הציווי להדליק נר תמיד
פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.

מהו לשון ציווי
יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?

המיקום של ציווי זה
לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?

מדוע רק נר התמיד מופיע כאן?
עוד יש לשאול, הרי ציווי זה מופיע בפרשת אמור (ויקרא כד, א-ה) ומיד לאחריו מופיע הציווי על עריכת לחם הפנים והכנתם, וא"כ מדוע כאן מוזכר רק הציווי על הדלקת נר התמיד, ללא הציווי על לחם הפנים?

להיכן נעלמה המנורה
ועוד שאלה, מדוע בפרשת אמור מופיע הציווי להדליק את הנרות על המנורה: ""עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד", ואילו כאן לא מוזכר כלל המנורה.

מטרת המשכן להאיר את העולם
ונראה לומר, שאחר שמופיע הציווי של בניית הכלים, לפני שמתחילה ההכנה המעשית לחנוכת המשכן, לפני שהכוהנים מצווים על הכנת בגדיהם, ה' מודיע על התכלית של כל המשכן כולו. מטרת המשכן היא להאיר את העולם.
זו הסיבה שלא מוזכר היכן יונח אותו נר. זה לא רלוונטי כעת. עוד לפני שנכנסים לכל הפרטים של הדלקת הנר, היכן בדיוק אותו נר תמיד יידלק, לפני הכול, אומר ה': דעו לכם! מטרת המשכן היא להאיר את העולם!

אזהרה לפני לבישת בגדים
יסוד זה חשוב מאוד לפני הלבשת הכוהנים. המסר של ה' כלפי הכוהנים: אינכם סתם זוכים ללבוש בגדי כהונה לנוי וליופי. מטרתכם היא לשמש כשליחים שלי להאיר את העולם. רק כשהמטרה ברורה אפשר לדבר על האמצעים השונים. אך כשחלילה המטרה איננה ברורה דיה, עשויים ליפול בטעויות שונות, של מלבושי כבוד עצמי חלילה, ה"בגדים" הופכים להיות "בוגדים". רק כשהמטרה ברורה אפשר לעבור לשלב הבא של (שמות פרק כח, ב): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת".

לשון ציווי לדורות
הרשב"ם על הפסוק מבאר: "ציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא". הציווי להכנת השמן הוא ציווי לדורות. כל דור תמיד צריכים לזכור את היסוד שמטרת המשכן היא להאיר את העולם.

לסיום
גם אנו צריכים לזכור כל הזמן, שכל מטרתנו היא להאיר ולהגדיל את שם השם בעולם. ומתוך שנחזור ונחדד לעצמנו תמיד מה המטרה שלשמה אנו עובדים, נוכל להתלבש ולצאת למשימות שונות העומדות לפנינו להגדיל את שם ה' בעולם, ולא ניפול ללבוש בגדים שונים הבוגדים במהותנו.