בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מעמד הר סיני ומתן תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

ראש השנה לחידושי תורה

בחג מתן תורה עם ישראל נידון על לימוד התורה שלו. כך היה מדורי דורות. אך בדורנו המיוחד אנחנו נידונים לא רק על הלימוד המסורתי, אלא גם ובעיקר על יכולתנו לחדש תחומים שנזנחו ולהחיותם.

undefined

הרב טל חיימוביץ

סיוון תשפ"ב
5 דק' קריאה
ידועה הבדיחה שבישראל קשה להיות ראש ממשלה, כיוון שמיליוני אזרחים רואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה או לפחות שרים, ולך תסתדר עם כולם.
הבדיחה הזאת, שמץ של אמת יש בה. העם היהודי מצטיין באכפתיות גדולה כלפי כל הסובב, ולכן כל ענייני הפוליטיקה ותיקון המדינה בוערים בו כל כך. נקודת האמת שבוקעת מתכונה בולטת זו היא שאכן יש בכוחו של כל אדם מישראל להשפיע על המציאות כולה. ר' חיים מוולאז'ין בספרו נפש החיים מבסס את תורת המוסר על יסוד זה, שקידום כל פרק מפרקי המציאות תלוי במעשיו של עם ישראל בכלל ושל כל אחד מאיתנו בפרט, וממילא מוטלת על כל אחד ואחד אחריות גדולה. "כמו שהוא ית' שמו הוא האלוקים בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריבואות כוחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל ענייניו בכל עת ורגע ממש, כפי שורשו העליון של מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול" (נפש החיים שער א, ג).
למעשה, רובנו לא ממש מתכוונים להתמודד מול נפתלי בנט או מול נתניהו על ראשות הממשלה, אך למרות זאת, בשבועות הבעל"ט נוכל להשפיע באופן ממשי ומשמעותי ביותר על הכיוון שהמדינה שלנו הולכת להתנהל בו בשנים הקרובות. איך? על כך נעמוד בשורות הבאות.

המפה האדריכלית
המשנה במסכת ראש השנה (א, א) נוקטת כי ישנם ארבעה ראשי שנים, אך היו כמה מרבותינו לאורך הדורות שמנו ראש השנה נוסף – את חג העצרת, שבועות: "דע כי כמו שבראש השנה רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשה בני אדם... כן רצה ביום מתן תורה... והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו שביטלו עצמם ממנה" (של"ה, מסכת שבועות, נר מצווה ט). הסברא שעומדת מאחורי קביעה זו היא שכל מועד שישראל חוגגים אינו ציון של מעשה היסטורי גרידא, אלא הוצאה לפועל של תכונת זמן החוזרת על עצמה כל שנה ושנה. בכל שנה חוזרת התורה וניתנת לישראל בחג העצרת, ובכל שנה אנו נידונים על קיומה של תורה.
צריך לדעת שראש השנה לתורה הוא בעל משמעות ארכימדית ממש, העשוי להפך את כל המציאות לטוב או חלילה להפך. אם ננקוט לשון גוזמה, ייתכן כי ראש השנה הזה הוא ראש השנה החשוב ביותר מכל ארבעת ראשי השנים. וכל כך למה? מאחר שהוא הקובע את מצב העולם כולו בזמן הקרוב.
חז"ל לימדונו כי התורה שימשה כלי אומנותו של הקב"ה לבריאת העולם (בראשית רבה א, א). היא המפה האדריכלית של היקום כולו, וכפי הגדרתו הידועה של המהר"ל: "התורה היא סדר העולם ובה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם" (גבורות ה' פרק טז). אומנם אין מדובר רק על דברים שבעבר. מצבו של העולם הכללי והפרטי נובע באופן ישיר ממצב קיום התורה ולימודה בהווה, עד שאם היה העולם חסר לגמרי מלימוד התורה חלילה, הוא היה מפסיק להתקיים וחוזר לתוהו ובוהו (דברים רבה ח, ה; נפש החיים ד, יא).
גם אצל חכמי הנסתר הובהרו הדברים. על פי המתווה שצייר רבי חיים ויטאל, התורה היא אור פנימי אין־סופי, המוקף באור שהוא מקור נשמתם של ישראל. כל הצלחת ישראל בעולם תלויה אפוא בכמות האור שהם שואבים ממקור עליון זה (שערי קדושה ח"ג).
עד כאן לגבי קיום העולם, לגבי חיזוק הקיים והצלחתו. אך אנחנו לא רוצים להסתפק בזה. עם ישראל בהחלט מצפה להתקדמות, חפץ בשיפור המציאות באופן ממשי ורצוי כמה שיותר מהר. המאבק על יראת השמיים של הדור הצעיר; על החינוך לדרך ארץ ועל עמדתנו בארץ מול האויב הערבי; על התודעה היהודית מול פירוק הערכים - כל המאבקים הללו ועוד לוקחים הרבה זמן, ואת כולם אנחנו רוצים לסיים כשידנו על העליונה, ומיד.
הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל היה נוהג לומר שאנחנו דור שרוצה הכול מהר. מבשלים מהר, אוכלים מהר ורצים לעבודה מהר. ואם כך, מגיע לנו גם גאולה מהר! התכונה הזאת של הרצון למהר את התהליכים, שכל כך אופיינית לדור שלנו, נותנת חרך הצצה גם אל התכונה הפנימית שלו.
המהירות שכל כך מתאימה לדורנו, נובעת כנראה מהרצון לחדש. הגאדג'טים, השדרוגים, הסטארט־אפ ניישן והנהירה אחר החדש והנוצץ פושים בכל פינה ומעידים על שאיפה פנימית לעולם טוב יותר לא רק בכמות אלא באיכות. איכות אחרת של עולם. ואיכות אחרת של עולם דורשת איכות אחרת של תורה.

להתנער מעפר הבנאליות
הזוהר הקדוש טוען שעם כל החשיבות שיש ללימוד התורה הקיימת, אם רוצים לחדש ארץ חדשה יש לחדש חידושים בתורה: "כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, משום שהקב"ה מקשיב לקולם של העוסקים בתורה. ובכל מילה המתחדשת בתורה נעשה רקיע אחד... וכל אותם דברי התורה המחודשים קיימים לפני הקב"ה ועולים ועושים ארצות חיים, ונוחתים ומעטרים ארץ אחת ומחדשים ועושים ארץ חדשה מאותה מילה שהתחדשה בתורה. ועל זה נאמר: 'כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי' וגו' (ישעיה סו, כב). עשיתי לא כתוב אלא 'עושה' – שעושה תדיר מאותם חידושי ורזי התורה, ועל זה כתוב (שם נא, טז) 'ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ" (זוהר ח"א ד, א).
בשבועות כולנו נתבעים על לימוד התורה שלנו. אך דומה כי המציאות הבעייתית שעומדת מולנו במלוא עוזה דורשת מאיתנו לשנס מותניים ולחדש חידושים בתורה. וכשאנו כותבים חידושים, למה אנחנו מתכוונים? לא רק לפלפול מבריק ויפה – עם כל חשיבותו העליונה. לא רק ללימוד מסכת נוספת – שאי אפשר למדוד את ערכה. אלא גם יותר מכך. להתנער מעפר הבנאליות ולהתאמץ במקצועות התורה שהזנחנו. כמובן שמי שלא כל כך למד, צריך הוא להתאמץ ללמוד, ויהא הלימוד אשר יהא. אך גם מי שלמד עד עתה, ולמד ועסק בתורה בכל כוחו, לא נפטר מן התביעה של הדור. הבעיה והקושי, המציאות הדוקרת - כל זה דורש פתרון, וכפי שכבר ראינו, הפתרון יבוא רק מתוך שמיים חדשים שמתוכם תצמח ארץ חדשה, ושניהם דורשים חידושה של תורה, לעסוק במקצועות התורה שלא נלמדו כל כך, שלא כל כך מוכרים ולא נחקרו די, ויש לדאבוננו רבים כאלו: דיני טומאה וטהרה, למשל, דורשים עבודה רבה – הן מהרה ייבנה המקדש! האם אנו יודעים די את הלכותיה של פרה אדומה? ומה עם נגעים וקינים? אף הלכות דעות רבות הן, ומעט מאוד נחקרו וכונסו לספרים כהלכות ברורות ומפושטות. כבר כתב המגן אברהם רשימה ארוכה של מצוות והלכות שאף לא הובאו בשולחן ערוך (או"ח סי' קנו), וזכור לטוב אותו סבא קדישא שגאל משכחה את איסור לשון הרע ומצוות החסד. אך כמה מצוות עוד נשארו ברשימה? והלכות אמונה במשא ומתן (כדרישת מרן הראי"ה בסוף הקדמת עין איה), איה סופר ואיה מונה? ומה נאמר על המדרש, ומידות שהתורה נדרשת בהן? וחוכמת הנסתר, למרות נהירת ציבור הלומדים, עדיין רחוקה מאוד מהעיסוק הנדרש על מנת להוציא בה דברים ברורים כראוי.
ברוך ה', אומנם קמים לנו לאט לאט גואלים לחלקי תורה אלו, ומכוֹנים העוסקים בהלכות שאינן מצויות נפתחים, אך העבודה רבה ובתי המדרש הרבים שבארץ, כן ירבו, טרם קלטו אל תוכם את העיסוק הרציני בתכנים היקרים הללו. אם חפצי חיים אנו ושוקקי גאולה הננו, ראוי כי כל תופס תורה וכל צורב יוסיף לו כנטיית ליבו תחום מתחומי התורה הנדרשים לגאולה, וכמשימה לאומית יעסוק בו וישתדל להועיל לו ולעולם. וגם מי שאיננו תלמיד חכם ואין בידו לעסוק בדברים אלו כראוי, בהחלט יוכל להיות מאותם תמכין דאורייתא שהעולם עומד עליהם ולעזור ולסייע למי שכן עוסק בזה.
השנה נשתדל קצת יותר לקבל על עצמנו להוציא ממסגר חלקי תורה, ונהיה ראויים לישועה. "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון... והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ו-ט. ועי' פסחים נ, א)

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il