'אחת שאלתי' - בלי עירבובים

הגמרא במסכת ראש השנה (ט"ז ע"א) אומרת לגבי תקיעת השופר בראש השנה: "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן". כותבים הרא"ש וה'טור' שזהו גם הטעם לתקיעת השופר בחודש אלול. במשך כל השנה השטן מערבב את דעתנו, מחשבתנו והשקפתנו, והעבודה בחודש אלול היא לתקן ערבוביה זו. הערבוביה היא אחת מהסימנים של חורבן בית המקדש. כך אומרת הגמרא בסוטה (בדף מט ע"א): "מיום שחרב בית המקדש, שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ודלדלה וכו'". הכול מתנודד, ואפילו עמי הארץ מתנודדים. יש ערבוביה כל כך גדולה, עד שאפילו עמי הארצות אינם נמצאים במדרגת עמי ארצות. ותפקידו של חודש אלול הוא לתקן את אותו בלבול, ולשם כך אנו תוקעים בשופר.

בחודש אלול אנו אומרים פעמיים ביום (תהילים כ"ז): "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו". יש בקשה: "אחת שאלתי", ולא יותר; בלי ערבוביה. צריך להיות רצון אחד, ולא שניים. החיוב הוא להיות מוחלטים ברצון לשבת בבית ה', כפי שהיו אבותינו מוחלטים בחודש אלול ברצונם לקבל את הלוחות, ולא לשנות את הרצון בכל פעם מחדש. ועל כך אנו למדים אף מפרשיות השבוע, שבהן התורה מצוה עלינו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים" וגו' (דברים ל'). יש צורך לבחור בחיים, ולא להתנדנד ממקום למקום. רק בשעה שהבסיס הוא "אחת", יש מתיקות של תורה. כל אחד מרגיש בערבוביה, והעבודה באלול היא ללחום כנגד הערבוביה של השטן, והפסוק "אחת שאלתי" וגו' הוא תמצית העבודה שלנו. "שבתי בבית ה'" רק זאת, ולא יותר, בלי ערבוביה, ואז יש סייעתא דשמיא להצלחה. לכך מיוחדת עת הרצון באלול.

בתחילת המזמור אומר דוד המלך: "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" ומפרש האבן עזרא - "בזאת" הכוונה במה שאנו אומרים להלן בפרק - "אחת שאלתי מאת ד'", וכוונתו, כשלאדם ברור לו מהי הבקשה האחת שלו זו הנקודה שמקנה לו את הביטחון. ובעז"ה אנו מתפללים שתפלתנו אלו יהיו משאלת ליבם של כל ישראל לקראת השנה ה