בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גרים
לחץ להקדשת שיעור זה

גיור הגרים – קבלת מצוות היא לעיכובא

undefined

הרב משה צוריאל

תמוז תשפ"ב
3 דק' קריאה
אמנם בשו"ע (יו"ד רסח סעיף ג) מפורש כי קבלת עול מצוות על ידי הגר, ובפני שלושה דוקא, היא לעיכובא (ופסק בזה כדברי התוספות ביבמות דף מ"ה סוף ע"ב, והרא"ש שם, וראה שם בשו"ע ביאור הגר"א ס"ק טו) אבל ברמב"ם זה לא מוזכר במפורש. ורבים דנו בנושא זה (ראה מאמרו של הרב אברהם וינרוט, בספרו "אב בדעת", הנמצא ב"אוצר החכמה"). והרב יעקב רוזנטל (חיפה) תירץ "הַשְׁמָטָה" זו כי יש שני חלקי מעבר הגירות, הצד האישי הפֶּרסוֹנַלִי של האדם המתגייר, והצד הטכסי של מעשה בית דין. והצד האישי כבר נאמר ברמב"ם בהל' איסורי ביאה פרק יג הלכה ד' וזו לשונו:
"וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן; ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר 'ככם כגר' (במדבר טו, טו) מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן".

הפסוק שהרמב"ם הביא הוא "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'".
אמנם מקורו באמת בתורת כהנים (על ויקרא יט, לד) על המקרא
"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם:
ועל זה אמרו התנאים:
'כאזרח', מה אזרח שקבל עליו כל דברי תורה אף הגר שקבל עליו כל דברי תורה. מכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אפילו דבר אחד מדקדוקי סופרים.

אבל זה דרכו של הרמב"ם, שאמנם מביא דברי חז"ל, אבל בהבאת המקראות הוא מעדיף להביא מקרא אחר ששם לפי דעתו הדבר מפורש יותר [כך כותב "יד מלאכי", כללי הרמב"ם, ס"ק ד].

אבל יש לתמוה, אמנם הרמב"ם הזכיר פרט זה אבל הזכיר זאת רק "אגב אורחא" ולא הדגיש שהדבר לעיכובא, כמשמעות "תורת כהנים"?

אלא נראה לי שדברי הרמב"ם הם סולת נקיה. סמוך ונראה לכאן, בפרק יד הלכה ח כתב:
"ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן הזה, אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו".

מדוע הוסיף הרמב"ם המלים "חוץ מדקדוק אחד"? היה די באומרו "כל התורה כולה". אבל בא לומר שאם קבל כל התורה כולה, הרי הוא גר צדק. ומכאן שבקבלת גר צדק גם הוא צריך באופן עקרוני לקבל עליו "כל התורה כולה". ואמנם אין חובה להגיד לו מראש כל הפרטים, כי גם בין אלו שנולדו יהודים יש כמה שאין שומרים כל המצוות כולן. אבל לכל הפחות צריך להיות שהוא יודע שיש תורה ובאופן סתמי ועקרוני הוא מקבל עליו עול תורה, אפילו אם יש אפשרות שלא יקיים כל המצוות בפועל, מחמת עצלות או יצר הרע וכדומה.

ומדוע זה מעכב? כי אין ישראל אומה כי אם בתורותיה, כדברי רבי סעדיה גאון (אמונות ודיעות ח"ג ס"ק ז; וכן כתב מהר"ל, באר הגולה, סוף הבאר השביעי, מהד' לונדון עמ' קמח: "כי הם ישראל מפני הדת, ואם אין הדת אינם ישראל") ואם אינו מאמין בסמכות התורה, הוא אינו ישראל (רמב"ם, הל' עדות סוף פרק יא).
[ובזה גם מבואר כיצד הרמב"ם כתב בהלכות דיעות פרק ששי הלכה ג: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'..." עכ"ל לעניננו. ומדוע לא כתב שיש לשנוא את המינים והכופרים, כדבריו בפירוש המשנה, פרק חלק, בסוף י"ג היסודות? אלא כיון שהאדם ההוא כופר בסמכות התורה, הרי ממילא הוא לא מעם ישראל, ואינו נכלל במצות "ואהבת לרעך"]
כך גם בענין הגירות, אם אינו מקבל סמכות התורה, הרי הוא כופר, ולא שייך לומר עליו: "כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה..". הברית היא בין הקב"ה וישראל, ואם אינו מקבל את סמכות התורה, מופקע ממנו שם "ישראל". זהו המבוא למעשה גירות הטכסי, ואם זה חסר, הכל חסר.

אמנם נכון שהרמב"ם כתב: "גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגוים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו; ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל..." (הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ז). אבל הגאון ר' שלמה ליפשיץ (שות "חמדת שלמה" יו"ד סי' כט ס"ק כב, נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו) כתב שיש לחלק בין עצם קבלת המצוות (פי"ג ה"ד) לבין להודיע לו כמה פרטים מהמצוות [עד כאן דבריו]. נראה לי לומר הראשון מעכב כי הוא עצם מהות הגיור, והשני הוא פרט שאינו מעכב. והרבה הם שלא שמו לב לחילוק הזה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il