בית המדרש

  • ט - שנה לגירוש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

שיחה בכינוס של איחוד הרבנים בישוב מגרון

ארץ-ישראל צריכה חיזוק

כינוס צדיקים טוב להם וטוב לעולם; על שלמות ספר תורה, על חשבון-נפש ועל עתניאל בן קנז.

undefined

הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל

כסלו תשס"ד
6 דק' קריאה
כבוד מרנן ורבנן, הרבנים החשובים, ראשי הישיבות ותלמידיהון.
נתכנסנו לעסוק בנושא העולה ואינו יורד מסדר-היום, והוא חיזוקה של ארץ-ישראל, היא המצווה הכוללת את כל ערכי התורה והאמונה. על הפסוק: " והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" (במדבר י"ג כ') כתוב בילקוט ראובני: "מכאן שארץ ישראל צריכה חיזוק". מדבריו נלמד כאן חידוש גדול, שהיות שהמרגלים לא דאגו להתחזק, להתחזק באמונה, ולהתחזק בביטחון, על כן נכשלו בעניינים היסודיים.

ובגמרא אמרו:
"ארבעה דברים צריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ... שנאמר: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו" (ברכות ל"ב ע"ב),

ורש"י פירש: שדרך-ארץ הכוונה על אומן באמנותו. אולם לפי דברי הילקוט ראובני יש לפרש שהכוונה על ארץ-ישראל, וכפי שמוזכר בפסוק "ובעד ערי א-לוהינו".

על הכינוס הזה, כינוס רבנים, אמרו חז"ל (סנהדרין ע"ב ע"א): שטוב להם וטוב לעולם. חובתם וזכותם של הרבנים היא חובה מיוחדת מתוקף תפקידם להדריך את הציבור ולחזקו. וגם לחזק את שליחי הציבור בכנסת ובממשלה, ועוד.

ברצוני לחזור ולהביא את מה שכתב בתשובות הכתב-סופר (אבה"ע סימן מ"ז), דמי שיושב על כיסא הרבנות ונתקבל לפקח על עוסקי העיר להורותם דרך החיים, להוכיח ולייסר אותם בדברים ולהעמיד הדת ככל האפשר, לא יחוס על עצמו רק על כבוד ד' יהיה עינו ולבו תמיד. ומשום כן חידש הכת"ס, כי מ"ש המג"א 1 : שאם על-ידי תוכחה ישנאנו וינקום ממנו - שאין צריך להוכיחו, כל זה שייך רק באדם פרטי, המקיים מצוות הוכח תוכיח. מה שאין כן ביושב על כיסא הרבנות וחייב לפקח על ענייני הציבור, עליו להודיע דעתו, גם אם לא יהיו מרוצים, וכל שכן כשהדברים הם לרצון ומקובלים על הציבור ובידם לחזק בזה את הציבור.

(...הנושא המכונה "מפת הדרכים" - מלבד האיסור של נתינת שטחי ארץ-ישראל לגויים, הוא גובל גם בפיקוח-נפש והפקרת מתיישבים, ועלינו להאבק נגדו, ולעסוק בהסברה נרחבת כנגד החלטות אלו. וחובתנו למחות לא רק כשמוותרים על שלטון, אלא גם כשמוציאים יהודים ממקומם וביתם... 2 )

וכמה צדק הגאון ר"מ זמבא הי"ד שאמר בין השאר: יש לנו ספר תורה קדוש, אשר נאמר עליו תורת ה' תמימה, ואם חסרה אות אחת הרי זה פסול בקדושתו. יש לנו גם ארץ אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. ולכן רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מהתורה התמימה הקדושה, הם הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים, אבל אנחנו, שומרי התורה וחרדים על דבר ה' של תורה שבכתב ובעל-פה מראשו עד סופו, מוסרים נפשנו על כל אות ואות, על כל מנהג שבישראל, בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה. ( להוציא יהודים ממקומם היא עבירה חמורה!!!... איוב ששתק נידון 3 - אסור לנו לשתוק, וחיוב ומצווה לזעוק, והזעקה שלנו תעורר, וגם תגיע עד לאוזני כולם. לדעת מה דעת התורה. לא אומות העולם יכתיבו לנו את זכותנו על ארץ-ישראל. אין כוחנו אלא בפה, תפילה ומחאה. לפרסם דעת תורה ברבים, הסברה רחבה, ועידוד המתיישבים. להביע את התנגדות העם להסכמים שכאלו... 4 )

אנחנו מאוד מתפלאים על מקבלי ההחלטות. לפנות יישובים בארץ-ישראל? על מה ולמה? רק ממשלה הפוגעת בתורה ולומדיה, יכולה לקבל החלטות כאלו.

ו"בדבר הזה אינכם מאמינים" (דברים א' ל"ב) חוסר האמונה שאי-אפשר לשנות מצב כשהוא מנוגד לתורה, הוא חוסר אמונה, הוא חולשה. הרמב"ן עה"ת (במדבר י"ד י"ז) כותב שזכות אבות עומדת רק למי שמזדהה עם ארץ-ישראל שניתנה לאבות, ועל כן משה רבנו לא התפלל על המרגלים בזכות אבות. ונכון לומר שזהו מה שאומרים בתפילה - וזכרתי בריתי אברהם, יצחק ויעקב - והארץ אזכור, ששתי זכויות וזכירות אלו קשורות זו בזו.

ברצוני להוסיף עוד נקודה אחת.
גם אנחנו צריכים לעשות חשבון-נפש, אין מקריות בעולם. זה שהתכנסנו במקום הזה מפני ששֵם המקום הועלה תחילה, מחייב גם את החשבון-נפש של המקום הזה. כתוב בשיר השירים (ח' ט'): "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז".

והפירוש הוא: כשיש יציבות כחומה, אז אפשר על היציבות הזאת לבנות דרך, לבנות מאבק כטירה, אבל אם אין יציבות ואנו כדלת הסובבת על ציריה לכאן ולכאן, הרי שאינה ראויה אלא ללוח ארז. "אני חומה ושדי כמגדלות" - דרשו חז"ל (פסחים פ"ז ע"א) אלו תלמידי חכמים, תלמיד חכם חייב להיות כחומה ביציבות ודרך ישרה ללא פניות לכאן ולכאן.

כוחנו בפה, בתפילה ובתורה, והם יתנו לנו את היכולת גם לעשות, לחזק את ארץ-ישראל ויושביה. ונזכה לתורה שלמה, לעם ישראל בשלמות ושלמות ארץ-ישראל כולה אמן.

"וזכות התורה תעמוד לנו"
ברשות מרנן ורבנן, קהל קדוש.
מה נורא המקום הזה, ומה גדולה השעה הזאת, שנתכנסנו לכבודה של תורה, אנשים נשים וטף. ופותחים בכבודה של תורה. "ברוך א-לוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". מעמד של כבוד התורה לסיום הש"ס, הרי הוא יום טוב לרבנן, "עבידנא יומא טבא לרבנן 5 ", "וכבוד התורה עדיף מת"ת 6 ". "הני בני מחוזא אבירי לב נינהו דחזו בכבוד התורה ולא מיגיירו 7 ", השפעת התורה עצומה עד כדי תביעה כלפי גויים, אבירי לב, דלא מיגיירו.

"משמת ר"ע בטל כבוד התורה 8 ", ופרש"י 9 שהיה דורש על כל תג ותג ומראה שאין דבר בטל בתורה. אין דבר ולו הקטן ביותר בתורה לבטלה. על-פי זה ניתן לומר, שזו המשמעות של "ביטולה זהו קיומה". הגמרא (מנחות צ"ט ע"ב) לומדת דין זה משבירת הלוחות, שא"ל הקב"ה למשה, יישר כוח ששיברת. אין דבר בטל בתורה, אפילו שבירת הלוחות מלמדנו הלכה, שביטולה זהו קיומה. כשהתורה מסיימת את שבחו של משה רבנו, כתוב (דברים ל"ד י"ב): "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" ופרש"י, ששיבר את הלוחות. השבח הגדול של משה, שכל מעשיו הם תורה, אפילו מה שלעינינו נראה כשבירה, הרי זה הלכה שביטולה זה קיומה. וזהו כבודה של תורה, שאין דבר בטל בתורה.

חז"ל (ברכות ל"ב ע"ב) אומרים: "ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ". ורש"י פירש, "דרך ארץ היינו אומן באומנותו...". ונראה לי לפרש בעוד אופן, על-פי דברי הילקוט ראובני בפרשת שלח, "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" מכאן שארץ-ישראל צריכה חיזוק. וייתכן שזו כוונת הגמרא בברכות. דרך-ארץ היינו ארץ-ישראל, וכפי שמציינת הגמרא מהפסוק, חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו.

על שלושה דברים מאירועי העבר, אמרו חכמים שיהא חשוב בעינינו כאילו הם בהווה ממש, יציאת מצרים 10 , מתן תורה 11 , ונתינת ארץ-ישראל "תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות" (מכילתא בא).

איתא בשאילתות דרב אחאי גאון (קס"ג) שאפילו צדיק גמור צריך לצער עצמו עם הציבור. והנצי"ב שם הקשה, מאי רבותא, ומהיכי תיתי שלא יהיה כן? ויש לפרש שגם צדיק גמור, שיש לו ביטחון שגזירה עבידא דבטלה, חייב לצער עצמו עם הציבור. עצם הצעקה היא עניין בפני עצמו.

ובשפת אמת (תרל"ד ד"ה וישב) כתב על הנאמר במרדכי הצדיק, "וישב מרדכי", ששב אל שקו ותעניתו, על אף שמרדכי כבר אמר לאסתר המלכה "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", והיה בטוח כי גזירה עבידא דבטלה, עם כל זה חזר לשקו ולתעניתו, "שכן דרך של צדיקים שאף שרואים הישועה מ"מ יכולים לזעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע, אף כי הקב"ה לא יעזוב בני ישראל בלי ספק, מ"מ צריכים לצעוק בעת צרה, כמ"ש עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע". זה מה שהדגיש השאילתות, אפילו צדיק גמור שיש לו ביטחון מלא בישועת ה', יצער עצמו עם הציבור, ובמיוחד בדבר הנוגע במישרין לכל אחד ואחד מישראל (וכתב הפמ"ג בסימן תקע"ד, שבכלל כל הפורש מן הציבור, הוא מי שיכול להתפלל ואינו מתפלל).

עתניאל בן קנז זכה לרשת את קריית ספר. וביאר הערבי-נחל על-פי דברי חז"ל 12 , שבזמן פטירת משה נשתכחו הלכות מישראל, והחזירן עתניאל בפלפולו, ואותן הלכות שהחזיר הן הד"ת שהיו קשורים לחבל קריית ספר שבארץ-ישראל, ועל כן זכה לירש את קריית ספר. ככל שדבקים בלימוד תורה ומוסיפים הלכות בישראל, כך זוכים יותר ויותר לנחלה בלי מיצרים.

כוחנו באחדות, כאיש אחד בלב אחד, "נקהלו ועמוד על נפשם", ביאר הגר"א: באחדות גמורה. כולנו כאחד משועבדים לה' ולתורתו, להלכה, בלי סיבוכים ופלפולים, מה שאסור אסור, ומה שמותר מותר.

המקום הזה, על יושביו, והתורה הנלמדת במקום הזה, מתוך מסירות נפש, מתוך ביטחון בה', הם אות ומופת לכולנו, ואנו באים להתעודד מכם, ולחזק אתכם בימים אלו, ימים של "ונהפוך הוא", ימים של אחדות הנפשות, ימים שעליהם אמרו הראשונים, לחלוק כבוד לארץ-ישראל 13 . זכויות אלו יעלו ויעמדו לפני הקב"ה להעביר מעלינו ומעל כל בית ישראל גזירות שונות ומשונות.

ויהי רצון שיפתח לבנו בתורתו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו בלבב שלם, ויברך את כל הקהל הקדוש וכל יושבי חבל זה יחד עם כל אחינו בית ישראל, בבריאות טובה ומנוחת הנפש, ונתבשר כולנו בבשורות טובות ישועות ונחמות.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424


^ 1. מג"א או"ח, סי' תר"ח סק"ג
^ 2. תוספת מתוך שיחה בכינוס הרבנים בירושלים, סיוון תשס"ג
^ 3. סוטה י"א ע"א
^ 4. תוספת מתוך שיחה בכינוס הרבנים בירושלים, סיוון תשס"ג
^ 5. שבת קי"ט ע"א
^ 6. מגילה ג' ע"ב
^ 7. ברכות י"ז ע"ב
^ 8. סוטה מ"ט ע"א
^ 9. "שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש (סנהדרין דף נא:) וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה"
^ 10. "חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
^ 11. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"
^ 12. תמורה ט"ז ע"א, ערבי נחל לבעל הלבושי שרד פרשת שלח
^ 13. ירושלמי מגילה פ"א ה"א, הובא בראשונים בתחילת מגילה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il