בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קדושים
לחץ להקדשת שיעור זה

איך אפשר לאהוב את הזולת כמוני?

undefined

הרב הלל מרצבך

ניסן תשפ"ב
4 דק' קריאה
הגדרת מצוות אהבת הריע
בפרשתנו מופיעה המצווה (ויקרא פרק יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". על מצווה זו אמר ר' עקיבא (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד): "זה כלל גדול בתורה". ננסה להבין כיצד ניתן לקיים מצווה זו.
הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ג) כותב את גדר המצווה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו". 1
כעין זה כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) כותב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך – ממש".
המשיך לפרט את יישום המצווה הרש"ר הירש בפירושו לפסוק (ויקרא פרק יט פסוק יח): "נדרוש שלומו וטובתו, כדרך שאנחנו דורשים את טובת עצמנו; נשמח באושרו ונתעצב בצערו, כאילו אירעו הדברים לנו; בשמחה נתרום לשלומו - כאילו היה מדובר בשלומנו; נרחיק מעליו צער, כאילו נשקפה סכנה לנו".

איך אפשר להצליח לקיים כזו מצווה?
ויש לשאול , וכי אפשר לאהוב אדם אחר כמוני ממש? האם אני צריך לאהוב את כל ישראל כפי שאני אוהב את ילדיי, את אשתי, את משפחתי?
ואם נבאר, שהכוונה היא לדאוג לצרכים הפיזיים של העולם, האם אני מסוגל לדאוג לכל ישראל כפי שאני דואג לעצמי? אם כך אצטרך לחלוק עם כל עם ישראל את כל רכושי, לעשות עבורם כל מה שאני רוצה עבור עצמי?
לכאורה אם גישה זו הייתה נכונה, היא סותרת מצוות אחרות. כמו מצוות צדקה ומעשרות, שבהם אנו רואים שאין צורך לתת מעצמי את הכל אלא רק קצת. ובפרט שהגמרא מספרת על תקנה שהתקינו באושא (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ עמוד א): "המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש". משמע שאדם לא צריך להרגיש שחברו שווה לו לחלוטין?
ננסה להציע 4 הסברים לשאלה זו:

א. שמחה בהצלחת חברו כמו בהצלחותיו
הרמב"ן על הפסוק (ויקרא פרק יט פסוק יז) כתב שאין הכוונה "אהבה" מושלמת כפשוטו, אלא זה לשון "הפלגה" וביאר: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו". והוכיח דבריו מדברי רבי עקיבא שלימד (בבא מציעא דף סב ע"א): "חייך קודמין לחיי חברך", שמוכח מכך שאהבת עצמו גדולה מתוך אהבת רעהו.
וביאר הרמב"ן : "מצות התורה שיאהב חברו בכל ענין, כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב", אך לא ממש כפי שאוהב את עצמו. והמשיך וביאר הרמב"ן, שאהבת חברו אמנם שונה מאהבת עצמו, אך היא צריכה להיות בכל נושא ובכל תחום: "יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו", דהיינו שצריך האדם לשמוח בהצלחות של חברו, כמו ששמח בהצלחותיו (אך לא באותו שיעור שמחה).
וכעת זה כתב ר' אברהם אבן עזרא (ויקרא פרק יט פסוק יח): "שיאהב הטוב לחבירו כמו לנפשו", דהיינו שישמח בהצלחות של חברו כמו שהוא שמח בהצלחותיו. אך אין הכוונה שאצלו ואצל חברו זה אותה רמת שמחה.

הקושי בהסבר זה לענ"ד, שעדיין זו מצווה שקשה מאוד ליישום, כי אינני יודע כמה לשמוח בהצלחת חבריי. אם שמעתי שחבר שלי התארס באיזו רמת שמחה אני צריך להיות, ואיך מיישמים את השמחה הזאת?

ב. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"
יש מהפרשנים שביארו שהכוונה במצווה זו, היא מה שאתה לא אוהב שעושים לך אל תעשה לחברך. כהתבסס על דבריו של הלל הזקן לאותו גר שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א): "אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה".
כן פירש בתרגום יונתן בן עוזיאל (ויקרא פרק יט פסוק יח): "וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ". וכן פירש הריב"א (ויקרא פרק יט פסוק יח): "מה שלא ירצה שיעשו לו, אל יעשהו לחבירו".

הקושי בהסבר זה לענ"ד, שלפי הסבר זה המצווה היא מצוות המנעותית, מצוות "לא תעשה". ונראה שמצוות "אהבת הרע" היא מצוות עשה, חיובית, מעשית.

ג. עשה לחברך מה שאתה מצפה שיעשו עבורך
החזקוני (ויקרא פרק יט פסוק יח) כתב שהמצווה היא: "לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך". וכן כתב הכתב והקבלה (ויקרא פרק יט פסוק יח): "כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה לרעהו". דהיינו שכל מה שאתה חושב שמגיע לך כך אתה צריך לעשות גם לחברך.

הקושי בהסבר זה לענ"ד, שיש הרבה דברים שאני לא מצפה שיעשו עבורי, אבל אחרים כן צריכים אותם. כגון, אחד שלא אוהב שמציעים לו לשתות, האם הוא לא צריך להציע לאחרים לשתות? אדם שחושב שהוא לא היה לוקח צדקה גם אם היה קצת קשה לו, האם יהיה נכון לטעון שאין במתן צדקה שלו מצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

ד. שיעמיד עצמו במקום חבירו, ויעשה עבורו את טובת חברו
ונראה לענ"ד , לנסות לבאר את המצווה הזו כך: משמעות "אהבת הרע" – לדאוג לצרכיו ולדרוש טובתו כפי מה שהיה החבר רוצה שאעשה במציאות שבו הוא נמצא. המילה "כמוך" משמעותה, שאדם שאוהב את חברו צריך להעמיד את עצמו במקום רעהו, ויחשוב (בתור רעהו) מה הוא היה מצפה ורוצה מחברו (דהיינו מעצמו) שהיה עושה לחברו, ואת זה הוא צריך לעשות. לא צריך לחשוב מה הייתי רוצה עבורי, אלא מה חברי היה שמח ומצפה שאעשה עבורו במציאות שבו הוא נמצא, ואת זה יש לי מצווה לעשות.
באופן כזה, מצד אחד, מצווה זו היא מעשית ואפשרית לקיום. מצד שני, היא אינה דורשת ממני לוותר על כל רכושי (שהרי לא מסתבר שחברי מצפה זאת ממני). ומצד שלישי, היא עומדת כטובת וצרכי חברי, ולא נבחנת על פי הצרכים שלי (שהם לא תמיד תואמים את צרכי החבר).

לסיום
שנזכה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בהידור, ובזכות הגדלת האהבה בין אדם לחברו, נזכה לתיקון חורבן בית שני, ותיקון מותם של תלמידי ר' עקיבא, ומתוך כך נזכה לגאולה השלימה. בב"א.




^ 1.כעין זה כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה רו): "שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו, כמו שנאהב עצמנו ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי כחמלתי ואהבתי לעצמי בממונו ובגופו".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il