בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אדר היקר
לחץ להקדשת שיעור זה
אגרות האדר"ת - אגרת ח עמ' פג - פד

תולדות הספר עין איה , האדרת והיתר המכירה

העצות של האדר"ת לרב קוק איך להדפיס את הספר עין איה, והרקע ההיסטורי להיתר המכירה .

undefined

הרב הראל כהן

י"ז אייר תשפ"ב
7 דק' קריאה 33 דק' צפיה
אגרת ח
ב"ה
שפעת ברכות והצלחות ושלומים אלף לידיד לבי ואהוב נפשי ח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק שיחי' לאורך ימים ושנים טובות ונעימות, הוא וביתו וב"ב ויגדלום לתורה וחופה ומעשים טובים בהרחבה ועונג רב.
שמחתי מאד מבשורתו כי ת"ל סוף סוף נפקחו עיני מנהלי עדתו שי' ועכבוהו, והוסיפו לו עד עשרים רו"כ לשבוע, ובעינינו הי' רחוק גם איהומן גם סלנט, ואם כי מאד חפצתי שיעתיק משכנו לליטא, אבל לא זו העיר.
איך שיהי' שמח אני מאד שנשאר במקומו בע"ה בכבוד, יצליחהו ד' בכל פינותיו ודרכיו.
בדבר הדפסת כי"ק, כמדומני זה כמה נדברנו מזה, ואז הי' דעתו שלא לצאת ע"פ תבל עם ס' דרוש ולא הלכה, ועתה נשתנה רצונו בזה, ואולי הצדק אתו. אבל העיקר בכ"ז שלא ידפיס בעצמו, לא בהגדה ולא בהלכה, וכבר ראה פעולותיו בהעיטור סופרים וחבש פאר, אשר לזולתו הי' עסק טוב ושמן, והוא הפסיד עוד משלו לא עלינו. על כן לדעתי אם יעלה בידו לתת במתנה למי שיקבל ע"ע להדפיסו על הוצאותיו, ודוקא להדפיסו במוקדם, וישליש בטחונות ע"ז שלא לאחרו, כי אז יתן לו במתנה גמורה, או שיתן לו חמישים (וכיו"ב) זאץ ממנו, והוא יעשה כרצונו, אם להו"ל עם העין יעקב ביחד או די הוא לבדו, או דוקא עם העין יעקב ופירוש רש"י, אך לא עם פנים ופירוש סביב, כי יעלה לסך עצום, רק כמו העין יעקב של העין-אלי' ואיך שיטב בזה יהי' טוב אבל לא יהי' לכ"ג שום עסק בזה.
וכיו"ב הייתי מיעצו גם בחבור בהלכה, לסדר חבור טוב ומהודר לא בפלפולים ארוכים רק בחדשות, וג"כ לתתו במתנה גמורה למי שמומחה בהדפסה לכל אבזרייהו, ואם יתננו לאחר אין חשש במה שאינו מדפיס על הלכות, שכן עשה גם הרב ר' יעקב כשהיה מ"מ בוילנא. אמנם נקל הוא להדפיס עמו קונטרס בדבר הלכה. כן נראה לדעתי וד' יצליחהו ככל אוות נפשו.
אין אני בן חורין מלהודיע את אשר אתי, והוא מצות עשה שבתורה טמא טמא יקרא, אינני בבריאותי כראוי ל"ע, אני מסובל תמיד במיחוש הפיבער ל"ע, אשר היא מהלכת בפה תמיד ל"ע, ואין כל אדם נקי מזה אם מעט ואם הרבה, גר ותושב, ותמיד אני מוכרח לקחת חינא ל"ע, וע"י הפיבער מתגבר גם השיעולים לפרקים ל"ע, וחלישותי רבה מאד, ד' יחזקני, אנא יזכירני תמיד בתפילתו שיאמצני ד' ית' בחמלתו לתורתו ולעבודתו הק'.
עגמת נפש הרבה יש לי בעניין השמיטה, שקודם החנוכה היו פה המ"צ ממושב פתח תקווה ובעל הבית נכבד מקולוניא אחרת, והפצירוני להקל להם ע"י הוראת המבי"ט והמהרי"ט בהבלעה, וכ"פ הפאת השולחן, ואם כי כבר השנה השישית, אבל ההפסד לא יתואר, אינו משום חיי נפש האיכרים אשר גם כן יעלו ליותר מש' בתי אבות הי"ו, רק פשוטו כמשמעו שכל הישוב ח"ו יתבטל לגמרי באין שום שם וזכר חלילה. והגאבד"ק יפו נ"י כתב לי שכבר הורה הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל בהשמיטה שלפני' לסמוך עליהם, ואמר שמי שיסמוך עליהם מי יוכל למחות בידו, וכן נעשה. וגם אני השבתי בפשיטות כבר הורו. ודעתי עתה שונה הרבה מבשנת תרנ"ו, שאז נתווכחתי הרבה עם הגאבד"ק ביאליסטאק ז"ל בדובבעלן, יבדילנו ד' לחיים טובים ונעימים. אבל עתה הרבה הרבה נשתנו. אבל חברו עלי מחסידי הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל כי לא ידעו כי מה שיצא לאסור בש' תרמ"ט למגדר מילתא אז נגד הפושעים שרצו ממש לעקור מצות שביעית, וסמכו ע"ד הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל, ואם כי הרביתי לדבר בהאספה שעשיתי בביתי, כי לע"ע גם הוא היה מתיר, וכמו שהרב דיפו כ' לי שהתיר לו, הן באחת אינם מאמינים לו, ואין להם אלא מה שהביאו טבלא חתומה בחותמו ועליו כעשרים רבנים ומופלגים, שלא להתיר גם ע"י א"י בשום דבר רק לאוקמי אילנא, ובכן נסתם הפתח, ואם שהישוב חרב ח"ו, וש' בתי אבות שומרי תורה ותרומות ומעשרות אין להם במה לחיות זה אין דאגתם. ואני קראתי עליהם מש"כ בחושן משפט בשלו יכול לקדש שם שמים ולא בשל אחרים והגאון ר' שמואל סלנט נ"י אף שאז (תרנ"ו) התיר עתה יאמר שאי אפשר לו לומר דבר, ןלזאת השבתי שלא אומר בזה מאומה, ורק כל מה שיודעים מהגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל שהתיר לא ישגיחו כלל על המחמירים. ואני מוכן לכתוב לגאוני גליציא ממכירי שליט"א, אך חלישותי וטרדותי לא הרשוני עד כה, ולהגאבד"ק שאוויל כתבתי, אבל הלא ידענו תשובתו. אולי יתחזק כתר"ה לעיין בהלכה זו.
לאשר כבר נתרבה המכתב וטרדות סבבוני לעשרות בטרם גמרתי עד כה ויתאחר היום הפאסט, ע"כ אני מפסיק באמצע, ואיד"ש אכתוב ע"ד ספקותי ב"ד. והנני בזה חותנו ודודה ידידם המצפה אשרם והצלחתם ולהתבשר ולבשר טוב מכלל ומפרט.
כו"ח יום ה' תשא תרס"ב. אלי' דוד


אגרת ט
ב"ה. יום טוב לישראל תרס"ב
א) בעניין היתר השביעית השכיל הרב ר' נפתלי הערץ זצ"ל אבד"ק יפו ת"ו, להתיר למכור האילנות לא"י, דהקרקע בעצמו הרי יש בזה משום לא תחנם, ולעשות מכירה קלה שהיא כשכירות לא יועיל בדיניהם, ולעשות בדיניהם מלבד משום לת"ח הוא דבר שלא יוחזר להם באמת. ועל כן העצה למכור האילנות עד מקומות היניקה שלהם ע"מ לקוץ, ובזה לא שייך משום לת"ח, וגם א"צ כלל ע"פ דד"מ לכתוב בערכאותיהם רק בינו לבין עצמו די. והקונה השליש וועקסלען על מיליאן רו"כ בעדם וכו' וכו'. זה היה חידושו והגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל הסכים לזה. ולבי נוקפני ע"ז בשתים: (א) הך דעל מנת לקוץ הוא רק בקוצץ אח"כ ולא באינו קוצץ, (אם גם נאמר שבמעט הקרקע לא שייך לא תחנם). (ב) הרי בר"פ דחלה וכ"ה בגיטין (ז:) דעפר חו"ל שבא בספינה לא"י חייבת במעשרות ובשביעית 'וכ"ה בעציץ נקוב וא"כ הכי נמי הרי מהעפר שתחת קרקע של יניקת האילנות ג"כ יונקים האילנות, ואנה נמצא שיעור לדבר לגבול עד שיעור כזה היא היניקה מלמטה ולא יותר, והרי שם בעפר הבא בספינה קאמר והים מפסיק ומ"מ אסור.
ב) הגאון דקאוונא ז"ל השיב למכור הקרקע לישמעאלי (דווקא) ובב"ד שלנו בתנאי מפורש בקניינינו ולא כשלהם ואז מותר לעבוד מלאכות דרבנן ע"י ישראל ודאו' ע"י א"י, ומה הם דאו' ודרבנן יבררו רבני ירושלים אם הספרדים או האשכנזים (כתשובת הר' לחסידים כיו"ב). הוא גודש גדול לקולא. טעמו לא ראינו ורק פסקו בקצרה כמו שהשיב בשתי שמיטות.
ג) האב ובנו שראו את החידוש להתיר בהבלעה, כמבואר במבי"ט ומהרי"ט ואחריהם פסק ג"כ הפאת השולחן. אמנם משמע רק בהבלעת איזה שנים עם שנת השמיטה, ויוכל להיות שיתירו גם עתה עם שלש או ארבע שנים שאחרי השמיטה, ומאי נפקא מינה. אמנם ע"ז השיג המנחת חינוך מסוגיא דע"ז (ט"ו:) שאנו מצווים על שביתת שדינו בשביעית, כמו בש"ב בשבת. ואני עני לא כן עמדי. וראיותי, א) ממה שלא כתב הר"מ כן, בה' שמיטה ויובל שאסור להשכיר לעכו"ם כמו בש"ב שכ"כ סמוך ונראה למ"ע דש"ב. ובאמת לא אשתמיט תנא ואמורא ופוסקים ראשונים ואחרונים להשמיענו עיקר הזה שאסור ש"ש בשביעית כמו ש"ב בשבת. ולעניותי לא מצאתי בתלמודים ובתוספתות ובשום מקום. וכה"ג פריך הגמ' ביבמות (ע"ג) וכריתות (כ"ה) ועוד ש"מ. (והט"א מביא ראיות כאלו בכ"מ). ב) מהא דאסרו חז"ל שכירות שדות בא"י משום הפקעת תרומות ומעשרות, וא"כ בשנת השביעית יהא מותר, ולא עוד, דאיפכא היה לו לומר דאסור בכל שנות השמיטה, מפני שנת השמיטה, ובודאי עדיף לגזור גזירה זאת המובנת לכל, וכי בודאי היו נכשלים מפני ההפסד הרב, מלגזור משום הפקעת תרומות ומעשרות, שהירושלמי מקשה ע"ז א"כ קמח לא נמכור משום מצות חלה כו' וכו'. אלא ודאי דאין שום איסור שביתה לישראל כשא"י יעשה בשדהו בשביעית. וי"ל נהפוך הוא, שחז"ל לא החמירו כ"כ בזה גם מדרבנן להשכירו לא"י, לאשר לכל היותר אין בזה רק שבות, והרי גם בשבותי שבת התירו בהפסד גדול, וא"כ ק"ו לשבות שביעית, שכל עיקר מספק"ל בב"מ (צ.) אם יש כלל שבות דאמירה, אלא שיש לומר דלא התירו משום הפסד רק לפעמים ולא כה"ג דשביעית שהיא שנה שלימה, ובפומבי, וגם אין לדמות גזירות חז"ל זה לזה, וכנודע, וגם בשבותי שבת כ' המגן אברהם שאין ללמוד זמ"ז.
נזכרתי שדבר זה אם שביתת שדה כש"ב בשבת כבר נחלקו בזה אדירי עולם הרש"ל והמהר"ם שם בב"מ. ושניהם ל"ז ד' הגמרא ע"ז (ט"ו:), (וד' הרש"ל תמוהים).
אולם ההיתר שבהבלעה, קשה, אולי, לדמותו להא דהמבי"ט ומהרי"ט, דשם השיבו כן ליחיד ולא לרבים, שהוא דבר מוזר לעשות היתר כזה בפומבי לכמה מאות בתי אבות, וכבר מוזהרים אנו שלא להורות דבר התמוה לרבים (וטעמא דלא להווי מילי דרבנן כחוכא ח"ו, שלא יבואו לרדות אותנו שאנו עושים פרצות, וכמו שביקשוני בעלי המושבות לעשות להם שט"מ כמו בחמץ). וכ"א הגר"ז הלובליני ז"ל שלרבים א"א להורות כן.
ד) בעלי המושבות הנזכר, שהשיבוני שגם בשדותיהם הורה להם הרב המנוח מיפו ז"ל איזה היתר, ונודע לי כי גם עתה עשה להם חתנו הרב נ"י כמאז, אבל באיזה אופן לא ידעתי ולא ארצה לדעת, כי לפי הנראה ל"ה להרב המנוח ז"ל אופן אחר רק למכור ע"מ לקוץ וכו' וכנזכר. ודבר זה שא"א בשדות א"כ אם הי' לו אופן אחר הי' עושה כן גם להכרמים.
ה) בשו"ת שמן המור כ' מסקנתו (אחר אריכות רב כמה ניירות) זאת תורת העולה בנ"ד שהוא בשדה הכרם שא"א לעשות תיקון השכירות, שבודאי יעשה (הגוי) עבודת הכרם בשביעית, יש לעשות כן: א) או למכור את הכרם מכירה גמורה וחלוטה, גוף הקרקע בשטר מפורש לשתי שנים, שנה שקודם השמיטה ושנת השמיטה עצמה, כמה ששווה הכרם להיות קנוי לאדם להיות מושל בו בגוף הקרקע והאילנות כקונה קניין עולם, ושיחזיר לו את כרמו תיכף לאחר השביעית, אם אין לבו בטוח לעשות עם הגוי מכירה סתמית לפום דינא ובשטר ושישמע לו הגוי אחר הקני' להיטיב להתחייב לו, שלאחר השביעית יחזיר לו את כרמו והוא יחזיר לו מעותיו.
ב) או שיתנה עם הגוי החכור שלו שבשנת השביעית לא יעשה שום עבודה כלל, ע"מ לוותר להגוי מחלקו בפירות עד שיתרצה, ואח"כ יפקיר את כרמו בפני שלשה, ויפרש שאינו מפקירו רק לשנת השמיטה לבד, וכשילך לכרמו בשנת השמיטה יכוון שלא לזכות בו, ואחר הז' יזכה בו תיכף כראוי.
(וכמדומני שבס' עיקרי דינים ביו"ד העתיק דבריו אלו, והמעיין יראה דבריו). ואמנם שם הביא ד' הגר"מ גלאנטי, שהשיב בפשטות שלפי מה שכל המכירות שדות הן לשלם ארנונא למלך, מתחילה אינם נקראות כלל שדות ישראל, ולא שייך בזה דין שביעית מדכ' שדך, כו' כו'. - וכן שמעתי מהרי"מ סאלאמאן שי', שבכל הקושאנעס של הערכאות כ' מפורש כמעט, שהן של המלך לשלם מהם העשור, ואם ישלמו אין למלך עליהם כלום. וכבר העירו רבותינו הראשונים בע"ז כ"א על ההיתר הזה. ולא אבין מדוע החמירו כ"כ המחמירים בזה, ומאי כולי האי, אם ימכרום לשנים אחדות באופן בטוח שיחזיר לנו אח"כ, שלכאורה לא שייך בזה כלל לא תחנם. ובשגם כל עיקר הלאו הוא כמובן כדי שיהיה לנו אחיזה באה"ק, ולא להם, ואם נחמיר כ"כ הרי א"א ח"ו שתהיה לנו. וסברא וזו מצאתיה גם בשמן-המור שם.
ויש להסתפק ג"כ אם בזמן הזה שבטלה קדושת הארץ להר"מ ז"ל יש הלאו דלא תחנם כלל.






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il