מסופר על אחד מגדולי ישראל שהיה גר בעניות גדולה מאוד ופעם התארח אצלו אדם אחד, שהסתכל סביבו והתפלא על הריקנות הגדולה שהוא רואה ושאל את הרב: "כבוד הרב, היכן כל הרהיטים שלך?". "והיכן הרהיטים שלך?", ענה לו הרב בשאלה. ענה האורח: "אני הרי איני אלא אורח שבא לישון כאן". ענה לו הרב: "וגם אני כאן איני אלא אורח".
הרב ידע שנשמתו שייכת לעולם הבא, וכאן בעולם הזה הוא רק אורח. בחג הסוכות כולנו יוצאים אל הסוכה ומרגישים אורחים. הסוכה היא מבנה עראי, זמני, בגלל שהיא כל כולה שייכת לעולם העליון. דבר ששייך לעולם הרוחני לא יכול להיות מחובר וקבוע בתוך המציאות החומרית. בחג הסוכות אנחנו יוצאים מהבית הקבוע שלנו וטועמים קצת מהמציאות הרוחנית המיוחדת הזו.
הרב קוק אומר אפילו יותר מזה. סוכות הוא זמן שמחתנו ושמחה זו התחדשות. כשאנחנו מסתכלים על מסך או כל דבר אחר בעולם הדיגיטלי נדמה לנו שאנחנו רואים תמונה אחת רצופה, אבל בעצם בכל שניה יש נורות זעירות שנדלקות מחדש כדי להציג לפנינו את התמונה על המסך. ההבהוב הוא כל כך מהיר שאנחנו לא מספיקים לראות אותו בעין. אומר הרב קוק שככה גם הסוכה. בעצם בכל רגע מבחינה רוחנית יש לפנינו סוכה חדשה לגמרי, ורק נדמה לנו שזו אותה הסוכה בדיוק שעמדה כאן רגע קודם. בכל רגע יש שמחה נוספת שמתחדשת וכל הסוכה מתחדשת יחד איתה.
המפגש שלנו עם העולם העליון הוא מפגש של רגע, הוא לא יכול להיות יותר מזה. הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים אומר שגם המפגש של הנביאים עם העולם העליון דומה למין הבזק של ברק בלילה אפל. פתאום רואים את הכל באור בהיר. יש נביאים שרואים מדי פעם הבזקים, אבל יש נביאים שאצלם ההבזקים כל כך רצופים, עד שזה נראה להם כאילו העולם מואר כל הזמן. כך גם בסוכות יש לכולנו הרבה רגעים של שמחה וחיבור לעולם הרוחני שהם אמנם עראיים כאן בעולם החומר אבל הם באים באופן רצוף אחד אחרי השני, ומתחדשים כל הזמן ולכן סוכות הוא "זמן שמחתנו".