פעם, הזמנתי אנשים להשתתף בסדר ט"ו בשבט. אחת הנשים סירבה לבוא באמירה... איני יכולה, אני מנקה לפסח...
יש מגדולי ישראל, שהדגישו במיוחד את ההכנה למצוות, יש שהאריכו בהם ויש שקיצרו, אך בפסח, כולנו מאריכים בהכנות למצווה. מנקים, מקרצפים ומסירים כל בדל חמץ. לא כולם מתחילים בט"ו בשבט... אך וודאי שהכנותיו של פסח מרובות מההכנות לשאר החגים.
מצאנו גם מקורות הלכתיים לחשיבות ההכנות המרובות לפסח. מצאנו בגמרא (מגילה ד.) "משה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום – הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג". כלומר – החיוב ללמוד בענייני החג הוא בזמן החג.
לעומת זאת, מצאנו בגמרא (פסחים ו.) "שואלין ודורשין בהלכות הפסח, קודם לפסח, שלושים יום", אם כך המצווה היא ללמוד את ההלכות, שלושים יום לפני הפסח. והדברים סותרים?
עונה על כך הבית יוסף (תכט), שבכל החגים מספיק ללמוד בתוך החגים, אך בפסח צריך ללמוד שלושים יום קודם לפסח, לפי שהלכותיו מרובות והכנותיו מרובות, והלכות רבות צריך לקיים עוד לפני הפסח כביעור חמץ ועוד.
גם את קרבן הפסח מקריבים בערב פסח, ולעיתים כשמדובר בתנ"ך על פסח, יתכן והכוונה לערב פסח, הזמן שבו מקריבין את קרבן הפסח (עיין ר"ה יג. תוספות ד"ה דאקריבו). כך ששוב יש דגש על הזמן שלפני פסח, זמן ההכנה לפסח.
וכאן הבן שואל – למה בפסח יש דגש מיוחד על ההכנות והזמן שלפני פסח?
לשאלה זו, אפשר לצרף שאלות נוספות. מצאנו בהגדה, "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". יש מצווה להגיד, לספר ביציאת מצריים. היינו מצפים, שהמצווה תהיה לספר רק על היציאה, אך המצווה היא להתחיל את הסיפור מהקשיים שהיו במצריים. למה לספר על תקופת 'ההכנות', תקופת הקשיים והשעבוד שקודם הגאולה, ולא להסתפק בסיפור הגאולה והפדות?
התשובה היא, כמובן, שלתקופה שהיינו במצריים יש חשיבות גדולה. הקדוש ברוך הוא שלח אותנו בברית בין הבתרים לתקופת שעבוד וקושי, כדי שנהייה שם בכור היתוך, שממנו נתחשל ונתעצם באופן הנכון, ומכוחו ניוולד כעם ונצא ברכוש גדול (תרתי משמע – רכוש גדול פיזי, והבניין החומרי והרוחני של העם).
עם ישראל במצריים דומה היה לעובר במעי אימו. באופן יחסי, העובר גדל במעי אימו, באחוזי גידול גבוהים בהרבה מכל חייו. הוא מתחיל כתא בודד, במשקל אפסי, ונולד במשקל של כמה קילוגרמים. וכך עם ישראל במצריים גדל מ – 70 נפש לעם של כמה מיליונים (כולל נשים וילדים). זה גידול לא פרופורציונאלי, והוא התרחש דווקא מתוך השעבוד, שמכוחו "בני ישראל פרו וישרצו". ואכן, בני שבט לוי, שלא השתעבדו, התרבו פחות מכולם.
מצריים היא כמו 'מיצרים', דומה היא לקיטור בסיר לחץ, שצובר עוד ועוד אדים מבפנים, וסופו לפרוץ בעוצמות. כך העם התעצם בכוחותיו, ופרץ בעוצמות אדירות.
זה עניין ההתחלה בגנות. וזה עניינם של ימי ההכנה לפסח. בימים אלו אנו עובדים קשה, אך עצם העיסוק בפסח וההכנות לפסח, יוצרים בנו תהליך פנימי של התמלאות בתכני החג, שבעזרת ה' יפרצו בכוחות גדולים ומבורכים בליל הסדר.
ואולי, יש כאן טעם נוסף לכך שהשבת שלפני פסח, נקראת 'שבת הגדול', לפי שאלו הימים בהם אנו גדלים.
שנזכה לחגוג השנה את הספח בגדלות, בבית מקדשנו ותפארתנו!