בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

טבעיות האמונה וסיבת האלילות

האמונה היא יסוד טבעי לאדם, ובלעדיה לא יוכל לפעול וליצור בעולם , האלילות נולדה מתוך הקושי של האדם השואף לקשר עם העליונים להשיג את הא־לוהים שהוא אין־סופי , בלי סבלנות ויכולת לומר "איני יודע" האדם נגרר להיאחזות בכוחות דמיוניים שאינם מרעים איתו ואינם מיטיבים לו באמת.

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשפ"ב
5 דק' קריאה
בתקופה זו אני עוסק בכתיבת כרך נוסף בסדרת 'פניני הלכה' על אמונה ואלילות, שבו יבוארו הלכות עבודה זרה, מסירות נפש, איסורי עשיית צורות, קסמים וכישופים. בדרך כלל על הסעיף הראשון בכל פרק אני טורח יותר מאשר שאר הסעיפים, כי בו הכלל שיתפרט בכל הפרק. בטור זה אביא את שני הסעיפים הראשונים של הפרק הראשון, כפי שהם עכשיו בטיוטה. המגמה היא להסביר מהיכן צומחת האמונה ומהיכן הנטייה לעבודה זרה. בהמשך הספר יבוארו הלכות עבודה זרה שנועדו לשמור על האמונה מפני הפיתוי האלילי.

תכונת האמונה הבסיסית
תכונת האמונה היא נחלת כל בני האדם. בזכותה האדם סומך על חושיו ושכלו, על בני משפחתו וחבריו. בזכותה הוא מאמין שיש משמעות לחייו ומתכנן את עתידו תוך תקווה וביטחון שיצליח לשפר את חייו לטובה. בזכותה הוא מאמין שיש ערכים שראוי לשאוף אליהם, כמו האמת והטוב.
ברמה גבוהה יותר האדם מטבעו מאמין שיש כוח עליון ונצחי מעל כל מה שנראה, ומכוחו כל הדברים קיימים, ומכוחו יש ערך עליון ומקודש לכל הערכים. ואף חייו האישיים קשורים לנצח, וערכם גדול משגרת החיים הסתמית והחולפת שלו עלי אדמות. כדי לתת ביטוי לאמונה זו כל החברות האנושיות יצרו לעצמן דתות.

האמונה מעניקה ביטחון לנוכח סכנות
נבאר יותר: האמונה היא יסוד קיומו של האדם בעולם, שכן עליה נשענת הכרתו ותודעתו. פרט לכך, קיומו בעולם לא יציב וסכנות אורבות לו מסביב. שום דבר ממה שמקיים אותו אינו מובטח, אם לא יעבוד בחריצות ויאגור מזון ורכוש - אולי ימות מרעב, אם לא יטרח לאגור מים - אולי ימות בצמא. הוא חייב לבנות לו בית, כדי להגן על עצמו מקור וחום ומחיות טרף. הוא גם נזקק לחברה מאורגנת, כדי להגן על עצמו מגנבים ואויבים שעלולים לבזוז את רכושו ולשעבדו כעבד. כדי לבטח את עצמו מפני מחלות וזקנה ולזכות בהמשכיות שיש בה מעין נצחיות הוא מקים משפחה ומוליד ילדים. ועדיין, אחר כל הטורח, שום דבר אינו מובטח. בלא אמונה שהחיים בעלי ערך והמאמץ משתלם, יתייאש וסיכויו לשרוד יפחתו. והוא חש שאמונה זו שמניעה אותו מקורה במקור החיים היציב והנצחי, והוא מגדיר את מקור החיים כא־לוהים. ומבין שככל שיתמלא באמונה בא־לוהים יזכה ליותר ביטחון ויציבות, חריצות ותושייה. במיוחד בימי מצוקה, כשאיום נשקף על חייו, כגון בעת מחלה, רעב או מלחמה, הוא פונה אל א־לוהים בתפילה ומבקש את עזרתו, ומתחזק באמונה לפעול להצלת עצמו, משפחתו, חבריו ועמו.

האמונה בעתיד הטוב
אולם לא רק הצורך לשרוד מזקיק את האדם להתקשר לא־לוהיו, אלא יותר מזה הרצון להתקדם, לפרוץ את הגבולות ולהתעלות בלא סוף. זהו שנאמר: "ויברא א־לוהים את האדם בצלמו, בצלם א־לוהים ברא אותו" (בראשית א, כז). מכיוון שנברא "בצלם א־לוהים", אין לטבעו הפנימי גבולות ושאיפותיו הן ללא גבול. לכן גם כשאדם משיג יציבות הוא אינו נח, כי מתוך אמונתו הטבעית הוא תמיד שואף ליותר, להבין יותר, להרגיש יותר, להתענג יותר, ליצור ולפתח יותר. כי אין קץ לסקרנותו להבין את העולם, ולכיסופיו לחוות את כל היופי והשגב שבעולם, ולתשוקתו להתענג בכל הנועם והטוב שבעולם, ולרצונו ליצור ולפתח את עולמו בעזרת כישרונותיו. וכשהוא מתעמק בנפשו, הוא מבין שככל שיהיה קשור יותר לא־לוהים יגשים את תשוקתו וירבה את ברכתו, וכל מה שישיג ויפַתח יהיה בעל ערך גדול יותר. המעמיקים יותר מבינים, שהאדם משתוקק לקרבת א־לוהים, למקור האין־סופי של כל השאיפות והתשוקות שאליהן הוא נכסף, וכשהוא מגשים אותן הוא מתקרב לא־לוהים.

הפיתוי האלילי
כאמור, שאיפתו של האדם היא אין־סופית, ומתוך כך מתעוררת בו תשוקה עצומה להתקרב לא־לוהים. אולם בעיה עצומה לפניו: מכיוון שא־לוהים הוא אין־סופי - לא ניתן להגדירו, ובלא הגדרה קשה להתקרב אליו. אם יהיה חכם וישר, יתאפק ויבין שא־לוהים הוא מעל ומעבר לכל השגה, וינסה למצוא דרכים לקבל ממנו השראה וללכת בדרכיו ולהוסיף ברכה לעולם. אולם רבים מתפתים להגדיר ולהגשים את א־לוהים, ולראותו משתקף בכוחות הגדולים שבבריאה, כדוגמת השמיים והארץ, השמש, הירח והכוכבים, הים והרוח, החי, הצומח והדומם. ומכיוון שהערכים הם רבים והברואים הם רבים, מתפתים לראות כוחות אליליים שונים ורבים, כדוגמת "אל האמת" שמתגלה בשמש שלאורה מתבררים הדברים, ו"אל המלחמה" שמתגלה ברוח הסוערת, ו"אל הפריון" שמתגלה באדמה או בגשם. במשך הזמן, בתהליך הדרגתי, אנשי רוח ואומנות יצרו פסלים ותמונות שסימלו את איתני הטבע והערכים הגדולים, ויצרו דרכי פולחן שבאמצעותן יוכל האדם לתת כבוד לאלילים ולזכות בקרבתם ובברכתם. באופן זה נוצרו כל סוגי הדתות האליליות למיניהן.

החוויות המיסטיות המשותפות
נבאר יותר: אנשים רבים זוכים לעיתים לחוויה רוחנית מיסטית, שבה הם פתאום זוכים להארה גדולה מעל ומעבר למוכר להם, והם חשים שהארה זו מרוממת אותם ומעניקה השראה לחייהם, והם רוצים לתת לה מקום קבוע בחייהם. אולם לאחר שההארה מסתלקת, מכיוון שאין מילים ושפה לתאר אותה היא הולכת ונמוגה עד שנשכחת, ורק געגוע וכיסופים נותרים לאותה חוויה גדולה.

החוויות המיסטיות של אנשי הרוח
מיוחדים הם אנשי הרוח שזוכים לחוות את החוויות הרוחניות האלה בעוצמה ובתדירות רבה יותר, עד שהם חשים שנפגשו עם מקור חייהם ונשמתם, שנתפס בהכרתם כא־לוהים. ומתבהר להם שא־לוהים מחייה את העולם ואליו נכספו תמיד. לעיתים בתוך הארה זו הם מרגישים שהשמיים והארץ מתאחדים, העבר והעתיד מתלכדים, ונפתרות להם שאלות והם חוזים עתידות. לאחר שהחוויה עוברת הם אינם מוכנים לוותר עליה והם יודעים שככל שיצליחו לשחזר אותה כך יעצימו יותר את חייהם.

הבחירה הגדולה
אם יתאזרו בענווה ובסבלנות יקלטו את החוויה הרוחנית בטהרתה, ובתהליך עמוק והדרגתי היא תרומם אותם להיות דורשי אמת וחסד. ואם ימשיכו להזדכך ולהתעלות יזכו לרוח הקודש, ואם ימשיכו להתעלות בחוכמתם ובמעשיהם הטובים ייתכן שאף יזכו לגילויים נבואיים, כדרך שזכה אברהם אבינו. אולם אצל רבים הפיתוי לחוות שוב ובהקדם את החוויה הרוחנית בכל חושיהם גבר, ותוך שימוש בכישרונם הרוחני, הספרותי והאומנותי הגשימו את הא־ל והגדירו אותו ואת אופיו, ויצרו לו תמונות ופסלים ודרכי פולחן.

הבסיס לטעות האלילית
הבסיס לטעות האלילית הוא שאכן א־לוהים מחייה את הכול, ובכל כוחות הטבע, באדם ובחיות, מתגלה ניצוץ א־לוהי שמחייה אותם. ואנשי רוח ואומנות מסוגלים לקלוט את הניצוץ הזה כמנותק משורשו, להגדיר אותו ולתת לו דמות מוחשית של פסל, וליצור סביבו דרכי פולחן שנותנות לאדם אפשרות לשחזר את החוויות הרוחניות ולקבל מהן השראה. הפולחנים כללו הקרבת קורבנות, שירה וריקוד אקסטטי, זנות, סמים ואלכוהול.

פולחן אלילי מהדהד חוויה מיסטית
כאשר הצליחו ליצור פסל ודרכי פולחן שעוררו רושם גדול, והביאו לידי ביטוי את החוויה הרוחנית שכמוסה בלבבות שאר האנשים, נוצר פולחן אלילי שהעצים את תחושת האמונה שבקרב האנשים והעניק להם עוצמה וביטחון ותקווה שבזכות סגידתם לאליל יזכו לברכה.

באין אמונה בה' מאמינים באלילים
מכיוון שהאדם מטבעו מאמין, אם לא יאמין בה' אמת ייטה להאמין בעבודה זרה. משום שהאמונה הטבעית של האדם כוללת גם אמונה שיש הסבר ומשמעות למה שקורה בטבע ולמה שקורה לאדם, והיא כוללת גם אמונה שישנה דרך שעל ידה יוכל האדם לפתור את מצוקותיו ולקדם את עצמו. לכן גם כשלא ימצא הסבר מבוסס למה שקורה בטבע ולאדם, יאמין שיש הסבר, ויקבל את ההסבר שנראה לו הגיוני יותר, גם אם אינו מבוסס כראוי.
כך מתוך הנחה בסיסית של אמונה יצרו אנשי רוח את הדתות האליליות שנתנו הסבר ופירוש למה שקורה בעולם ולאדם, ופיתחו פולחנים שעל ידם יוכלו לזכות לחסדי האלילים. בימינו אמונתם נראית נלעגת, אבל מתוך החיים של האדם בין הכוחות הכבירים שבטבע, והאמונה הטבעית של האדם, התפיסה האלילית נראתה הכרחית. יכלו אומנם להיות פירושים שונים לכוחות העליונים, אולם כולם היו אליליים. לכן לא היו הבדלים עמוקים בין הדתות האליליות השונות, ובכל מקום פירשו את האליליות בהתאמה לתנאי החיים והסביבה. מן הסתם גם היום אנשים מאמינים בדברים שאינם נכונים, מפני שהם כיום מסתברים בעיניהם יותר.
טבעו של האדם לחפש הסבר ולהאמין בו הוא חיובי ביסודו ונובע מצלם א־לוהים שבאדם, כלומר, מהיותו מאמין ביכולתו להבין את העולם ולפעול כדי לשנותו לטובה. בזכות אמונה זו האדם מאמין שכדאי להתאמץ למצוא פתרון לכל בעיה. אלא שהיצר הרע מטה תכונה זו להאמין לפתרונות שווא וליפול בטעויות נוראות. אולם לבסוף יבין שבעקבות טעותו גברו צרותיו וייסוריו וימשיך לחפש, ובזכות כך ימשיך להתקדם.
רק יחידי סגולה, בעלי ענווה ויושר, כל זמן שאין להם תשובה מבוססת מסוגלים להתאפק ולומר "איני יודע" ולהמשיך לחפש פתרון נכון יותר, תוך נכונות לשלם על כך מחיר, ובזכותם המדע מתפתח. מעליהם אברהם אבינו ונביאי ישראל, שלא הסתפקו באמונה חלקית ונגלה אליהם ה' א־לוהי ישראל, והאיר להם את הדרך להידבק במידותיו ולהביא ברכה ותיקון לעולם.

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il