תתארו לעצמכם שהייתם זוכים לגילוי אליהו הנביא, בכבודו ובעצמו, והוא היה מגלה לכם סוד כמוס, האם הייתם מעלים בדעתכם לא לקבל את דבריו?
ובכן, תתפלאו, יש סוד כזה שגילה אליהו, ואינכם מקבלים את דבריו...
ומעשה שהיה כך היה. פעם אחת התווכחו החכמים בבית המדרש לגבי מוצאו של אליהו הנביא. חלק מהחכמים אמרו שהו מבני בניה של לאה, רבי נהוראי אמר שהוא משבט גד, ואחרים אמרו שהוא מצאצאי בנימין.
והנה, לפתע, נגלה במקום אליהו הנביא בכבודו ובעצמו ואמר להם – "רבותי! למה אתם נחלקים עלי? אני מבני בניה של רחל"!
אנו בוודאי היינו מתפעלים מיד מכך שזכינו לגילוי אליהו, ומקבלים מיד את דבריו. אבל החכמים דרשו הוכחות מאליהו הנביא, וכך אמרו לו – "תן סימן לדבריך. אמר להן, כך כתוב ביחוסו של בנימין (דברי הימים), "ואליה וזכרי בני ירוחם". ובהמשך, הם מתווכחים עימו ומביאים הוכחות לדבריהם עד שבסוף הוא מתרץ את כל הוכחותיהם. (תוספות בבא מציעא קיד: על פי מדרשי חז"ל ותנא דבי אליהו).
ובכן, לאור המדרשים הללו, היינו מצפים שיהיה מקובל בעם ישראל, שאליהו הוא מזרע רחל. ובכל זאת, מקובל וידוע בישראל, שפנחס הוא אליהו, והוא כהן מזרע לוי מזרע לאה. נמצא שדברי אליהו הנביא לא התקבלו בישראל, והעם קיבל את דברי המדרש במדבר (פנחס פרק כה) "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא".
אכן, ישראל סומכים על התנ"ך ומפרשיו, שלאורכו יש רצף המוביל מפנחס לאליהו. וכך מצאנו שלאורך ספר שופטים, פנחס מוזכר כמלאך ה' צבקות, שליח אלוקים לאומה. בשופטים פרק ב' מוזכר "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים...", והוא מוכיח את העם ודורש מהם להתרחק מהגויים יושבי הארץ, ולהכרית את עבודת האלילים. המפרשים במקום מבארים שפנחס הוא אותו מלאך ה'.
בהמשך, בימי גדעון, מתגלה שוב נביא. ובהמשך, מתגלה מלאך ה' לגדעון בעצמו, וקורא לו לקום ולהושיע את העם, ושוב מבאר הרלב"ג, שזהו פנחס. (רק אחר כך, בימי יפתח, כשפנחס לא הלך ליפתח להתיר את נדרו על בת יפתח, מסתלקת השכינה מפנחס, ועכשיו נשלחים לעולם מלאכים משמיים. זה מסביר את העובדה, שכשהמלאך מתגלה למנוח ואשתו, הם חושבים בהתחלה שזה נביא, כי עד עכשיו היו נביאים אנשים, ורק אצלם מופיע לפתע מלאך).
ואכן, אליהו הנביא, הופך בהמשך ימין למלאך. הוא עולה בסערה השמיימה, ומכונה – 'אליהו מלאך הברית', כי הוא האיש המכונה בתנ"ך – מלאך!
וכך גם אומר הנביא מלאכי – "בריתי הייתי אתו החיים והשלום... כי שפתי כהן ישמרו דעת... כי מלאך ה' צבקות". מילים אלו הם כמעט מילים מפורשות המוסבות על פנחס הוא אליהו, אשר ההשוואה ביניהם נובעת מכך ששניהם אנשי הברית והשלום, ובזה הכהן מכונה כמלאך.
ובאמת, רמז לדבר יש כבר במעשהו של פנחס. פנחס זכה לכהונה, ברית ושלום, בזכות הריגת זמרי וכזבי. על מעשהו זה נאמר – "ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור...". הקובה, מפרש רש"י – אוהל. כלומר, הכל החל בכניסתו במסירות נפש אל האוהל תוך סכנת מוות כפשוטו, למען טהרתם של ישראל.
ובזכות מעשהו זה, הפך בהמשך לכהן גדול, הנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, למען טהרת ישראל. על כניסתו זו של הכהן, הצטווינו – "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש...". כלומר, אסור לאף אדם לשהות בכל בית המקדש, בכל אוהל מועד, בזמן שהכהן נכנס לקודש הקודשים לכפר על העם.
על ציווי זה, שואל המדרש (ויקרא רבה כא) – "אמר ר' אבהו: וכהן גדול לא אדם היה"? כלומר, כיצד הכהן הגדול נכנס בזמן הכפרה, הרי הוא אדם ולאף אדם אסור להיכנס באותה שעה?
ועונה – "אמר ר' פינחס" בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. עליו הוא אומר כי שפתי כהן ישמרו דעת". כלומר, בזמן שהכהן נכנס אל הקודש פנימה, הרי הוא כמלאך, ואינו אדם, כמובא בנביא מלאכי.
נמצאנו למדים, שבזכות שפנחס נכנס אל האוהל למען טהרתם של ישראל, להרוג את זמרי וכזבי, הוא זכה להיכנס לאוהל מועד ולהפוך למלאך!