- הלכה מחשבה ומוסר
- "עין אי""ה - הרב משה גנץ"
עין איה שבת, פרק ראשון, ד'
רינה ותפילה כמקביל לאהבה ויראה
מסופר בגמ' שרבה בר רב הונא היה שם גרביים על רגליו ומתפלל, לכאורה זה דבר שולי... אלא הרב מסביר לנו בפסקה זו שלפני השמחה והדבקות בה' יתברך, צריך גם לדאוג לפרטים הקטנים.
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כל חיי האדם ודרגותיו הכנה לקראת אלקים
שבת י.: "רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה."
כשם שנחלקה התפילה בכללה לשתים מערכות שהנה רינה ותפילה, שבח ובקשה, כן שונות הנה הפעולות שכל אחת מהנה צריכה לפעול על נפש האדם. מגמת השבח, חלק הרינה שבתפילה, הוא לרומם את נפש האדם בשבחה ליוצרה, למען תכיר בזה את ערכה המרומם, ותהי' מוכנת יותר להשכיל באמת ד' קונה. ובהיות האדם נוטה אל החכמה והדעת, אל כבוד ד' ועזו, ממילא הוא מתעלה בדרכיו ומתקדש במעשיו, ועובד את בוראו מאהבה, לא עבודת עבד כי אם עבודת בן אהוב וחביב. הנטיה הזאת צריכה שמירה ביחש אל הזהירות במעשה רק מדעה אחת רעה, שלא יחשוב האדם שכאשר כבר מעלתו רמה ונפשו נוטה אל אור ד' ואהבתו, שהוא אינו צריך להיות כל כך מדקדק במעשים פרטיים, שהם לדעתו אינם כי אם בתור הערות לכונן צעדיו אל המושכלות והנטיות הטובות למי שלא הגיע עדיין עליהם. ומזאת המכשלה יצאה פעמים רבות שערוריה בישראל ובאדם. על כן צריך לסמן כי תמיד על האדם להיות מכין עצמו לקראת אלהיו, כי אין קץ לעילוי הנפש ואין תכלית לכבוד האור האלהי הזורח על הנפש המוכנת, וכל מה שיוסיף מעלה צריך עוד להוספת הכנה למעלה יותר עליונה, גם שלא יפול בנופלים מרום מעלתו, מפני שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו[1]. על כן גם במעשים היותר חיצונים צריך להיות זהיר הרבה עם רוממות מעלתו, כמו שאמר הכתוב[2] "שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים", כלומר בהתנשאך לחקר שדי ולחשק באהבת אור ד' תשמור עצמך מכל הסרה מעשית גם היותר קלה ונמוכה, כי זה כל האדם באשר הוא אדם וכל ימיו נתונים המה להיות מכין עצמו לקראת אלהיו. ובסורו מדרך הטובה המעשית כבר אבד את הכנתו ולא יזכה לאור היושר האלהי שיופיע בנפשו. על כן ברצות רבא בר רב הונא לסמן את הערך של חלק הרינה שבתפילה, שהוא אמנם מלביש את האדם מלכות והוד והדר מצד רוממות מעלת נפשו המתנשאת להדרת קודש, ועם זה רמי פוזמקי, להורות שצריכה הוראת הגדולה להתפשט על כל הצדדים האנושיים גם היותר נמוכים שבו. ובזה קשור הוא הצד המעשי שבאדם עם צדו העיוני באופן מוצלח מאד, ובזה הוא נכון לקראת אלהיו שהוא גם כן מגביהי לשבת ומשפילי לראות. ותואר הכנה נאות מאד נגד מעלת העיון, שהרי אין האדם משיג את האמת הגמורה, וכל יתרונו הוא שהוא משיג את דעת ד' לפי ערכו, אם כן כל כבודו הוא רק לפי ערך הכנתו לפי הדבר המושג לו. על כן צריך להיות האדם מכבד מאד את כל מעשה וכל תכונה הנושאת עליה כבוד והוד לשם ד' לפי ציורו של האדם, אע"פ שלפעמים ישאהו לבבו לומר כי במה נחשבו דברים כאלה המוגבלים לעומת הדר כבוד שם ד', לא ישכח שכל מעלתו האנושית איננה נערכת כי אם לפי ערך הכנתו מצדו לקראת אלהיו. על כן הכל גדול ורב ערך הוא, רמי פוזמקי ומצלי.
רבא הפליא לציין את הפעולה, שחלק הבקשה של התפילה צריכה שתפעל על האדם גם בהיותו בשפל מצבו, בעודנו נוטה אל תכונת עבדות, אל רצונות זרים, יזכר כי אלהים צורו אשר בידו כל טובו וחייו, ורצונו הפרטי הנוטה לדברים שפלים ורעים מה הוא נחשב כיון שאין בידו לכונן צעדיו אם לא חסד ד' ורחמיו. על כן לא לו להתהדר מצדו החמרי, שדי גלימיה הממשכת עליו רושם כבוד, ופכר ידיה להורות שהנה גם ידיו אסורות ואין בו בעצמו יכולת גם להגן על עצמו אם לא חסד ד' ישגבהו. על כן ראוי לו להתנהג כעבדא קמיה מריה, ובהיותו מוגדר משובבות נטיותיו הפחותות הנה הדרך מפולשת לפניו להתרומם אל הר ד' ומקום קדשו, מן הבקשה, התפילה, אל הרינה.
שבת י.: "רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה."
כשם שנחלקה התפילה בכללה לשתים מערכות שהנה רינה ותפילה, שבח ובקשה, כן שונות הנה הפעולות שכל אחת מהנה צריכה לפעול על נפש האדם. מגמת השבח, חלק הרינה שבתפילה, הוא לרומם את נפש האדם בשבחה ליוצרה, למען תכיר בזה את ערכה המרומם, ותהי' מוכנת יותר להשכיל באמת ד' קונה. ובהיות האדם נוטה אל החכמה והדעת, אל כבוד ד' ועזו, ממילא הוא מתעלה בדרכיו ומתקדש במעשיו, ועובד את בוראו מאהבה, לא עבודת עבד כי אם עבודת בן אהוב וחביב. הנטיה הזאת צריכה שמירה ביחש אל הזהירות במעשה רק מדעה אחת רעה, שלא יחשוב האדם שכאשר כבר מעלתו רמה ונפשו נוטה אל אור ד' ואהבתו, שהוא אינו צריך להיות כל כך מדקדק במעשים פרטיים, שהם לדעתו אינם כי אם בתור הערות לכונן צעדיו אל המושכלות והנטיות הטובות למי שלא הגיע עדיין עליהם. ומזאת המכשלה יצאה פעמים רבות שערוריה בישראל ובאדם. על כן צריך לסמן כי תמיד על האדם להיות מכין עצמו לקראת אלהיו, כי אין קץ לעילוי הנפש ואין תכלית לכבוד האור האלהי הזורח על הנפש המוכנת, וכל מה שיוסיף מעלה צריך עוד להוספת הכנה למעלה יותר עליונה, גם שלא יפול בנופלים מרום מעלתו, מפני שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו[1]. על כן גם במעשים היותר חיצונים צריך להיות זהיר הרבה עם רוממות מעלתו, כמו שאמר הכתוב[2] "שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים", כלומר בהתנשאך לחקר שדי ולחשק באהבת אור ד' תשמור עצמך מכל הסרה מעשית גם היותר קלה ונמוכה, כי זה כל האדם באשר הוא אדם וכל ימיו נתונים המה להיות מכין עצמו לקראת אלהיו. ובסורו מדרך הטובה המעשית כבר אבד את הכנתו ולא יזכה לאור היושר האלהי שיופיע בנפשו. על כן ברצות רבא בר רב הונא לסמן את הערך של חלק הרינה שבתפילה, שהוא אמנם מלביש את האדם מלכות והוד והדר מצד רוממות מעלת נפשו המתנשאת להדרת קודש, ועם זה רמי פוזמקי, להורות שצריכה הוראת הגדולה להתפשט על כל הצדדים האנושיים גם היותר נמוכים שבו. ובזה קשור הוא הצד המעשי שבאדם עם צדו העיוני באופן מוצלח מאד, ובזה הוא נכון לקראת אלהיו שהוא גם כן מגביהי לשבת ומשפילי לראות. ותואר הכנה נאות מאד נגד מעלת העיון, שהרי אין האדם משיג את האמת הגמורה, וכל יתרונו הוא שהוא משיג את דעת ד' לפי ערכו, אם כן כל כבודו הוא רק לפי ערך הכנתו לפי הדבר המושג לו. על כן צריך להיות האדם מכבד מאד את כל מעשה וכל תכונה הנושאת עליה כבוד והוד לשם ד' לפי ציורו של האדם, אע"פ שלפעמים ישאהו לבבו לומר כי במה נחשבו דברים כאלה המוגבלים לעומת הדר כבוד שם ד', לא ישכח שכל מעלתו האנושית איננה נערכת כי אם לפי ערך הכנתו מצדו לקראת אלהיו. על כן הכל גדול ורב ערך הוא, רמי פוזמקי ומצלי.
רבא הפליא לציין את הפעולה, שחלק הבקשה של התפילה צריכה שתפעל על האדם גם בהיותו בשפל מצבו, בעודנו נוטה אל תכונת עבדות, אל רצונות זרים, יזכר כי אלהים צורו אשר בידו כל טובו וחייו, ורצונו הפרטי הנוטה לדברים שפלים ורעים מה הוא נחשב כיון שאין בידו לכונן צעדיו אם לא חסד ד' ורחמיו. על כן לא לו להתהדר מצדו החמרי, שדי גלימיה הממשכת עליו רושם כבוד, ופכר ידיה להורות שהנה גם ידיו אסורות ואין בו בעצמו יכולת גם להגן על עצמו אם לא חסד ד' ישגבהו. על כן ראוי לו להתנהג כעבדא קמיה מריה, ובהיותו מוגדר משובבות נטיותיו הפחותות הנה הדרך מפולשת לפניו להתרומם אל הר ד' ומקום קדשו, מן הבקשה, התפילה, אל הרינה.
"עין אי""ה - הרב משה גנץ" (22)
הרב משה גנץ
1 - היחס לחומרות וההבדל בין א"י בבל
2 - רינה ותפילה כמקביל לאהבה ויראה
3 - החשיבות של הלב בהכרעות
טען עוד
למה צריך את השבת?
עין איה שבת א' פרק שני פסקה ט"ו
הרב משה גנץ | כ"ה טבת תשפ"ג
פך השמן מגן מפני החילוניות
עין איה שבת, פרק שני, י"ב - חנוכה
הרב משה גנץ | כ' כסלו תשפ"ג
הדאגה גם לצורכי הגוף כחלק מעבודת ה'
עין איה שבת, פרק ראשון, י' - י"ג
הרב משה גנץ | ו' כסלו תשפ"ג
השכל והרגש ביחיד ובאומה
עין איה שבת א' פרק שני פסקה כ'
הרב משה גנץ | כ"ד שבט תשפ"ג

הרב משה גנץ
למה יש חומרות?
עין איה שבת א' פרק א' פסקה ל"ט
י"א סיון תשפ"ג
הכרת הטוב או חסד טהור?
עין איה שבת א' פרק שני פסקה י"ח
י' שבט תשפ"ג
רינה ותפילה כמקביל לאהבה ויראה
עין איה שבת, פרק ראשון, ד'
ח' חשוון תשפ"ג
החשיבות של הלב בהכרעות
עין איה שבת, פרק ראשון, ה'-ו'
ט"ו חשוון תשפ"ג
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
למה לשמור על הקדושה?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
איך ללמוד גמרא?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
למה ללמוד גמרא?
הלכות נתינה בפורים
הלכות שטיפת כלים בשבת
תפילת תשלומין
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

הספק - פתח לאמונה
דני לביא | סיון תשפ"ג
אחוזי החילון האמיתיים בחינוך הדתי והדרך לתיקון
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"ג
