בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פורים בראי דורנו
לחץ להקדשת שיעור זה

האיש שכל מוסקבה שלו!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אדר תשפ"ב
3 דק' קריאה
פעם ישבו ברוסיה הקומוניסטית, קבוצת חסידי חב"ד והתוועדו יחד. כידוע, הקומוניסטים רדפו את היהדות בכלל, ואת חסידי חב"ד במיוחד, וההתוועדות הייתה סכנת נפשות, אך החסידים הסתכנו והתחזקו ברוחניות יחדיו.
בין המתוועדים, היה גם האדמו"ר השישי של חב"ד, אדמו"ר הריי"צ, שבאותו הזמן עדיין לא הוכתר כאדמו"ר, אלא היה בנו היחידי וממשיך דרכו של האדמו"ר הרש"ב.
והנה, תם ה'משקה', והחסידים החליטו שצריך לשלוח מישהו, שיסתכן ויביא וודקה חדשה, לרומם את האווירה. הוחלט להטיל גורל, ומי שיעלה בגורל יצא החוצה למשימה הקשה. והנה, נפל הגורל על האדמו"ר הריי"צ. החסידים ניסו לשלוח אחר במקומו, שהרי עתיד כל החסידות על כתפיו, אך הריי"צ התעקש לבצע את המשימה.
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, והריי"צ יצא לשעה ארוכה ולא חזר. החסידים התפקעו מדאגה, וכבר החלו לדמיין מה יאמרו לרבי במקרה של אסון, חלילה.
לבסוף, כשהריי"צ נכנס, כולם נאנחו בהקלה, ושאלו – 'נו, הבאת משקה'?
משקה לא הבאתי, ענה הריי"צ, אבל סיפור הבאתי. הסתובבתי בחוץ, וכל החנויות היו סגורות. בסוף, ראיתי שיכור יושב, ולידו מונח בקבוק וודקה שלם. ניסיתי לרכוש ממנו את הבקבוק, והסכמתי לשלם לו מחיר גבוה.
בסוף אמרתי לו – לא כדאי לך למכור לי? הרי במחיר שאני מציע, תוכל לרכוש מחר כמה בקבוקים?
השיב השיכור – אם אמכור, יהיה לי כסף לכמה בקבוקים. אבל כשהבקבוק אצלי, כל מוסקבה היא שלי...
ובכן, לשיכור יש בדמיונות את כל מוסקבה, אך מסיפור זה אפשר ללמוד תובנות עומק בעבודת ה' על מצוות מחיית עמלק, השכרות בפורים, ותשובת היהדות לפוסטמודרניזם.
ידוע שעמלק בגימטריא 'ספק'. כשעמלק תוקף אותנו, אנו מאבדים, חלילה, את צדקת הדרך ומתחילים להסתפק. הוא 'מקרר את האמבטיה', והוודאות בכך שה' גואל את ישראל ומובילם לניצחון, נסדקת בעיני האומות. וכך עמלק הפנימי מנסה להטיל ספקות בלב עובדי ה'.
אך בספק יש גם משהו מפתה, שנראה בתחילה טוב ומשמח, אך סופו להפיל את האדם לבאר שחת. ניקח, לדוגמא, אדם שמתלבט עם מי להתחתן או במה לעבוד. כל זמן שהוא נשאר בספק, כל האפשרויות פתוחות לפניו, והוא יכול להתחתן עם כולם ולחלום תמיד מה הוא יעשה כשיהיה גדול.
יש אנשים שמתאהבים בספק ו...נתקעים. האמת היא, שמי שמכריע על כיוון מסויים, הוא מוותר על הרבה דברים, אך יש לו ציפור אמיתית אחת ביד. לבחור פירושו לוותר, אך בכך אנו מוחים את "אשר עשה לך עמלק", בדגש על המילה – 'לך', מוחים את המוטציה ההרסנית שעמלק מנסה לפתח מאיתנו, עצמנו.
זאת גם חולשתו של העידון הפוסטמודרני, שבו כביכול הכל אמת, ומקדשים את הספק, אך באמת במצב כזה אין לאדם שום אמת, והוא הופך לבלון חלול חסר חוט שדרה.
מול זה אנו מצווים להתבסם בפורים, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וכאן, כדאי שנדייק היטב בדברי חז"ל. המצווה היא 'עד דלא ידע' השורש 'ידע' בעברית משמעותו חיבור וקשר, (כמו, "והאדם ידע את חווה אשתו", היה ביניהם חיבור).
אם כך הביטוי בחז"ל הוא קשה – הפירוש המילולי לדברי חז"ל, שאדם צריך להשתכר עד שלא יחבר בין ארור המן לברוך מרדכי. והרי בדרך כלל אנו מבינים הפוך, שאדם רגיל מבדיל בין המן למרדכי, ואילו שיכור יכול לחבר ולבלבל ביניהם, ולכן צריך להשתכר כדי לחבר ביניהם?
בדרך כלל, אנו מתרצים לעצמנו, שהביטוי בחז"ל הוא חסר מילה כביכול, ומשמעותו – 'עד דלא ידע (להבדיל) בין ארור המן לברוך מרדכי. אך אפשר לדקדק ולשאול – למה חיסרו את המילה 'להבדיל'?
ואולי, (זו תורה פורימית, אך כידוע בפורים מתגלים העומקים הגדולים ביותר דווקא מתוך תורת ה'ונהפוכו' של השיכורים), אפשר לתרץ הפוך מהרגיל. באמת, כל השנה אנו מחברים את המן למרדכי, ארור לברוך, טוב לרע. אנו מסתפקים ביניהם, ולא מבינים בוודאות את ארס ה'ספק' שמטיל בנו עמלק, וכמה זה גרוע.
בפורים, עלינו להשתכר, ולא לדעת, כלומר – לא לחבר בין המן למרדכי. בדרך כלל, שיכור חושב שכל מוסקבה שלו. בדרך כלל, כולנו שיכורים, וחושבים שכשאנו שוקעים בעומק התאוות והחומריות, ומתמלאים בספקות, הכל שלנו.
בפורים, עלינו לתקן זאת. להשתכר, ובתוך עומק השכרות, בסייעתא דשמיא הגדולה של פורים, להבדיל ולהבחין בין המן למרדכי, ולא לחבר ולבלבל ביניהם.
ואם לא הבנתם מה כתבתי, לא נורא. תשתו עוד קצת יין, ותבינו...
ויהי רצון, שנזכה השנה בזכות קדושת פורים, להבדיל בין טוב לרע, לברר את כל הספקות, להכריע בכל הבלבולים, וכל מעוכבי הזיווג יזכו לברר ולמצוא לעצמם אם זיווגם האמיתי, ונזכה כולנו למצוא את דרך האמת.
לחיים! לחיים!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il