
אחרי הסיפור הזה נחה דעתי, ושמחתי שהרב יגאל, שהרב זצ"ל העריך אותו כל כך, היה הסופר בתפילין של הבן שלי.
באותו עניין סיפר משה (מוסא) כהן מבית אל, כי כשהראה לרב זצ"ל פרשיות שכתב הרב יגאל, אמר לו הרב כי ניכר שמישהו בעל רוח הקודש כתב את הפרשיות הללו.

תשובה כהלכה
שאלות לנשים בבית דין של מעלה.הגמרא אומרת שבשעה שמכניסים אדם לדין בבית דין של מעלה שואלים גבר שש שאלות: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? אילו שאלות שואלים נשים בעולם האמת?

השאלות של הגברים בנויות על הפסוק בישעיה (לג ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". אני מעריך שלפי זה ישאלו את הנשים את השאלות הבאות1 :. האם האמנת בצלם אלוקים שבתוכך? האם האמנת בילדייך? האם האמנת בטוב? האם נזהרת בממון של אחרים? נזהרת לא לגנוב אפילו לא פרוטה? נזהרת בזמן במקום העבודה? 2. האם היה לך קשר קבוע עם אלוקים? התפללת בכל רגע? ברכת מאה ברכות בכל יום? 3. האם הבאת חיים לעולם? האם היית מלאת חיים? האם חינכת את הילדים שלך למידות טובות? 4. האם האמנת בגאולה? האם הכנת את עצמך ואת הבית שלך לגאולה? האם דיברת כל היום רק טוב ולא רע? האם עסקת בלשון הרע, דברים בטלים, סרטים וסדרות? 5. האם טיפחת את חכמת החיים שלך? האם היית חכמה? האם קיימת "ואת צנועים חכמה"? 6. האם טיפחת את הבינה היתרה של האישה שבך? האם עסקת בבניין הבית, בבניין האישיות של הילדים?


אי אמון. בעקבות כל הפרשיות הנוראיות, כל מושג הרבנות מתערער, כל האמון ברבנים ואמונת החכמים נפגעים קשות פעם אחר פעם. איך עלינו להתמודד עם זה?

חלילה. חשוב שתדע כי הרבה רבנים חרדים עזרו לנו בפעולה הזאת. בלעדיהם זה לא היה מצליח כל כך. נכון שיש רבנים אחרים, ומקווים שיחזרו בתשובה. המיעוט שעושה לצערנו הרב דברים שכאלה הינו מיעוט קטן וזעום, שאמנם נזקו רב וגדול, אבל אינו מלמד על כלל תלמידי החכמים והרבנים שהם ישרים וצדיקים ויראי ה'.








את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il