להודיע שכל קויך לא יבושו

בפזמון שלאחר המגילה כתוב: "תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ. וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ".
על מרדכי היהודי נאמר "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בה" (שם ב, יא).
למרדכי היהודי היה רצון עיקש וחזק לבטל את הגזירה שמרחפת מעל לראשם של ישראל. בכל יום ויום הוא בא מחדש לפני ה' בתפילה ושיחה "לדעת את שלום אסתר". הוא לא התייאש ולא הרים ידיים ולמרות הגזרה הקשה, המשיך לבקש מאביו שבשמים לרחם על עמו.
בעל ספר 'תפארת שלמה' (רמזי פורים) מבאר כי 'אסתר' מרמזת על הנשמה הקדושה, וכוונתו של מרדכי בדבר 'מה יעשה בה', היא כיצד להוציאה מהמקומות השפלים והירודים, לקרבה ולהדביקה בה' יתברך. כלומר, פעולתו של מרדכי לביטול הגזרה הגשמית, הייתה דרך התקרבות ומאמץ רוחני.
לדברים אלו מצינו רמז בחז"ל (בבלי מגילה יב, ע"ב): "תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי בן ששמע אל תפלתו, בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו".
ועל אסתר מסופר במדרש (ילקוט שמעוני תהילים פרק כב רמז תרפה): "'אלי אלי למה עזבתני' (תהילים כב, ב), אמר רבי לוי כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני".
כשאסתר נכנסה לבית הצלמים, המקום החשוך ביותר מאורו יתברך, הכי מרוחק מכבוד שמיים, היא לא נכנעה לעצבות, היא לא נשברה ולא נפלה ברוחה, אלא האמינה בלב שלם ש'מלא כל הארץ כבודו', והקב"ה נמצא עמה, ולא שייך ריחוק ממנו יתברך כלל.
הידיעה הזו נתנה לה את הכוח לזעוק "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי". בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע (לפורים מאמר תוקף קדושת היום) מסביר שכשצעקה אסתר "למה עזבתני", הכוונה היא "למה יש לי את ההרגשה שאתה רחוק ממני", אני יודעת ומאמינה שאתה פה איתי, אבל איני חשה את זה. אני רוצה להרגיש אותך עוטף אותי ושומר עליי, ש"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי"! (תהילים כג, ד).
בסיפור המגילה, אנו מוצאים שעם ישראל היה שרוי במצב רוחני קשה, שפל וירוד מאוד, בנוסף לגזירות שמד ואבדון- "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (מגילת אסתר ח, ח). אף על פי כן, עם ישראל התחזק בתפילה לה' יתברך, בזכות מרדכי ואסתר, שעוררו אותם לא להתייאש מן הצעקה והזעקה לעולם.
נמצא, שגם אם אתה שרוי במקום אפילה, בתוך עומק הטומאה, והנך מרגיש אבוד, שנחתם עליך בטבעת מלכו של עולם שאין לך סיכוי להצליח, וכביכול נועדת לכישלון, וככל שאתה מנסה לקום אתה נופל נפילה אחר נפילה יותר גרועה וכואבת מהקודמת, אף על פי כן, מרדכי ואסתר מודיעים לנו "שכל קוויך לא יבושו"!
על מעלת 'הקיווי' כותב הרמח"ל (אוצרות הרמח"ל): "המקוה, אפילו נכנס בגיהנם, יוצא ממנו שנאמר (ישעיה מ, לא) 'וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים', שם הוי"ה מאיר עליו. ותקותו היא טהרתו".
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "'תשועתם היית לנצח', פירוש, שגם כאשר יהיה הגאולה העתידה עדיין יהיה קיים ימי הפורים, וזה נקרא לנצח, וממילא התוצאה מזה 'ותקותם בכל דור ודור', אפילו כאשר יבואו דורות שהאור יהיה גנוז מאוד, ויהיה נראה כהסתר גדול, אף על פי כן יהיה לבני אדם תקווה, שילמדו מהאורות שמתגלים בימי הפורים שיש לקוות אפילו בתוך הסתר גדול.
ומוסיף, "כתיב 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'', 'פורים' בגימטריה 'קוה אל ה' קוה אל ה''. ענין פורים הוא ליתן לאדם קיווי בין בגשמיות לידע כי אף שנראה כי אין ישועה, הכל מתהפך לטובה, ובין ברוחניות אפילו מי שנתרחק מה' והוא נמצא במקומות רחוקים יש לו קיווי להתעלות עד למעלה".
פירושים רבים נכתבו על מגילת אסתר, אך במאמר זה ביארנו על פי פשטות כוונת חכמינו הקדושים את המסר שאנו צריכים לקחת מסיפור המגילה, והוא- "לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ. וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ".

שנזכה!