בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה
קול צופייך ויקרא תשפ"ב

זכור את צאצאי המן באיראן

כל הגזירה של המן וכל שישה החודשים בשמן המור של הזיוף נבעו מכך שבני ישראל לא עלו בזמן שקרא כורש, עד שנמנעה מהם העלייה. ועבר המור הקדוש מבית המקדש לארמון הזימה של אחשוורוש. עבר הכבוד מבית ה' להמן וחבר מרעיו שרודפים כל ימיהם אחרי הכבוד.

undefined

הרב שמואל אליהו

ה' אדר ב' תשפ"ב
14 דק' קריאה 60 דק' צפיה
להתפלל בכל הכוח כנגד הגרעין האיראני
המערב לא יעצור את האייטולות ממחשבתם הרעה
כולם עסוקים כעת במלחמה של רוסיה באוקראינה, אבל הסכנה האמיתית שלנו לא מגיעה משם, אלא מאיראן. לפני חודש ארה"ב הסירה סנקציות. עכשיו, בגלל המלחמה, היא לא רוצה שתי חזיתות וממשיכה לוותר. המשמעות היא שארה"ב מאפשרת לאיראן לפתח נשק גרעיני, ולנשק הזה יש כתובת – מדינת ישראל.
חשוב להסתכל על מלחמת רוסיה ואוקראינה ולהבין כי איומי המערב לא משפיעים על פוטין. מי שמסתכל על הכניעה המבישה של האמריקאים, וביידן בראשם, מול האיראנים מבין שאיומי המערב לא יעצרו את האייטולות ממחשבתם הרעה.
הפעלת לחץ אטומי עם כור של תפילות
זה הזמן שממשלת ישראל וצבא הגנה לישראל צריכים להכות את הכור הגרעיני של איראן. כך הפציץ בגין את הכור הגרעיני בעירק והעולם לא התמוטט, כך הפציץ צה"ל את הכור הגרעיני בסוריה בראשות ממשלת אולמרט והשמיד אותו. תחשבו איך היה נראה העולם אם האיראנים או דעא"ש היו משתלטים על פצצות האטום הללו.
זה הזמן שלנו, האזרחים, ללחוץ על ממשלת ישראל בכל הכוח, וגם להתפלל בכל הכוח. אי אפשר להסתפק באחד מהם. כך היה במלחמת יהושע בעמלק ובמלחמת מרדכי ואסתר, גם תפילה וגם מלחמה, וכך אנחנו צריכים לפעול גם עכשיו.
חובה על יהודי ארה"ב למנוע שואה שנייה
כל היהודים בארה"ב חייבים ללחוץ על הממשל האמריקאי להשמיד את הגרעין האיראני, שאומר בפה מלא שהוא רוצה להשמיד את ישראל כמו היטלר ימ"ש. במיוחד אלו שהצביעו לביידן צריכים להבין שבהצבעתם הם סיכנו חיי מיליוני יהודים במדינת ישראל. הם חייבים לתקן את הנזק ולא להפקיר את אחיהם בישראל לרצחנות של איראן, כמו שאבותיהם הפקירו את יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בתקופה ההיא לא לחצו היהודים מספיק חזק על הנשיא רוזוולט ועל הממשל האמריקאי להפציץ את מחנות ההשמדה, וכתוצאה מכך נרצחו מיליוני יהודים במחנות. כך גם עכשיו אסור להם לעמוד מנגד.
זכירה באמצעות מעשה
החובה הזאת היא לא חובה מוסרית גרידא, אלא היא קיום מצוות זכור. כבר כתב המשנה ברורה כי עיקר הקריאה היא בשביל למחות בפועל את עמלק (כדברי הרמב"ן). לכן אנחנו לא קוראים בשבת פרשת "ויבוא עמלק", אלא פרשת "זכור" שכתוב בה למחות בפועל את עמלק, שזה העיקר (משנ"ב תרפה טז). במשך אלפי שנים קראנו פרשת זכור וחשבנו שבזה אנחנו יוצאים ידי חובה בהידור. במיוחד אם קראנו בספר תורה מהודר. אבל באמת עיקר המצווה של "זכור" היא בהנעה למעשה.
עיקר המצווה בימינו
עיקר המצווה היא כשישראל בארץ ישראל וכשכל האויבים שסביבך כבר לא מציקים יותר. כך אומר הפסוק: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה יט). המצב הזה לא היה אלפי שנים כשהיינו בגלות, וגם לא בעשרות השנים הראשונות של המדינה. היום מצרים וירדן כבר לא מסכנות את ישראל, וסוריה ולבנון כמעט לא קיימות. ה' הניח לנו מכל אויבינו מסביב ועכשיו הזמן להכות את האויב הגדול מכולם.
למרות שאין מלך
ואם תאמר שצריכים מלך בשביל להכות את עמלק, שהרי זה הסדר בשלוש המצוות של ישראל בכניסתם לארץ – להעמיד מלך, להכרית זרעו של עמלק ולהקים את בית הבחירה – אין זה מעכב. שהרי מרדכי ואסתר הכו את המן למרות שמלכותה של אסתר היא לא המלכות המדוברת. גם יהושע בן נון נלחם בעמלק גם כאשר לא היה ממש מלך אלא בחינת מלכות, וה' לא הניח לנו מכל אויבינו מסביב.
מלחמה באויב האמיתי במקום שלום דמיוני
מטרת המצווה היא לחסל איום עתידי מאויב שונא גדול שלא יפסיד הזדמנות להכות אותך בשיא האכזריות כשתהיה לו הזדמנות. עיקר המצווה היא לא להשלות את עצמנו שיהיה בסדר, כמו שכבר עשינו עם הגרמנים לפני פחות מ-80 שנה. לא נספר לעצמנו סיפורים על עולם חדש. לא נשלה את עצמנו שהאיראנים לא ישתמשו בפצצה לעשות את הנורא מכל. הם שונאים אותנו בטירוף, ואחרי מה שקרה בשנה האחרונה הם לא חוששים מהעולם המערבי שהתקפל לפניהם.
אסור לנו להתעסק בצרות של רוסיה ואוקראינה ולשכוח מהצרה שעומדת להתרגש עלינו. עלינו להפנות את כל תשומת הלב לחזית הזאת וללחוץ על ראש הממשלה לפעול כנגד האמריקאים ולא לפעול להשכין שלום דמיוני בין פוטין לזלנסקי.
צריך לומר לו שהיום זה הזמן לפעול לטובת מדינת ישראל. לטובת עם ישראל. לטובת העולם כולו. זה מוטל על ממשלת ישראל יותר מכל דבר אחר עכשיו כשעדיין אין לאיראנים פצצה גרעינית.

משתדלים לעצור את האסון כאילו אין הבטחה
מסירות נפש לצד ביטחון
למרות שאנו בטוחים שה' יקיים בו "מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", יש מצווה עלינו להילחם, לפעול בדרכים פוליטיות ולהתפלל כאילו הכול מוטל על כתפינו. כך לומדים ממרדכי ואסתר, שלמרות שמרדכי אומר לאסתר "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", הוא פועל ומצווה על אסתר לפעול כאילו אין הבטחה אלוקית ולהסתכן במסירות נפש. "שכן דרך של צדיקים שאף שרואים הישועה מכל מקום יכולים לזעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע, אף כי הקב"ה לא יעזוב בני ישראל בלי ספק, מכל מקום צריכים לצעוק בעת צרה, כמו שכתוב 'עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע'" (שפת אמת תרל"ד ד"ה וישב).
ועל חסדך הגדול באמת נשענו
מרדכי מתפלל ופועל מתוך ביטחון גדול שכרוך בסכנת חיים. ומרדכי יודע שהמן מסוגל בכעסו להרוג אותו בגלל שהוא לא משתחווה לו, והוא מסתכן בחייו מתוך ביטחון בה'. הוא גם שולח את אסתר למשימה של סכנת חיים. הוא יודע שה' פועל איתנו ולכן הוא פועל בכל הכוחות. זה ביטחון מיוחד שנותן לו כוח גדול יותר לפעול, ולא ביטחון שווא שמחליש את פעולתו המעשית.
תלמידו של משה רבנו
מרדכי למד זאת ממשה רבנו שהתאמץ מאוד לבקש מפרעה שיוציא את ישראל ממצרים, והלך אליו פעם אחר פעם בציווי ה'. הוא גם מתפלל וצועק אל ה' למרות שה' הבטיח לו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". לכן משה צועק גם על ים סוף למרות שה' מבטיח לו ישירות "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (שמות יד ד).
לא פחות מישועה שלמה
לכן גם אחרי שהמן הוליך את מרדכי ברחוב העיר וקרא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", חזר מרדכי לצום ולהתענות כדי שתתבטל הגזירה של המן להשמיד את היהודים (מגילה טז ע"א). וצריך לזכור כי זה כבר היה אחרי שלושת ימי הצום של כלל התושבים בשושן הבירה, שהרי ביום השלישי של הצום לבשה אסתר מלכות והלכה אל המלך. ובלילה שאחר כך נדדה שנתו. אם כן המן מוליך את מרדכי ברחוב העיר אחרי שלושת ימי הצום. עם זאת מרדכי ממשיך לצום ולהתפלל עד שתהיה ישועה שלמה.
בזכות התפילה אחרי תחילת הגאולה - זכה מרדכי לגדולה
כתוב במדרש (רבה שמות - פרשה לח פסקה ד) "מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור שהיה מתפלל בכל שעה. שנאמר (שם ד) 'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה'. מאחר שראה עצמו בגדולה (שלקחו אותו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה וכו') לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה, אלא 'וישב מרדכי' כשם שהיה מתחלה". ששב לשקו ותעניתו.
מכאן לומד המדרש לימינו שאנחנו רואים שה' מכה את אויבינו בסוריה ובלבנון ובכל מדינות ערב. גם כשמתקיים בהם "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה" לא עליך אלא "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך" (דברים ל). "ואתה תעמוד לך מן התפלה? לאו. אלא מה כתיב אחריו 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה'' כשם שעשה מרדכי, שנאמר (אסתר ז) 'וישב מרדכי אל שער המלך' שחזר לשקו ולתעניתו".
חייב כל אחד לחשוב שהכול מוטל על כתפיו
גם אנחנו חייבים להבין שהכול עומד על כתפינו ולא על כתפי צדיקים ואנשים אחרים. וכשם שבשושן הבירה כל היהודים צמו שלושה ימים ברצף ולא סמכו על התפילות של מרדכי היהודי, כך גם אנחנו צריכים להתפלל ולצום בכל כוחנו, במיוחד ביום תענית אסתר שזה היום שנועד להתפלל כנגד הקליפה של המן ועמלק. להתפלל שה' ייתן אומץ וגבורה והצלחה למנהיגי ישראל ולחיילי צבא הגנה לישראל להשמיד את כל הקמים עלינו לרעה. כאמור בשו"ע "יש מתענים ג' ימים, זכר לתענית אסתר" (תרפו ג).



עיקר מחיית עמלק להבין שה' פועל דרכנו
יש ה' בקרבנו
כדי להבין למה האמונה והפעולה של מרדכי ומשה היא לא סתירה באמונה, צריך לזכור כי בכל מלחמות עמלק אלוקים פועל דרכינו. הסיבה לכך היא שכל החטא שהביא את עמלק הראשון היה כששכחנו שה' נמצא בתוכנו. כשעם ישראל שואל "הֲיֵ֧שׁ ה֛' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן", הוא מביא את עמלק, שכך כתיב מיד אחר כך "וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם" (שמות יז). על הספק הזה אומרים ש"ספק" בגימטריה "עמלק" (אמרי אמת).
זו קליפת עמלק
לעמלק אין ספק שיש ה' בשמים. עמלק אומר שאין ה' בתוך בני האדם. ולכן הוא מוכן לשים בני אדם דחוסים בתוך קרונות של בקר, לכלוא אותם בגיטאות של רעב, להשפיל אותם ולהוליך אותם ערומים לתאי גזים. משמיד, הורג ומאבד. וכדי לנצח אותו אנחנו מאמינים ופועלים בה' שמתגלה דרך בני האדם.

לכן המן ראה את היהודים כבזויים. "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר פרק ג ו). ולכן הגרמנים כל כך השפילו את היהודים לפני שהרגו אותם בתאי הגזים. המשך ישיר לבוז של עשו אבי אביו "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית פרק כה לד).
ה' מאיר דרכנו
התיקון הרוחני הוא ידיעת ה' שבקרבנו. ולכן במלחמת עמלק הראשונה מתפלל משה על ראש הגבעה, וכשהוא מרים ידו ה' עוזר וגובר ישראל. ואיך גובר ישראל? לא בים שנקרע לשניים אלא בתוך ידיו של יהושע שנלחם בעמלק. ה' פועל דרכו ודרך האנשים שנלחמים בעמלק ומנצחים. זה התיקון הגדול לשאלה שלנו "היש ה' בקרבנו" ולכל מחשבת השקר של עמלק.
לכן אין כל סתירה בין האמונה של מרדכי בישועת ה' לבין העובדה שהוא פועל בכל כישרונותיו להפיל את המן. גם תפילות, גם מעשים, גם פוליטיקה. כל מה שאפשר כדי שיתגלה שם ה' שבקרבו יותר ויותר.
אם ה' בתוכנו, נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים
כך גם היה בימי מרדכי ואסתר, שה' מושיע אותם באמצעותם ולא באמצעות אבנים שיורדות מהשמים. אסתר לובשת אומץ וגבורה והולכת לאחשוורוש ומקיימת בעצמה "לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא" (דברים ז, כא). וזו מחיית מחשבת עמלק האמיתית. וכשאסתר מכירה בה' שבקרבה - קליפת המן נופלת שדודה. בעקבותיה כל עם ישראל אחריה מרגיש את ה' שבקרבם ומכוח זה "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם - וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים". כל זה בגלל התגלות ה' בקרבם. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
קדיש – דווקא בתוכנו
על פי הדברים הללו אפשר להבין קצת את דברי האר"י ז"ל שאומר כי עיקר הקדיש הוא מחיית קליפת עמלק. שהרי אנו אומרים כי "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא" – יתגדל שמו של ה' בתוך העולם, בקרבנו, ולא רק בעולמות העליונים. "בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ" – בתוך העולם הוא ימליך את מלכותו ויביא את ישועתו ומשיחו. בחיים שלנו "בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכֹל בֵּית יִשְֹרָאֵל". ולא כשהוא נלחם לנו ואנחנו מחרישים. וכשמכוונים כך – זוכים למחוק את קליפת עמלק מתוכנו, ומתוך כך גם במציאות.

מרדכי והמן – דומים והפכים
תאומים לדורות
בכל המגילה יש השוואה מטרידה מאוד בין מרדכי להמן ובין אסתר לוושתי. למרות היותם הפוכים לגמרי במטרה שלהם, הם דומים בהרבה מאוד פרטים. יש לזה משמעות גדולה כי אבותיהם יעקב ועשו היו תאומים בלידתם וגם בפטירתם, כי ביום שנקבר יעקב נקבר גם עשו באותו מקום. ורבקה ידעה את הסוד ששניהם נולדו ביום אחד וימותו ביום אחד.
על תאומי דורות אלו מספרת הגמרא: "כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן מאפיקורסין? אמר להם 'אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם'. כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם. ואי בעית אימא מהכא ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (חגיגה ה ע"ב). כשנפטר רבי יהושע בן חנניה, שהיה בקי להשיב תשובות לשאלות הנכרים, שאלוהו חכמים מי יענה כעת לשאלות הגויים. ענה להם רבי יהושע: אם אין לעם ישראל מי שישיב, לא יהיה לגויים מי שישאל. שהרי עשו הולך לנגד עם ישראל לפי כוחו.
נקודות השוואה בין מרדכי להמן
המן הוא מצאצאי עשו, ולכן הוא דומה למרדכי בדברים רבים. א] מרדכי משנה למלך כמו המן. ב] הטבעת שקיבל המן מהמלך עברה למרדכי. ג] התוכנית להרכיב את המן על הסוס ברחוב העיר עוברת למרדכי. ד] העץ שהיה מוכן למרדכי עבר לתליית המן. ה] הבית של המן שהיה הבית המכובד ביותר בשושן עובר למרדכי. ו] היום שתכנן המן להרוג את היהודים הופך ליום שבו הורגים את כל שונאי היהודים. ז] הכבוד שכל האנשים רחשו להמן ומשתחווים לו עובר למרדכי "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל". ח] משתה היין שבו חתמו אחשוורוש והמן את גזירת היהודים, הופך למשתה יין של היהודים. ט] גימטרייה של ארור המן היא כמו ברוך מרדכי. י] מרדכי מופיע במגילה 58 פעמים. כנגד זה מופיעים המן וזרש 58 פעמים במגילה. 54 פעמים המן ו-4 פעמים זרש.
דומים בקול ובכול
מרדכי והמן היו גם דומים חיצונית זה לזה. שמעתי פעם ממרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל כי כתוב בגמרא שהמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש בגלל בתו ששפכה מים עכורים על האיש שמוליך את הסוס ברחוב העיר, וכשהתברר לה שהוא אביה היא התאבדה. בת המן טעתה בגלל שהמן ומרדכי היו דומים מאוד בכול ובקול זה לזה. היא לא הייתה מתבלבלת אם היה להם קול שונה, אם אחד היה גבוה ואחד נמוך, אם הייתה להם צורת הליכה שונה. הם היו דומים בחיצוניות שלהם ובכוחות שלהם, אבל לא ביעדים.
להכיר בעובדת היותנו מלכים, בני מלכו של עולם
ההשוואות הללו באות לומר שיש כוח לקדושה לפחות כמו הטומאה. עם ישראל יכול למלוך על העולם לא פחות טוב מהמן, מוושתי, מפוטין או מאלכסנדר מוקדון. רק שהעריצים הללו נדחפים למלוך ומשתלטים על העולם "והעיר שושן נבוכה", וכאשר אסתר או מרדכי מולכים "והעיר שושן צהלה ושמחה".
כל המגילה באה לומר שיש יכולות של מלוכה בידיים של אסתר ומרדכי לא פחות משל המן וחבר מרעיו. וכשהם מולכים העולם נהיה הרבה יותר טוב. ואת הלימוד הזה צריך ללמד לעצמנו ולבנינו ולבני בנינו עד עולם.
יש כוח לאסתר למלוך לא פחות מלוושתי, "וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי". אבל אסתר לא מכירה בכוחה עד שדוחפים אותה לשם. אסתר לא מאמינה בכוחות שלה, ועם ישראל לא מאמין בכוחות שלו. כשאסתר לא מאמינה ולא מנסה למלוך, היא משאירה את הניהול של העולם בידי המן, הוא מביא לעולם שורה של אסונות.
כשישראל שוכחים את תפקידם - המוֹר עֹבֵר
מֹר של קדושה ומֹר של זיוף
הגמרא אומרת "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מֹר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא" (חולין קלט ע"ב). משווים את מרדכי למֹר של הקטורת שהיו מקטירים בקודש הקדשים ולמֹר של שמן המשחה שהיו מושחים בו את הכוהנים וכל כלי המקדש. הפירוש "מירא דכיא" הוא מור טהור "שיהיה חפשי מן הזיוף והתערובת" (רמב"ן).
מדברי התורה הללו למדנו שיש מור של זיוף ותערובת, והוא המור שבו זייפו את הנשים שהגיעו לבית אחשוורוש, השרו את הנשים במשך שנה בתוך בשמים, מתוכם "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר". הכול כדי לזייף ולהסתיר את הסירחון המוסרי והזימה שהיו שם.
הריח הטוב הזה לא נתפס בהמן שמגיע לבית אחשוורוש עם סירחון של מי שופכים ששפכה עליו בתו. כל זאת לעומת הריח הטוב של אסתר היא הדסה, שהיה לה ריח טוב מעין ריחם של ההדסים. על המור המזויף הזה רומזים חכמי הסוד ואומרים כי מֹר בגימטרייה הוא עמלק.
קטורת של קדושה וקטורת של זיוף
כך גם הקטורת יכולה להיות אמיתית ויכולה לשרת את הזיוף, יכולה להיות של מלאך המוות והיא יכולה להיות של משה (שבת פט ע"א). היא יכולה להביא חיים, כמו במקרה של אהרון שעוצר באמצעותה את המגפה אחרי עדת קרח (במדבר יז יא), והיא יכולה לשרוף את 250 ראשי הסנהדריות שחשבו לזייף כי הם מתאימים לכהונה יותר מאהרון הכהן.
היא יכולה להמית את נדב ואביהו כשהם נכנסים בצורה לא נכונה, והיא יכולה לגרום צרעת לעוזיהו מלך יהודה: "וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים: וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (דברי הימים ב פרק כו יח).
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר
בשיר השירים אנחנו לומדים על המור שעובר לידיים זרות כשישראל שוכחים את תפקידם. הסיפור על הדוד שבא לקרוא לרעיה הוא רמז לכך שהגיע זמן הגאולה "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". אבל הרעיה מתעצלת לפתוח את הדלת, ולא כל כך ממהרת להיגאל. יש ליהודים סיבות טובות להישאר עדיין בגלות: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם".
רק כשהדוד מחליט ללכת היא מבינה את גודל הטעות "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו". היא ממהרת לקום בלב הומה, אבל מגלה שאיחרה את השעה "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל". לצערה ולצער כולנו היא קמה מאוחר מדי "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי: מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת" (שיר השירים ה, ב).
דְּעָבַר פְּרָת – עָבַר, דְּלֹא עָבַר - לֹא יַעֲבוֹר
חכמינו דרשו את הפסוקים הללו על היהודים שאחרי הצהרת כורש לא עלו ואיבדו את השעה. וכך מספרים חכמינו על היום שהלוואי ולא הייתה זורחת בו השמש. "לְוַוי הֲוָה קָבַל הַהוּא יוֹמָא וְלֹא דְּנָחָה". מה קרה באותו יום?
"יָצָא כּוֹרֶשׁ לְטַיֵּיל בַּמְּדִינָה וְרָאָה הַמְּדִינָה שׁוֹמֶמֶת. אָמַר מַה טִּיבָהּ שֶׁל מְדִינָה זוֹ שׁוֹמֶמֶת. אֵיכָן הֵם הַזְּהָבִים? אֵיכָן הֵם הַכַּסָּפִים? אָמְרִי לֵיהּ: וְלָאו אַתְּ הוּא דִּגְזֵרַת וַאֲמַרְתְּ כׇּל יְהוּדָאִין יִפְּקוּן וְיִבְנוּן בֵּית מַקְדְּשָׁא. מִנְּהוֹן דְּהַבַּיָּם וּמִנְּהוֹן כַּסָּפִים, הָא דְּסָלְקִין לְמִבְנֵא מַקְדְּשָׁא. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא גָּזַר וְאָמַר דְּעָבַר פְּרָת – עָבַר, דְּלֹא עָבַר - לֹא יַעֲבוֹר" (שיר השירים רבה ה ה). לא אתה גזרת שהיהודים יעלו וייבנה בית המקדש? חלק מהם אומנים של זהב וחלק אומנים של כסף, הם עלו לירושלים ואין מי שיעשה מוצרי אומנות לפאר את עיר הבירה שלך. באותה שעה גזר כורש כי מי שלא עבר את נהר פרת לא יוכל לעלות לארץ ישראל.
אילו היו מזדרזים ישראל ועולים לארץ ישראל בזמן - היו זוכים להקים את בית המקדש שלא היה נחרב. "אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז - אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כְּחוֹמָה וַעֲלִיתֶם כּוּלְּכֶם בִּימֵי עֶזְרָא - נִמְשַׁלְתֶּם כְּכֶסֶף שֶׁאֵין רָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ. עַכְשָׁיו שֶׁעֲלִיתֶם כִּדְלָתוֹת (פעם פתוח ופעם סגור) נִמְשַׁלְתֶּם כְּאֶרֶז שֶׁהָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ" (יומא ט ע"ב). וכעבור 420 שנה נחרב בית המקדש השני.
על אותה שעה נאמר מור עובר
הסיפור הזה של העלייה בימי כורש שהופסדה בעצלות שלנו הוא הסיפור של המגילה (מגילה יא ע"ב). שכל הגזירה של המן וכל שישה החודשים בשמן המור של הזיוף נבעו מכך שבני ישראל לא עלו בזמן שקרא כורש, עד שנמנעה מהם העלייה. ועבר המור הקדוש מבית המקדש לארמון הזימה של אחשוורוש. עברו כלי המקדש לבית המשתה של השיכורים. עבר הכבוד מבית ה' להמן וחבר מרעיו שרודפים כל ימיהם אחרי הכבוד.
מרדכי ואסתר החזירו את המור למקומו, ולכן מיד אחרי שנתלו המן ועשרת בניו זכו בני ישראל לבנות את בית המקדש השני שעליו נאמר "גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון". ויהי רצון שנזכה לראות את הבית השלישי במרום הרים ונישא מגבעות, ויהיה מקום אור לכל אומות העולם, אמן ואמן.

סיפור
המקווה של חומייני
סיפר אפי כהן צמח מבית-שאן: כשעלה חומייני לשלטון באיראן, היו יהודים רבים שהצליחו לברוח משם כל עוד רוחם בם. חלקם אף הצליחו לקחת איתם חלק קטן מהרכוש, אך רובם הגדול נשארו בעירום ובחוסר כל. כל ימי חייו של השאה הפרסי הם היו בטוחים כי חייהם בפרס מובטחים, בעיקר בזכות הקשרים הטובים שהיו לו עם מדינת ישראל, אבל ביום אחד הכול קרס.
עלייתו של אייטולה חומייני לשלטון עוררה גל ענק של אנטישמיות נגד ישראל ונגד היהודים. יהודים רבים, בעיקר עשירים, נשפטו במשפטי בזק בבתי המשפט של המהפכה. הם נידונו למוות בתלייה ורכושם הוחרם לטובת אנשיו של חומייני.
באווירת הפקרות זו היו חייהם של היהודים למשיסה. בעיקר סבלו מכך הנשים היהודיות. כשהן היו הולכות למקווה לטבול – היו הגויים מציקים להן ומטרידים אותן והופכים את חייהן לסיוט.
הדברים סופרו למרן הרב זצ"ל, והוא פנה במכתב רשמי ממדינת ישראל ישירות לאייטולה חומייני. הרב כתב לו שהוא בטוח כי חומייני לא יעשה דבר נגד האמונה ונגד דבר ה'. הוא בטוח שחומייני חושב שזה לא נכון ולא הגון להפריע לאישה לטבול במקווה, והוא בטוח שהדברים הללו לא נעשו בהשראתו של חומייני, שהוא איש מאמין והגון וכו'.
אנשי חומייני, שקיבלו לידיהם את מכתבו של הרב, חששו שהוא ממולכד ופחדו לפתוח אותו. הם פוצצו אותו במתקן ביטחוני והמכתב לא הגיע בשלמותו לידיו של האייטולה חומייני.
אך הרב לא התייאש וכתב מכתב נוסף אל השליט העריץ. הפעם לא הסכים חומייני שיפוצצו את המכתב וביקש לראות מה כתב לו הרב אליהו. הוא קרא במכתב על הבעיות שעושים המוסלמים לנשים היהודיות והורה מיד לבנות מקווה חדש לטובת הנשים היהודיות. בנוסף, הוא הציב שמירה במקום על מנת שלא יציקו להן הגברים המוסלמים.

תשובה כהלכה
רואות את הנולד.אני תלמידת אולפנה, ועולה שאלה אצל חברותיי ואצלי מה תפקידן של הנשים בפורים.
עיקר מטרת פורים, איננה שתייה חלילה, אלא מבט על הנס ועל העתיד שתלוי בנו. נס פורים שייך במיוחד לנשים. עיקר הנס היה על ידי אסתר, ואף המגילה נקראת על שמה. הטעם הוא כי לנשים יש יכולת לראות את הנולד יותר מגברים, כי הן מטפלות באופן טבעי בילדים. ועל כן הן רואות את התכונות החבויות שבילדים שעתידות להיוולד. מתוך האמון בילדים, התכונות הללו מצליחות לצמוח בהם. לעומתם כל הקליפות מזלזלות בנשים. כך אחשוורוש וכך גזרותיו. וכך גם המן. גם בדברים שקשורים לכלל ישראל יכולות הנשים לראות את הנולד יותר מגברים. לכן המגילה נקראת על שם אישה.


זכירה בברכה . חייל שלא שמע קריאת זכור במניין וארגן אחר כך מניין אנשים שכבר שמעו את הקריאה, האם יכול לברך ברכות התורה?
כן.

בימים ההם בזמן הזה. אני בן 17 ורציתי לדעת איך להתכונן לפורים.
חשוב מאוד ללמוד את המגילה היטב. להבין שכל הסיפור שלהם הוא גם הסיפור שלנו. להבין שה' פועל דרך בני אדם וזה עיקר ההתגלות שלו. ללמוד פירושים עמוקים על המגילה. יש פירוש של המהר"ל ויש נתיבות שלום. יש פירושים עמוקים אחרים, וככל שאתה לומד יותר אתה זוכה יותר להבין את דרך הגאולה של עם ישראל.





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il