בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

המצווה שבה מותר לבחון את ה'

נתינת מעשר כספים היא מפתח לעשירות ,מי שנתן מעשר ולא זכה לעשירות, התברר שהפריש שלא כהלכה , את כספי המעשר יש להפנות למוסדות או למטרות שעולים בקנה אחד עם עולם הערכים של התורם, הפרשת המעשר מחנכת את האדם להתנהלות כלכלית נכונה, וממילא שורה ברכה בעסקיו.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אלול תשפ"ב
6 דק' קריאה
עשר תעשר - בשביל שתתעשר
בפרשת השבוע, פרשת ראה, אנו זוכים ללמוד על מצוות מעשר כספים, שלפיה יש להפריש עשירית מכל רווח כספי להחזקת לומדי תורה על מנת להעמיד רבנים ומורים, וכן לצורך צדקה לעניים שאינם מסוגלים להתקיים בכוחות עצמם או בעזרת משפחתם, שנאמר: "עשר תעשר" (דברים יד, כב). שכרה של מצווה זו - עשירות, כפי שדרשו חכמים: "עשר תעשר - בשביל שתתעשר" (תענית ט, א). ועשירות זו היא המשך המצווה, שכן מכל ‏רווח נוסף שירוויח - ייתן עוד מעשר. בנוסף, יש קידוש השם בכך שיהודי שמקיים את התורה זוכה לברכה גלויה.
לצערנו, יש תלמידי חכמים שאינם מבינים יסוד זה, והם מדריכים את תלמידיהם לזלזל בערך העבודה והפרנסה, וכהמשך לכך מוצאים היתרים שונים להיפטר ממתן מעשר כספים, או לחלופין מחשיבים הוצאות חינוך כמעשר כספים שלא כהלכה. וכך אנו מוצאים בפועל יראי שמיים רבים שאינם זוכים לתת מעשר וחיים בדוחק, ויש בזה חילול השם, שכן בתורה כתוב ששומרי תורה ומצוות יזכו לברכה, והמציאות לכאורה הפוכה.

מדוע מותר לנסות את ה' במצווה זו
אמרו חכמים (תענית ט, א) שמותר לנסות בזה את ה' - שיפריש אדם‏ בקביעות מעשר מכל רווחיו, ויראה בעיניו שיזכה להתעשר. ואף שישנו איסור לנסות את ה', שנאמר: "לא תנסו את ה' אלוקיכם" (דברים ו, טז), זו ‏המצווה היחידה שמותר לנסות בה את ה', שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב־אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י. ראו פנה"ל ליקוטים ב' ו, ח).
השאלה היא, מדוע בתחום זה אפשר לבחון את ה'? מדוע אין בבחינה זו פגיעה בתמימות האמונה?

במה אסור לבחון את ה'
תשובה: אסור לבחון את ה' בדברים שמתרחשים בדרך נס. לדוגמה, כאשר ישנו חולה מסוכן, אסור לתת צדקה ולהרבות בתפילה בעבורו ולבחון את ה' אם ירפא את החולה כמענה לצדקה ולתפילה, אלא עלינו לדעת שאין בידינו אפשרות להבין את מלוא השיקולים האלוקיים, ועלינו להתחזק באמונה בה', שכל הנהגתו לתיקון, לטובה ולברכה.
הכלל היסודי בהנהגת ה' את עולמו, שלצורך תיקונו של האדם יש הכרח שתהיה לו בחירה חופשית, וממילא לא ייתכן שכל הצדיקים ייהנו מהטוב וכל הרשעים יסבלו. כי אם כל מי שיחלל שבת מיד ימות, לא יהיה מי שיעז לחלל שבת. ואם כל מי שיתפלל מיד ייענה, לא יהיה מי שלא יתפלל. כדי שהאדם יפתח את כישרונותיו ויבחר בטוב, חייבת להיות בידו אפשרות בחירה חופשית בין טוב לרע, ולשם כך הכרחי שהעולם יתנהג לפי חוקי הטבע ולא בדרך נס, וכך אנו מוצאים צדיקים שסובלים ממחלות וייסורים, ורשעים שנראים כמי שנהנים מתענוגות העולם הזה.

השכר והעונש שבתורה
אולם כאשר הברכה האלוקית באה בדרך הטבע וההיגיון, אפשר לבחון בה את ה'. ולימדנו ה' בתורתו שהוא ברא את העולם על פי חוקים והיגיון, וכאשר ישראל ינהגו על פי התורה והמצוות, תגיע אליהם הברכה בדרך הטבע, והם יזכו לברכה כלכלית, יתגברו על אויביהם וישכנו לבטח בארצם. ואם לא ישמעו בקול ה' ולא יקיימו את מצוותיו, תבוא עליהם הקללה, כפי שמבואר בפרשות בחוקותיי וכי תבוא, ובפרשיית והיה אם שמוע ועוד פרשיות רבות. אלא שהבטחה זו נאמרה לכלל ישראל, שאם ישראל ככלל יבחרו בטוב, עם ישראל כולו יזכה לשפע ברכה, ואם יבחרו ברע מצבו של עם ישראל יורע. וברכה זו משתלשלת לעולם על ידי ה' בדרך הטבע וההיגיון. לדוגמה, אם ישראל ינהגו כמצוות התורה ביושר ובחריצות בעבודתם ובמסחרם, באופן טבעי מצבם הכלכלי ישתפר. ואם ינהגו כהלכה ביחסים שבין איש לאשתו, בכיבוד הורים ובחינוך הילדים, יזכו לשמחת הבית וברכתו, ויזכו לחנך את הילדים לתורה ועבודה. ואם ילמדו תורה וישמרו שבת, יזכו להעמיק בהבנת חייהם, עבודתם, משפחתם וערך היחסים שבין אדם לחברו, ומתוך כך הטוב הכללי ירבה (על כל זה בספרי 'המסורת היהודית' יט, יז).
אך כאמור, גורלו של היחיד תלוי בייעוד המיוחד שלו, וכל זמן שהעולם עוד לא הגיע לתיקונו - יהיו צדיקים שמתייסרים ורשעים שנראים כנהנים בעולם הזה (ראו בפנה"ל ימים נוראים א, ו-ז).

ייחודו של מעשר כספים
המיוחד במעשר כספים, שהברכה מגיעה על ידו בדרך הטבע וההיגיון גם ליחיד, ולכן אפשר לבחון בה את ה'. כלומר, הברכה מגיעה לנותן המעשר על ידי שהוא משקיע את מלוא כישרונותיו ומרצו בעבודתו, וה' שולח לו ברכה במעשה ידיו, שנאמר: "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה" (דברים יד, כט).
אבל מי שיתרשל בעבודתו - למרות שיפריש מעשר כספים, לא יזכה לעשירות. ולפי המאמץ בעבודה, כך הברכה: מי שיעבוד כדרך שאר האנשים, לא בעצלנות ולא בחריצות יתרה - יזכה לברכה בינונית בעבודתו הבינונית. ומי שיעבוד בחריצות יתרה, וישקיע מחשבה רבה בקידום עסקיו - יזכה על ידי מעשר הכספים לברכה רבה.

ההיגיון בברכה המגיעה על ידי מעשר כספים
ככלל, הברכה מגיעה על ידי מתן מעשר כספים בשני ערוצים. האחד, בקניית היכולת ללמוד להתאפק, לדחות סיפוקים ולתכנן לטווח ארוך. השני, בהוספת מרץ ומשמעות לעבודה. ארחיב מעט:
רבים חושבים בפשטנות שעושרו של האדם תלוי בכמות הכסף שהוא מרוויח, ולכן ככל שירוויח יותר יהיה עשיר יותר. אולם למרות שהרווח הוא מרכיב חשוב, הרווחה תלויה יותר ביכולת של האדם להתאפק, לדחות סיפוקים, לחסוך ולהשקיע לטווח ארוך. על ידי מעשר כספים אדם מתרגל להבין שלא נכון לבזבז את כל רווחיו על הוצאות שוטפות ומותרות, אלא לפני הכול עליו לתרום מעשר למטרה קדושה. לאחר מכן, ילמד להשתמש בתשעים האחוזים הנותרים באופן חכם יותר. לדוגמה, אדם שרגיל לתת מעשר מגיל צעיר, לא יקנה דירה יקרה שתגרום לו לשעבד את שנותיו הטובות כדי לשלם את ההלוואות שנטל כדי לקנותה. בתהליך עדין ועמוק הוא יתרגל לדחות סיפוקים ולבחור בחירות מושכלות יותר, וכך יזכה להחליט נכון בקניית הדירה והמכונית, ולכל החלטה שכזו תהיה השפעה עצומה על רווחתו הכלכלית.
הערוץ השני - אדם שרגיל לתת מעשר לומד להעריך את עבודתו, שכן תכליתה אינה רק עבור קניית צרכים שוטפים ומותרות, אלא כדי להפוך את העולם לטוב יותר. בזכות זאת, בתהליך הדרגתי, יעריך יותר את עבודתו ויאהב אותה, לכבוד יהיה לו לשרת אנשים ולהיטיב להם, ויתייחס לעמידה בזמנים כחובה קדושה, וכך יזכה להוסיף בעבודתו טובה וברכה לעולם. עיקר שמחתו ואושרו יתבססו על הסיפוק מעבודתו ולא על קניית מותרות. בזכות זאת יצליח בעבודתו ולא יבזבז את כספו על מותרות, ובתהליך הדרגתי יזכה לרווחה, לאושר ולעושר.

המפרישים שלא כהלכה
לפי מה שראיתי עד כה, רוב רובם של נותני מעשר כספים זוכים לברכת העשירות. אומנם היו מקרים שפנו אליי אנשים שהשתדלו להפריש מעשר וגם לא נהגו רשלנות בעבודתם, ואף על פי כן לא זכו לברכה, ועול הפרנסה העיק מאוד על צווארם, ובאו להתייעץ כיצד לנהוג.
בכל המקרים הללו התברר שהם לא נהגו כהלכה, ונתנו את המעשר למטרות שאינן נחשבות צדקה, כמו לקרובי משפחה שלא היה ראוי לתת להם צדקה והעזרה הזיקה להם יותר משהועילה, מפני שמצוקתם נבעה מכך שגרו במקום יקר וגם התרשלו מלהיות חרוצים בעבודתם, ו"בזכות" העזרה המשיכו שלא לשאת באחריות לשיפור מצבם, נשארו לגור במקום היקר וצברו חובות כבדים יותר. אילולא היו עוזרים להם, היו עוברים למקום זול, ובתהליך הדרגתי לומדים לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם.

תרומות לישיבות לא מתאימות
והיו שתרמו לישיבות שמחנכות את תלמידיהן שלא כראוי לפי השקפת עולמם, כגון שהתורמים זכו להבין את הערך המקודש של אהבת העם ויישוב הארץ ותרמו לישיבה שהתנכרה לכך. או שהתורמים זכו להבין את הערך של לימוד המדעים, שהרמב"ם ביאר שהם "מעשה בראשית", והגר"א אמר שכפי שיחסר לאדם חוכמה אחת מחוכמות העולם, כנגד זה יחסרו לו מאה ידות בתורה, כי התורה והחוכמה צמודים - ואילו הם תורמים לישיבה שראשיה טוענים שאסור ללמוד מדעים ושפות. ואיך ירצו לקבל ברכה מתרומה ללימוד ששולל את דרכם?!
כשם שהתורה ציוותה שכל אדם יבחר לתת את תרומותיו ומעשרותיו לכהנים וללוויים שמדריכים אותו והוא הולך בדרכם, כך צריך אדם לתרום לישיבות שהוא הולך בדרכן.
כיוון שברכת המעשר באה בדרך הטבע וההיגיון, הרי שהמעשר צריך להיות מוקדש למטרות שמוסיפות ברכה בדרך הטבע וההיגיון. אם יתרום לישיבות שמגדלות רבנים ומורים שמחנכים לתורה ולמדע, ליישוב הארץ ולשירות בצבא - עם ישראל כולו יתברך ויתעלה. ומתוך כך גם התורם מכוון ליבו לערכים אלו, וחייו מתברכים. וכן אם יתרום להחזקת עניים שאינם מסוגלים לעבוד מפני נכות גופנית או נפשית, מתוך כך יכוון את ליבו לערכים של חיסכון והתייעלות. אבל אם יתרום ללומדי תורה שבניגוד להדרכת התורה אינם מעודדים מדע ועבודה, יישוב הארץ ושירות בצבא - הרי שהוא מתכוון שתבוא ברכה לישראל על ידי נס, וממילא ברכתו לא תגיע אליהם באופן זה. ואף אם יטען, בניגוד לדברי הרמב"ם, שיש מקום מסוים בעבודת ה' ללומדי התורה שאינם מכירים בערך המדע והעבודה, יישוב הארץ והצבא - מכל מקום ברכת עשירות לא יכולה להגיע מכך.
בעזרת ה' אקווה להסביר באחד הטורים הבאים מדוע בכל המצוות שמביאות ברכה בדרך הטבע וההיגיון, דוגמת שמחת הבית ושמירת שבת, אפשר לצפות לשכר בעולם הזה, אולם מאידך, לנסות את ה' מותר רק במעשר כספים.
מתוך העיתון 'בשבע'
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il