בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תצא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

מלחמה? - על אויבך

בבואנו להתמודד מול שאר אויבנו, אין די בטנקים ומטוסים. בכדי שננצח במלחמה, יש להסיר מתוכנו כל לגיטימציה כלפי האויב; יש להפנים ולהכיר בכך שהנלחם בעם הקודש, הוא אוייבנו ואויב ה'; כאשר נראה כך את פני הדברים נסיר מתוכנו כל השפעה אליהם הן רוחנית, והן גשמית.

undefined

הרב אריאל פרג'ון

אלול תשס"ו
2 דק' קריאה
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אלוקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר..." (דברים כא, י-יא).

באה התורה ומלמדת אותנו דין 'אשת יפת תואר' הנלקחת בשבית המלחמה. לצורך כך צריך הכתוב להקדים ולהזכיר שהיתה יציאה למלחמה ושביית שבי. אבל מדוע מזכיר הכתוב את נתינת האוייב בידינו - "וּנְתָנוֹ ה' אלוקיךָ בְּיָדֶךָ"? וכי לא יתכן הדבר שאנו נשבה שבי אף בלא שננצח במערכה?! - איזכור זה בפסוק נראה כמיותר!

על כן נראה, שנתינת האויב בידנו איננה באה בכדי לתאר כיצד נוצר מצב של שביית שבי, אלא הרי היא משמשת כהבטחה:
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", מובטח לך ש"וּנְתָנוֹ ה' אלוקיךָ בְּיָדֶךָ" (עי' ספרי דברים פיסקא ריא).

אלא שכאשר אנו מעמידים את הדברים מול המציאות, אין הדברים מחוורים כלל, שהלא היו מלחמות שעם ישראל יצא אליהם, ולצערנו לא ניצח בהם.

על כרחנו שישנו תנאי סמוי בפסוק שלא נתנו את ליבנו אליו. רק כאשר יתמלא תנאי זה, אזי מובטח הנצחון.

על פניו הייתור היחיד בפסוק, היכול להוות תנאי לנצחון, הוא המלה: "אויבך". אך מה יכולה היא ללמדנו?

להבין זאת יש להקדים בתימצות, שאין דבר יכול להתקיים בעולם בלא שיהיה לו קישור ויניקה מהקדושה (עי' זוה"ק יתרו סט ע"א).

מקור גילוי הקדושה בעולם הוא עם ישראל - העם אשר עליו אמר ה': "ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). כיון שכך הם פני הדברים, אין אומה יכולה להתקיים בעולם בלא שתקבל קישור ולגיטימציה כל שהיא מעם ישראל - "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח, ועי' זוה"ק תרומה דף קנב עמוד ב).

אשר על כן, בכדי להשמיד את עמלק נצטווינו שתהיה שנאתו בלבנו מושרשת ותמידית - בלא זה לא יושמד מעל פני האדמה.

על דרך זה בבואנו להתמודד מול שאר אויבנו, אין די בטנקים ומטוסים. בכדי שננצח במלחמה, יש להסיר מתוכנו כל לגיטימציה כלפי האויב. יש להפנים ולהכיר בכך שהנלחם בעם הקודש, הוא אוייבנו ואויב ה'. כאשר נראה כך את פני הדברים נסיר מתוכנו כל השפעה אליהם - השפעה רוחנית, וכל שכן גשמית:
"מהו על אויביך - אמר הקב"ה צאו עליהם כאויבים: כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם"(תנחומא שופטים סימן טו).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il