פרק ד'
פסקה ד'
בְּכָל דְּבַר תּוֹרָה, בְּכָל דְּבַר הֲלָכָה פְּרָטִית, זוֹרֵחַ אוֹר הָעֶלְיוֹן הַבִּלְתִּי-מֻגְבָּל. הַמּוּסָר הָאֱלֹהִי הַמֻּחְלָט הוּא מוּצָץ מִכָּל דִּין פְּרָטִי. וּלְהַמִּסְתַּכֵּל, הַמַּרְגִּיל אֶת נַפְשׁוֹ בִּזְרִיחַת הָאוֹר, מִתְגַּלֶּה בְּכָל דְּבַר הֲלָכָה תֹּכֶן יֵשׁוּתָהּ הַפְּנִימִי, הַמִּתְמַלֵּא מֵעוֹלָם הַזֹּהַר וְהָאוֹר, עַד אֲשֶׁר עַל כָּל הֲלָכָה וּפֶרֶק יוּכַל לְהַרְחִיב שִׁירָה חֲדָשָׁה, שִׁירָה מְלֵאָה אֹמֶר מָלֵא. וְהַשִּׁירָה הַהִיא הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּפֶּכֶת גַּם כֵּן עַל כָּל פְּרָטֵי הַהֲלָכָה, עַל כָּל הַנְּטִיּוֹת שֶׁל הַמַּשָּׂא-וּמַתָּן שֶׁבָּהּ, עַד אֲשֶׁר פֵּרוּשׁ שִׁירִי מְעַנֵּג וּמְעַדֵּן יוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, עַל כָּל הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ הַמַּעֲשִׂית וְהַהִלְכָתִית, חוּץ מִמַּה שֶּׁיִּשְׂתָּרֵעַ עַל כָּל הַהַגָּדָה הַמְאִירָה בְּזֹהַר הָאוֹרָה הָרוּחָנִית הָעֲדִינָה.
פסקה ה'
כְּשֶׁלּוֹמְדִים בִּקְדֻשָּׁה וְרוֹמְמוּת נְשָׁמָה, מִצְטַיֶּרֶת הִתְרַחֲבוּתָהּ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אֵיךְ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִמְּקוֹר קְדֻשָּׁתָהּ, מִקְּדֻשַּׁת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַהֲלָכוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִסְתַּעֲפוֹת בְּתוֹר עֲנָפִים שֶׁל אוֹר חַיִּים מִמְּקוֹר חַיֵּי הָאֻמָּה כֻּלָּהּ.

אורות התורה (167)

הרב ש. יוסף וייצן

add_alert

193 - התורה- גילוי ה'

194 - האור העליון שבתורה

195 - סיום אותיות התורה

טען עוד

פרק ה'
פסקה א'
כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְקַשֶּׁרֶת בְּאוֹרָהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל תּוֹרָה, נַעֲשִׂים כָּל הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים חֲבִיבִים חִבַּת נְשָׁמָה, וְחֵשֶׁק הַתּוֹרָה מִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל אוֹת וָאוֹת מִדִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וְכָל הַרְחָבוֹתֵיהֶם וְהִסְתַּעֲפֻיּוֹתֵיהֶם.
פסקה ב'
הַשִּׂמְחָה שֶׁהַתּוֹרָה מְשַׂמַּחַת אֶת הָאָדָם, בָּאָה מֵרֹב הָאוֹרָה שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם מְלֵאִים חַיִּים שֶׁל עֹנֶג אֱלֹהִי, וְהֵם מְמַלְּאִים אוֹר חַיִּים וְשִׂמְחַת עֲדָנִים אֶת הַנְּשָׁמָה בְּמִלּוּאָהּ. וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהַשִּׂמְחָה נוֹבַעַת מֵעַצְמִיּוּתָם שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁכְּבָר נִקְלָטִים הֵם בַּנְּשָׁמָה, הֲרֵי הִיא נוֹבַעַת מֵהַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים הָאַדִּירִים, שֶׁהֵם הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּפְּכִים מִמַּעְיָנוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר נִשְׂגָּבִים מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּקְלְטוּ בַּנְּשָׁמָה הַנִּכֶּרֶת. וְאוֹר הַשִּׂמְחָה הָעֲלוּמָה שֶׁלָּהֶם הִיא גְּדוֹלָה, וּמְמֻלָּאָה נַחַת וְעֹנֶג נִפְלָא, אֲשֶׁר כָּל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ .