- פרשת שבוע ותנ"ך
- חיי שרה
השיר הגנוב
מסופר על תלמיד חכם אחד, בשם רבי יהונתן, שחיבר פיוט לשבת בשם "יום שבת קודש הוא...". המחבר חתם את שמו בראשי התיבות של בתי השיר, במילים 'יהונתן חזק'. הפיוט כולו עוסק במעלת יום השבת, אך המילים בבית האחרון בשיר, מעוררות תמיהה.
וכך נאמר שם – "קולי קולות יחדלון, בעת שירי יגדלון... ואל יסיגו גבולי... ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי". כלומר, במקום לעסוק במעלת יום השבת, המחבר מבקש 'קרדיט' על השיר, ומבקש שלא יסיגו את גבולו. מה קרה שם? מי ניסה לגנוב את השיר?
על כך מסופר, שרבי יהונתן חיבר את השיר, אך לא השלים את הבית האחרון. והנה, יום אחד הוא מגלה, שאדם אחר לקח את השיר, והפיץ את השיר בציבור, כשהוא טוען שהוא מחבר השיר. תבע רבי יהונתן את הגנב הספרותי, והחל וויכוח גדול, עד שאמר רבי יהונתן – שימו לב! השיר הוא בסימן 'יהונתן חזק', כרגע חסר בו הבית האחרון, מי מאיתנו שיוכל לחבר בית שישלים את השיר, הוא המחבר האמיתי.
כמובן, שהגנב לא הצליח, ואילו רבי יהונתן חיבר את הבית העוסק בכך שזהו השיר שלו!
(השיר מופיע בזמירות השבת, אך רק מעטים שרים אותו. ומי יודע, אולי בגלל שהייתה מסביבו מחלוקת?)
סיפור זה מבטא מסר חשוב. זייפן יכול לקחת בעלות על דבר קיים, אך לא יכול לפתח ולקדם אותו. לעומתו, מי שיצר את העניין, הוא מחובר אליו בפנימיותו, הוא חי את המנגינה הפנימית של הדברים, וכשהאדם מחובר בפנימיות, הרי בכוחו לפתחו ולקדמו.
וכך מצאנו בפרשתנו, שהתורה מאריכה בסיפורו של אליעזר עבד אברהם, עד כדי כך שהיא חוזרת, כביכול, על הסיפור פעמיים. פעם ראשונה, היא מתארת את המקרה, ופעם שנייה היא מצטטת את אליעזר שמספר שוב את הסיפור למשפחתה של רבקה.
על כך אמרו חז"ל – "יפה שיחתן של עבדי אבות, יותר מתורתם של בנים", שהרי התורה תמצתה מצוות והלכות רבות, וכאן האריכה וציטטה את שיחתו וסיפורו של אליעזר, למרות שאנו הקוראים כבר מכירים את הסיפור מתוך שהתורה כבר סיפרה לנו.
כידוע, אם חסרה אות אחת בתורה, לפי רוב הפוסקים ספר התורה פסול. וכאן, אליעזר הוסיף אותיות רבות בתורה, נמצא שאליעזר ממש המשיך והוסיף והגדיל תורה בעולם, בבחינת "יגדיל תורה ויאדיר".
מחז"ל למדנו, שאליעזר זכה לכוח זה מתוך שהיה 'עבד' לאברהם, בטל לאברהם. ואכן, כשאליעזר מגיע לבית רבקה, מכבדים אותו כאיש עשיר ומכובד, והוא מכונה בתורה 'האיש', לשון מכובדת. אך כשהוא מתחיל לספר את סיפורו, הוא פותח מיד בהצהרה – "עבד אברהם אנוכי". ללמדך, שזו כל מהותו.
ולמרות שהוא עבד וגוי, ואברהם אף אומר לו שיצחק לא יכול לשאת את ביתו, כי יצחק הוא ברוך ואליעזר הוא ארור, בכל זאת אליעזר מוסיף פרשיה שלימה בתורה, כי הוא עבד של האבות הקדושים.
אליעזר בטל ודבוק לצדיק, ומכח זה הוא מחובר למנגינה הפנימית של התורה, ובכוחו להוסיף ולהמשיך תורת ה' בעולם. להוסיף בתים נוספים לשיר.
ויהי רצון שנידבק תמיד בצדיקים ותלמידי חכמים, ונזכה להתחבר למנגינה הפנימית של הופעת דבר ה' בעולם!
וכך נאמר שם – "קולי קולות יחדלון, בעת שירי יגדלון... ואל יסיגו גבולי... ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי". כלומר, במקום לעסוק במעלת יום השבת, המחבר מבקש 'קרדיט' על השיר, ומבקש שלא יסיגו את גבולו. מה קרה שם? מי ניסה לגנוב את השיר?
על כך מסופר, שרבי יהונתן חיבר את השיר, אך לא השלים את הבית האחרון. והנה, יום אחד הוא מגלה, שאדם אחר לקח את השיר, והפיץ את השיר בציבור, כשהוא טוען שהוא מחבר השיר. תבע רבי יהונתן את הגנב הספרותי, והחל וויכוח גדול, עד שאמר רבי יהונתן – שימו לב! השיר הוא בסימן 'יהונתן חזק', כרגע חסר בו הבית האחרון, מי מאיתנו שיוכל לחבר בית שישלים את השיר, הוא המחבר האמיתי.
כמובן, שהגנב לא הצליח, ואילו רבי יהונתן חיבר את הבית העוסק בכך שזהו השיר שלו!
(השיר מופיע בזמירות השבת, אך רק מעטים שרים אותו. ומי יודע, אולי בגלל שהייתה מסביבו מחלוקת?)
סיפור זה מבטא מסר חשוב. זייפן יכול לקחת בעלות על דבר קיים, אך לא יכול לפתח ולקדם אותו. לעומתו, מי שיצר את העניין, הוא מחובר אליו בפנימיותו, הוא חי את המנגינה הפנימית של הדברים, וכשהאדם מחובר בפנימיות, הרי בכוחו לפתחו ולקדמו.
וכך מצאנו בפרשתנו, שהתורה מאריכה בסיפורו של אליעזר עבד אברהם, עד כדי כך שהיא חוזרת, כביכול, על הסיפור פעמיים. פעם ראשונה, היא מתארת את המקרה, ופעם שנייה היא מצטטת את אליעזר שמספר שוב את הסיפור למשפחתה של רבקה.
על כך אמרו חז"ל – "יפה שיחתן של עבדי אבות, יותר מתורתם של בנים", שהרי התורה תמצתה מצוות והלכות רבות, וכאן האריכה וציטטה את שיחתו וסיפורו של אליעזר, למרות שאנו הקוראים כבר מכירים את הסיפור מתוך שהתורה כבר סיפרה לנו.
כידוע, אם חסרה אות אחת בתורה, לפי רוב הפוסקים ספר התורה פסול. וכאן, אליעזר הוסיף אותיות רבות בתורה, נמצא שאליעזר ממש המשיך והוסיף והגדיל תורה בעולם, בבחינת "יגדיל תורה ויאדיר".
מחז"ל למדנו, שאליעזר זכה לכוח זה מתוך שהיה 'עבד' לאברהם, בטל לאברהם. ואכן, כשאליעזר מגיע לבית רבקה, מכבדים אותו כאיש עשיר ומכובד, והוא מכונה בתורה 'האיש', לשון מכובדת. אך כשהוא מתחיל לספר את סיפורו, הוא פותח מיד בהצהרה – "עבד אברהם אנוכי". ללמדך, שזו כל מהותו.
ולמרות שהוא עבד וגוי, ואברהם אף אומר לו שיצחק לא יכול לשאת את ביתו, כי יצחק הוא ברוך ואליעזר הוא ארור, בכל זאת אליעזר מוסיף פרשיה שלימה בתורה, כי הוא עבד של האבות הקדושים.
אליעזר בטל ודבוק לצדיק, ומכח זה הוא מחובר למנגינה הפנימית של התורה, ובכוחו להוסיף ולהמשיך תורת ה' בעולם. להוסיף בתים נוספים לשיר.
ויהי רצון שנידבק תמיד בצדיקים ותלמידי חכמים, ונזכה להתחבר למנגינה הפנימית של הופעת דבר ה' בעולם!
מחפשים כלה ליצחק - למה לא מארץ כנען
הרב יצחק בן יוסף | כ"ב חשוון תשפ"ב

עבד משכיל
הרב דוד דב לבנון | כסלו תשפ"ג
בניין האומה ע"י יצחק ורבקה
פרשת חיי שרה
הרב אליהו ברין | כ"א חשוון תשפ"ב
מעמק חברון עד הר מרום הרים - ירושלים
הרב מאיר גולדויכט | תשס"ו
הרב נתנאל יוסיפון
ראש ישיבת ההסדר 'אורות נתניה' ורב הגרעין.
נעים לכם לשאול ולשמוע שתיקה?
אב תשע"ט
מי גוזר ומי מקיים?
תשע"ג
חג המנהגים
אדר תשע"ז
אנשי העתיד
אלול תשע"א
האם מותר לפנות למקובלים?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
הכוח המיוחד של שבת שובה
החשיבות של לימוד אמונה
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
חכמת התורה ומדעים
דיני פלסטר בשבת
איך ללמוד אמונה?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות בדיקת חמץ
פרק ד
הרב אליעזר מלמד | תשפ
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
לעשות רצונך אלוקי חפצתי
הרב יוסף נווה | ניסן תשפ
