בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בראשית
לחץ להקדשת שיעור זה

בעולם הזה אורח

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשרי תשפ"ג
2 דק' קריאה
סיפר רבי ברוך, איש בני ברק – זכיתי, ומרן הגאון הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל, שימש כסנדק לשני בני הראשונים. כשנולד בני השלישי, התקשרתי לבשר לרב על לידת הבן, אך התנצלתי בפניו, שיש לי גם מחויבויות נוספות, והפעם לא אוכל לכבד את הרב בסנדקאות או בברכות, ולכן אני רק מספר לו על הלידה.
הרב שמח בשמחתי, ואמר לי שהוא שמח איתי גם בלי כיבודים, ולכן יבוא במיוחד מירושלים לבני ברק להשתתף בברית, ללא קשר לכיבודים. ואכן, הרב הגיע והמתין בענווה עם כל הקהל לתחילת הברית. אך למרבה ההפתעה, קרתה תקלה לא צפוייה, והאנשים שהיו אמורים להתכבד בסנדקאות ובברכות בוששו מלהגיע.
לאחר שהמתנו כולנו זמן רב, ניגשתי לרב וביקשתי לכבדו בסנדקאות, אולם הרב אמר שנמשיך להמתין. המתנו עוד זמן רב, אך הסנדק והמברך לא הגיעו. או אז, כיבדתי את הרב בשמחה רבה בסנדקאות.
ראיתי בחוש, סיים רבי ברוך את סיפורו, איך משמיים רצו לכבד אדם גדול, שלא רדף ולא חיפש כבוד. (לפי הספר 'אב בתורה אב בחכמה').
ובאמת, בעניין זה שכבר נאמר בגמרא (עירובין יג:) "כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו", נעוץ גם סוד גדול לעבודת ה' בכל התחומים, וגם סוד החיים המאושרים.
בפרשתנו בא החטא הקדמון לעולם, חטא עץ הדעת, אבי אבות החטאים והריחוק מה'. בפרשייה זו גונזת התורה את שורשי חטאיו של האדם בכל הדורות. אחד השורשים המרכזיים לחטא, מצוי בדברי הפיתוי של הנחש: "כי יודע אלוקים, כי ביום אכלכם ממנו... והייתם כאלוקים". וכפי שביאר זאת רש"י לאור דברי חז"ל (ג, ה) "כל אומן שונא את בני אומנותו, מן העץ אכל וברא את העולם. והייתם כאלוקים – יוצרי עולמות".
ובמילים פשוטות, לאדם היו כוחות אלוקיים עצומים, אלוקים נתן לו את הכוח לכבוש ולרדות בכל הבריאה, אך הוא הזהיר את האדם להישאר אורח בעולמו של אלוקים, ולדעת שבסוף האלוקים הוא היוצר והבורא, והאדם שולט בעולם מכוח הבורא. אך האישה רצתה את הכוחות הללו לעצמה, היא שאפה להפוך לאלוקים בעצמה, יוצרת עולמות, ולכן היא אכלה מהפריט היחידי שלא ניתן לה, ובזה הפסידה הכל.
מאותו חטא, דווקא בעת הלידה, ברגע הגדול ביותר בחיי האישה, עת היא דומה לאלוקים ויוצרת ובוראת אנשים, היא חשה כאבים עצומים, ואין בכוחה להתענג על הכוח האלוקי המופלא שבה. ואף הגבר, מתקלל בצער הפרנסה, "בזיעת אפך תאכל לחם", כדי שבעת שהוא יוצר ופועל ומקדם את העולם, יחוש ביטול לה', ולא ייחס לעצמו את הכוחות האלוקיים הטמונים בו.
כאן מצוי שורש החטא, אם האדם יתבטל לרצון ה' לא יחטא, אך אם ינסה לרדוף תדיר אחר מה שה' לא נתן לו – יפול בחטא, וסופו לסבול מכך.
וכשם ששורש החטא נעוץ בעניין זה, כך גם שורש כל יסורי ההריון, הלידה, הפרנסה, החיים והמוות נעוצים בעונש על רצון מעוות זה (עיין מורה נבוכים ח"ג, פרק יב').
זה לא רק עונש ניסי, זו פשוט תוצאה טבעית מובנת. מי שרוצה הכל לעצמו, ורודף תמיד אחרי מה שאין לו, סובל כל הזמן ורע לו בחיים. לעומתו, מי שחי כאורח בעולמו של ה', מבחינה מעשית משתדל להתקדם לעשות וליצור, אך בליבו לא מבקש גדולה יותר מהמגיע לו, ומודה לה' תמיד על מה שיש לו, הרי הוא שרוי בשמחה תדיר.
'מי עשיר ומי שמח? בעולם הזה אורח!' שנזכה...
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il