- פרשת שבוע ותנ"ך
- תצוה
להאיר את העולם
הציווי להדליק נר תמיד
פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.
מהו לשון ציווי
יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?
המיקום של ציווי זה
לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?
מדוע רק נר התמיד מופיע כאן?
עוד יש לשאול, הרי ציווי זה מופיע בפרשת אמור (ויקרא כד, א-ה) ומיד לאחריו מופיע הציווי על עריכת לחם הפנים והכנתם, וא"כ מדוע כאן מוזכר רק הציווי על הדלקת נר התמיד, ללא הציווי על לחם הפנים?
להיכן נעלמה המנורה
ועוד שאלה, מדוע בפרשת אמור מופיע הציווי להדליק את הנרות על המנורה: ""עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד", ואילו כאן לא מוזכר כלל המנורה.
מטרת המשכן להאיר את העולם
ונראה לומר, שאחר שמופיע הציווי של בניית הכלים, לפני שמתחילה ההכנה המעשית לחנוכת המשכן, לפני שהכוהנים מצווים על הכנת בגדיהם, ה' מודיע על התכלית של כל המשכן כולו. מטרת המשכן היא להאיר את העולם.
זו הסיבה שלא מוזכר היכן יונח אותו נר. זה לא רלוונטי כעת. עוד לפני שנכנסים לכל הפרטים של הדלקת הנר, היכן בדיוק אותו נר תמיד יידלק, לפני הכול, אומר ה': דעו לכם! מטרת המשכן היא להאיר את העולם!
אזהרה לפני לבישת בגדים
יסוד זה חשוב מאוד לפני הלבשת הכוהנים. המסר של ה' כלפי הכוהנים: אינכם סתם זוכים ללבוש בגדי כהונה לנוי וליופי. מטרתכם היא לשמש כשליחים שלי להאיר את העולם. רק כשהמטרה ברורה אפשר לדבר על האמצעים השונים. אך כשחלילה המטרה איננה ברורה דיה, עשויים ליפול בטעויות שונות, של מלבושי כבוד עצמי חלילה, ה"בגדים" הופכים להיות "בוגדים". רק כשהמטרה ברורה אפשר לעבור לשלב הבא של (שמות פרק כח, ב): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת".
לשון ציווי לדורות
הרשב"ם על הפסוק מבאר: "ציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא". הציווי להכנת השמן הוא ציווי לדורות. כל דור תמיד צריכים לזכור את היסוד שמטרת המשכן היא להאיר את העולם.
לסיום
גם אנו צריכים לזכור כל הזמן, שכל מטרתנו היא להאיר ולהגדיל את שם השם בעולם. ומתוך שנחזור ונחדד לעצמנו תמיד מה המטרה שלשמה אנו עובדים, נוכל להתלבש ולצאת למשימות שונות העומדות לפנינו להגדיל את שם ה' בעולם, ולא ניפול ללבוש בגדים שונים הבוגדים במהותנו.
פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.
מהו לשון ציווי
יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?
המיקום של ציווי זה
לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?
מדוע רק נר התמיד מופיע כאן?
עוד יש לשאול, הרי ציווי זה מופיע בפרשת אמור (ויקרא כד, א-ה) ומיד לאחריו מופיע הציווי על עריכת לחם הפנים והכנתם, וא"כ מדוע כאן מוזכר רק הציווי על הדלקת נר התמיד, ללא הציווי על לחם הפנים?
להיכן נעלמה המנורה
ועוד שאלה, מדוע בפרשת אמור מופיע הציווי להדליק את הנרות על המנורה: ""עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד", ואילו כאן לא מוזכר כלל המנורה.
מטרת המשכן להאיר את העולם
ונראה לומר, שאחר שמופיע הציווי של בניית הכלים, לפני שמתחילה ההכנה המעשית לחנוכת המשכן, לפני שהכוהנים מצווים על הכנת בגדיהם, ה' מודיע על התכלית של כל המשכן כולו. מטרת המשכן היא להאיר את העולם.
זו הסיבה שלא מוזכר היכן יונח אותו נר. זה לא רלוונטי כעת. עוד לפני שנכנסים לכל הפרטים של הדלקת הנר, היכן בדיוק אותו נר תמיד יידלק, לפני הכול, אומר ה': דעו לכם! מטרת המשכן היא להאיר את העולם!
אזהרה לפני לבישת בגדים
יסוד זה חשוב מאוד לפני הלבשת הכוהנים. המסר של ה' כלפי הכוהנים: אינכם סתם זוכים ללבוש בגדי כהונה לנוי וליופי. מטרתכם היא לשמש כשליחים שלי להאיר את העולם. רק כשהמטרה ברורה אפשר לדבר על האמצעים השונים. אך כשחלילה המטרה איננה ברורה דיה, עשויים ליפול בטעויות שונות, של מלבושי כבוד עצמי חלילה, ה"בגדים" הופכים להיות "בוגדים". רק כשהמטרה ברורה אפשר לעבור לשלב הבא של (שמות פרק כח, ב): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת".
לשון ציווי לדורות
הרשב"ם על הפסוק מבאר: "ציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא". הציווי להכנת השמן הוא ציווי לדורות. כל דור תמיד צריכים לזכור את היסוד שמטרת המשכן היא להאיר את העולם.
לסיום
גם אנו צריכים לזכור כל הזמן, שכל מטרתנו היא להאיר ולהגדיל את שם השם בעולם. ומתוך שנחזור ונחדד לעצמנו תמיד מה המטרה שלשמה אנו עובדים, נוכל להתלבש ולצאת למשימות שונות העומדות לפנינו להגדיל את שם ה' בעולם, ולא ניפול ללבוש בגדים שונים הבוגדים במהותנו.
מזבח הקטורת
הרב חיים אביהוא שוורץ | ח' אדר א' תשס"ח
פנינו דרך אור המנורה
הרב מאיר גולדויכט | י' אדר א' תשפ"ב
פרשת תצוה תשס"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשס"ג
רמב"ן על פרשת תצווה - חלק א'
הרב חיים כץ | ח' אדר א' תשפ"ב
הרב הלל מרצבך
רב קהילת בית כנסת מרכזי יד בנימין.
לשמור על הדממה
כ"ו ניסן תשפ"א
כמה אני שווה?
איר תשפ"ב
פרשת ויקרא – טעמם של הקרבנות
אדר ב תשפ"ב
משמעות הסימנים בראש השנה
אלול תש"ע
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד אמונה?
קילוף פירות וירקות בשבת
למה ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מי צריך את הערבה?
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
סיפורי ט"ו בשבט
הרב נתנאל יוסיפון | טו בשבט תשע"ב

3 דברים קצרים לט"ו בשבט
תשע"ו, גליון 109
רבנים שונים | טו בשבט תשע"ו
גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים- בְּגִשְמֵי חַיִים תְּחַיֶה אֲדָמָה
פרשת נח תשע"ז
הרב שמואל אליהו | ל' תשרי תשע"ז
