בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

ניסיון העקידה

undefined

הרב דוד דב לבנון

חשון תשפ"ג
13 דק' קריאה
רש"י : "אחר הדברים האלה - יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב" 1 .
ואם נשאל באמת מדוע אברהם לא הקריב קרבן תודה על נס לידת יצחק? התשובה עולה מאליה מהתבוננות בהכנסת אורחים של אברהם, והסעודות שעשה אברהם לאורחיו, שכולן היו נתינה של חסד לאחרים ללא תמורה אישית, והסעודות האלו היו אמצעי להפיץ אמונה בבורא, ע"י שעורר בלב אורחיו הכרת הטוב לבורא עולם. וממילא ברור שגם סעודה זו שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק, הייתה סעודת הודיה כדי לפרסם את הנס של לידת יצחק, ולהראות איך הקב"ה מקיים הבטחתו ליראיו, וזה עצמו היה כעין קרבן לה'. ולמרות שהדברים ברורים למי שרוצה להבין מצא השטן מקום קטרג שאברהם כביכול עושה זאת לכבודו ומתגאה בטובתו, ולכן הקב"ה ניסה את אברהם להראות איך הוא מוכן למסור את בנו שהוא כל אהבתו לקב"ה.

ניסיון העקדה הקשה מכולם
אין ספק שניסיון העקדה היה הגדול בניסיונות אברהם, ובתוכו גלומים ארבעה ניסיונות קשים:
א. ניסיון ראשון, בעקידת יצחק נצטווה אברהם לוותר על אהבת בנו יחידו שהיה כל יחולו ותקוותו, בן שנולד לו לאחר כ"כ הרבה תפילות, בגיל מאה לאברהם ותשעים לשרה, לידה שהייתה כעין נס, ושרה אומרת על כך "צחוק עשה לי א-להים", ומפרש המהר"ל שצחוק בא על דבר שמחוץ לדרך הטבע, וזה ניסיון קשה יותר קשה ממה שהראה אברהם באור כשדים, מסירות נפש להפיל עצמו לכבשן האש ולא לכפור בא-לוהיו 2 .
ב. ניסיון שני, לוותר על יצחק שהיה ממשיכו הרוחני של אברהם להפיץ דעת ה' בעולם. וזה היה כל משאת נפשו למלא את שליחותו והנה כל זה אמור להיפסק, היש צער גדול מזה...
ג. הניסיון השלישי, לקיים ציווי שעומד בסתירה עם הבטחה הברורה "כי ביצחק יקרא לך זרע". למרות זאת, אברהם הולך בתמימות לקיים את דברי ה'. וכל זה נראה כל כך שונה מהנהגתו של אברהם (בפרשה זו) כאשר הקב"ה גילה לו שהוא עומד להפוך את סדום, שם אברהם אינו מקבל את הדברים, מתפלל ומתווכח עם הקב"ה בלשון חריפה "האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" 3 , ולעומת זאת כאן אברהם הולך לעשות רצון הבורא ללא כל שאלות, כי כן צווה.
ורק לאחר העקדה אברהם מרשה לעצמו לשאול את הקב"ה "פרש לי שיחתך" (בראשית רבה פרשה נו סימן ח): "א"ר אחא התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה, אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אמר לי אל תשלח ידך אל הנער אתמהא, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים פט) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי, ועתה אחתיניה".
הרב מבריסק מסביר כי השאלה של אברהם לאחר מעשה, מחויבת לצורך דרכי ה' שזה כמו למוד תורה, והוא דן לפי אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, כאשר "שני כתובים מכחישים זה את זה יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם", ואברהם בקש להבין היכן הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.
ד. הניסיון הרביעי, הוא הקושי להקריב קרבן אדם שהוא קרבן שנוא ותועבה, כפי שנאמר בפרשת ראה פרק יב: (ל) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי: (לא) לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת יְקֹוָ֜ק אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־ בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶֽם: 4
זאת ועוד, לכאורה קרבן כזה סותר את מידתו של אברהם כעמוד החסד, שמתחסד עם כל העולם ומתפלל על קיומו אפילו על רשעים שבו, ועל בנו אינו חומל ומקריב. והלא אברהם נבחר בגלל (פרק יח פסוק יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט, וכאן הוא מתבקש לתת דוגמה אישית אחרת לעולם.
והיה אברהם יכול לשאול את הקב"ה איך הוא מצווה אותו לעשות דבר מתועב כל כך, נוגד את מידתו "חסד לאברהם" שהיא מקור השראה להשפעתו בעולם, למרות זאת אברהם הולך לקיים ציווי ה' בתמימות ללא כל ערעור.

הבנת הנבואה שקבל אברהם "והעלהו שם לעולה"
בדרך לעקדה התלווה עליהם השטן וניסה להניא את אברהם ואת יצחק מלקיים את הציווי שאמר אלקים לאברהם. בין הדברים של השטן הוא אומר לאברהם: מדרש תנחומא (ורשא) סימן כב: "תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין? א"ל: לא משטין היה, אלא הקדוש ברוך הוא יתברך היה , לא אשמע ממך". השטן מנסה לומר לאברהם, שהציווי הזה לא מאת הקב"ה אלא מהשטן, או שמא לא הבין את הציווי לאשורו, ואברהם דוחה זאת מכל וכל.
אין ספק שאברהם ידע בברור שציווי זה מאת ה', והבין היטב את כוונתו. כי אם היה לו ספק קל שבקלים באמיתות הציווי, הוא לא היה הולך לעקוד את בנו, וכן יצחק לא היה נשמע לאברהם אם לא היה ברור לו שאברהם קבל זאת בנבואה ואביו מוחזק כנביא, וכך מפורש במסכת סנהדרין דף פט עמוד ב: "היכא דמוחזק שאני. דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק, אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ? אלא: היכא דמוחזק שאני" 5 .
ואע"פ שחז"ל אומרים במסכת תענית דף ד עמוד א: "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי 6 . אשר לא צויתי - זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה, ולא דברתי - זה יפתח, ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם".
אין זה סותר את הבנת אברהם לעלות את יצחק לעולה, כי הקב"ה רצה שאברהם יבין את הציווי כפשוטו, וכך הוא ייבדק אם הוא מוכן לזבוח את היקר לו מכל לה', אולם לאחר שאברהם עמד בניסיון והראה שרצונו לקיים את דברי ה', רק אז גילה לו שבפועל לא רצה שיקרב יצחק ולא עלה על לבו של הקב"ה שיעשה כן.
חז"ל שמים בפי השטן המתלווה לאברהם את כל הקושיות שהזכרנו 7 , וכשהשטן רואה שאינו מצליח לשכנע את אברהם הוא אומר לו: (סנהדרין דף פט עמוד ב): "ואלי דבר יגונב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד: השה לעולה ואין יצחק לעולה. - אמר לו: כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת - אין שומעין לו".
אם אברהם היה מאמין לגילוי של השטן, היה מפסיד את ניסיון העקדה, אולם אברהם לא האמין לו והלך בתמימות לקיים את מה שצווה כפי שהבין נכון את כוונת הנבואה והציווי אליו.

האם כבש אברהם אבינו את אהבתו ליצחק
אנו אומרים בתפילה (זכרונות) של ראש השנה על העקדה "וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם", האם אברהם כבה את אש האהבה לבנו בעודו הולך לעקוד אותו, בגלל הקושי לבצע דבר כזה בלתי נתפס? וראיתי שרצו לדייק כן מזה שלאחר העקדה נאמר לאברהם: "וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי" ולא נאמר אשר אהבת?
אולם אין זה ראיה כלל, כי כאן הכתוב בא להדגיש את אהבתו לקב"ה שגברה על אהבתו לבנו.
נראה להוכיח שאהבת אברהם לבנו רק התעצמה ככל שהתקרבו לשלב העקדה, מעיון בפסוקים שמתארים הליכת אברהם עם יצחק לעקדה, שומעים בין השיטין את האהבה ביניהם: וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה: וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱ-לֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: יצחק קורא וחוזר ואומר "אבי אבי" ואברהם חוזר וקורא "בני בני" וגם בשעת העקדה עצמה הוא קורא לו בני: וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱ-לֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־ הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים: וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ:
אומרים חז"ל: (בראשית רבה פרשה נו סימן ד): "ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי ב' פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים ", ואכן אברהם מתמלא רחמים ואהבה על בנו, והם הולכים שניהם "יחדיו", לא רק שווים באמונתם אלא בלב אחד אוהב.
חז"ל קלטו את המסר הזה העולה בין הכתובים, ומתארים את הרגשות של האב ושל הבן: (ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז קא): "וישם אותו על המזבח [כ"ב, ט] עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות, א"ל: בני! הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך, באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ , באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט, אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו, שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה, מיד אל תשלח ידך אל הנער".
ובסגנון אחר בבראשית רבה פרשה נו סימן ח: "וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו ".
מובא בספר "אמרי אמת" לרבי אברהם מרדכי אלטר מגור זצ"ל שדבר בפרשה זו בשנת תרצ"ה, ובכניסת אותה השבת נפטר בנו ר' יצחק ז"ל. ואמר:
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק (בראשית ב ב), זקיני ז"ל אמר (שפ"א תרנ"ב ד"ה בפרשת) שהניסיון היה שלא יניח אהבת הבן אלא יעלהו לעולה עם האהבה ... איתא במדרש (נו ח) וישלח אברהם את ידו הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות וכו' מרחמנותו של אבא ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו, היינו שצריך להיות שניהם יחד דמעות ולב שמח , איתא במדרש (שם ד) ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי למה אבי אבי שני פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים, אין הכוונה לעורר רחמים שלא ישחטנו אלא שעורר רחמי האב על הבן כדי שעם הרחמנות יקיים ציווי השי"ת ".
מאד מרגש לשמוע פירוש זה מפי הרבי ששכל את בנו. ולפי הבנתו של הרבי מגור, לא היה מקום שאברהם יתפלל שיצחק לא ישחט, כיון שזה היה רצון הבורא.
אולם מהמדרש שהזכרתי לעיל נראה שאברהם כן התפלל על כך שיצחק יחיה כי הובטח לו, וכך מפורש במדרש: " באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ".
וכך אפשר להסביר את הבקשה שלנו בתעניות (תענית דף טו עמוד א): " מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ". משמע שאברהם התפלל בהר המוריה וה' שמע את תפילתו והחיה את יצחק 8 .
ולפי זה כך נראה להבין את המדרש הנ"ל "ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי ב' פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים ", היינו כדי שיתפלל עליו.
וכך נראה לפרש את רוח הקודש שנצנצה בלב אברהם הרמוזה בפסוק "וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁוּ֥בָה אֲלֵיכֶֽם", פרש רש"י "עד כה - ... ומדרש אגדה אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום (לעיל טו ה) כה יהיה זרעך : ונשובה - נתנבא שישובו שניהם: ", לכאורה איך עולה מחשבה כזאת בלבו אם הוא יודע בפירוש שציווי ה' לשחוט את בנו? אלא שעדין יש מקום לתפילות.
ואין בתפילה זו סתירה לרצונו של אברהם לעשות רצון בוראו, כי אברהם ידע שגם זה רצונו יתברך, שיהיו רחמי אב על בנו, שיבכה על עקדתו, ויבקש רחמים עליו. וזה היופי בניסיון העקדה שמצד אחד יש שמחה לקיים רצון הבורא, ומצד שני אהבה בוערת לבנו אותו עומד להקריב, והבנה שאין זה סותר תפילה לחיי יצחק.

איל אחר – אחר מה?
בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יג: (יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־ הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ:
רש"י : "אחר - אחרי שאמר לו המלאך", ובמדרש באופן כולל יותר: "אחר כל הדברים". נראה לפרש שכל המציאות של האיל נולדה "אחר" שעמד בניסיון. וזה הביא את מציאות האיל הזה, שלא היה יכול להיות שם אלא מכוח העמידה בניסיון נברא.
וכך אפשר להסביר מדוע האיל הזה נכלל בין הדברים שנבראו בין השמשות 9 , ולכאורה אין בהתגלות האיל נס על טבעי שראוי היה להיברא בין השמשות? אלא שחז"ל באו לבטא כאן את החידוש בבריאת איל זה שכולו מכוח העמידה בניסיון.
ויתרה מזאת, האיל הזה היה יכול להיות תחליף ליצחק עד כדי כך שנחשב כאילו עפרו של יצחק צבור תחת המזבח. וכך מוזכר במספר מקומות 10 , לכאורה יצחק לא נשחט ולא הוקרב ומה פרוש אפרו של יצחק? אלא שהקרבת רצונו נחשב כאילו יצחק קרב.
ועוד נראה לפרש את המיוחדות של האיל הזה שנברא בין השמשות, ויש בהם כעין "האנשה" אנושיות, שהיה במקום יצחק, כמו שאר הדברים שנבראו בין השמשות: פי האתון (שדבר כאדם, וכן) ופי הבאר ופי הארץ וכו', ואפשר היה לומר על אפרו של האיל שאפרו של יצחק צבור תחת המזבח.
זאת ועוד, האיל הזה מסמל את כל מסירות הנפש של ישראל לדורותיו, ולכן איל כזה יכול להיברא רק בין השמשות. וכך בפרקי דרבי אליעזר פרק לא: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר, אוֹתוֹ הָאַיִל לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ דָבָר לְבַטָּלָה, אֶפְרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא יְסוֹד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ל, י] וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה. גִּידָיו שֶׁל אַיִל הֵם עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה נְבָלִים שֶׁל כִּנּוֹר שֶׁהָיָה דָוִד מְנַגֵּן בָּהֶם. עוֹרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא אֵזוֹר מָתְנָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [מלכים ב, א, ח] וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו. שְׁתֵּי קַרְנָיו שֶׁל אַיִל שׁוֹפָרוֹת. בְּשֶׁל שְׂמֹאל נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות יא, יט] וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְקֶרֶן שֶׁל יָמִין הוּא גָּדוֹל מִן הַשְׂמֹאל, וְעָתִיד לִתְקֹעַ בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא בְּקִבּוּץ שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה כז, יג] וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, הַכֹּל לֹא נוֹצַר אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים צט, ה] רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו".

בזכות העקדה מתקיים כי ביצחק יקרא לך זרע
בפרשה הסמוכה לעקדה מוזכרת לידת רבקה, ורש"י לומד מזה, שכאן לאחר העקדה נתן אברהם דעתו לשאת ליצחק אשה. ובזהר הק' הוסיף שיצחק לא היה יכול ללדת, ואחרי העקדה התחדש בגופו האפשרות ללדת. ומכל זה רואים שבזכות העקדה לא רק שלא התבטלה הבטחת ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע", אלא שניסיון העקדה הביא לקיום ההבטחה, ואלמלא היה עומד בניסיון לא הייתה מתאפשרת הבטחה זו, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
ניסיון העקדה בא ללמד דבר נוסף, שכל קיומו של יצחק הוא נס, כך הוכח בלידתו וכך בעקדתו, בזכות העמידה בניסיון זכה לחיים, ולפי המובא בפרקי דרבי אליעזר פרק לא פרחה נשמתו של יצחק והקב"ה החיה אותו: "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ פָּרְחָה וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וְאָמַר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר [בראשית כב, יב], חָזְרָה הַנֶּפֶשׁ לְגוּפוֹ, וְהִתִּירוֹ וְעָמַד עַל רַגְלָיו. וְרָאָה יִצְחָק תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַמֵּתִים עֲתִידִין לְהֵחָיוֹת. בְּאוֹתָה שָׁעָה פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים".
לפי זה זכה יצחק לתחיה חדשה, ואכן ברכת מחיה המתים בשמונה עשרה היא ברכתו של יצחק, בסימן של גבורה ודין "אתה גבור". ונמצא שיצחק נולד בנס חי בנס, וכך גם זיווגו של יצחק ואפשרותו להוליד היא בבחינת נס. וכל זה בא ללמד על עם ישראל שהם למעל לטבע וקיומם הוא בבחינת נס.
הבטחת ארץ ישראל מתקיימת בדרך שמעל הטבע
והנה רשב"ם מסביר את ניסיון העקדה על פי סמיכות הפרשיות "אחר הדברים האלה" שאברהם כרת ברית עם אבימלך, וכאילו וויתר לו על זכותנו על ארץ ישראל. "וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והא-להים נסה את אברהם קינתרו וציערו ... כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך ".
קשה להבין את ניסיון העקדה כעונש. ונראה לבאר זאת כך: למה באמת אברהם כרת ברית עם אבימלך? נראה שכך היה אברהם צריך לנהוג אם ארץ ישראל הייתה נתנת לנו בדרך הטבע, כי אז היה צריך לנהוג באיפוק מול אויבי ישראל ולכרות עמם ברית, אולם (לפי הרשב"ם) הקב"ה הקפיד עליו, מפני שהוכח עד עתה שכל קיומו של יצחק הוא נס, וממנו נלמד שירושת הארץ תהיה מחוץ לדרך הטבע, ולכן לא היה צריך אברהם לכרות ברית עם אבימלך ולוותר לו על הארץ, ועל זה הוכיח לו בניסיון העקידה שוב שמציאותו של יצחק היא נס.
לסיכום, ראינו את גודל ניסיונו של אברהם בעקדה, ואת היכולת של אברהם להיות בשיא האהבה לבנו בשעת קיום רצון הבורא, "רחמנותו של אבא" לא סתרה את השמחה לקיים את המצווה עליו. וכן היה יכול להתפלל עליו שיחיה, וזה משתלב עם רצונו של הקב"ה יתברך, שיהיה לו רחמנות על בנו ושיתפלל על קיומו. ועוד למדנו מן העקדה שכל קיומו של יצחק ועם ישראל שיצא ממנו בבחינת נס ופלא מחוץ לדרך הטבע, וכך גם הבטחת ירושת הארץ.




^ 1.במדרש בראשית רבה פרשה נה סימן ד: "אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר? אברהם הרהר! ואמר שמחתי ושמחתי את הכל ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד, אמר לו הקדוש ברוך הוא ע"מ שנאמר לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב". גם בהמשך הפרשה חז"ל מתארים דו שיח של שטן עם אברהם, ונראה שאלו הרהורי לבו של אברהם, שהתחבט בשאלות שעלו לו ועמד בניסיון.
^ 2.עיין בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק כד, שהאריך להראות עד כמה אברהם מסר את כל אהבתו בעבור אהבת הבורא.
^ 3.נראה שרק מי שאומר על עצמו "ואנכי עפר ואפר", יכול לדבר כך כלפי מעלה, כי אז ברור שהוא אינו מעביר בקורת, אלא פועל לשם שמים מתוך הבנה שזה שזה רצון ה' שילמד זכות על דורו, ולא יהיה כנח שלא התפלל על דורו.
^ 4.בהסבר הדבר עיין בפרקי בראשית של הרב מרדכי ברויאר בפרק העוסק בעקדת יצחק.
^ 5.וכך מסביר הרמב"ם במורה נבוכים הנ"ל: ורצה להודיענו שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא לא יסופק בדבר ממנו אצלו כלל, ודינו אצלו כדין הענינים הנמצאים כלם המושגים בחושים או בשכל, והראיה על זה הסכים אברהם לשחוט בנו יחידו אשר אהב כמו שצווה ואף על פי שהיתה המצוה ההיא בחלום או במראה, ולו היו הנביאים מסופקים בחלום של נבואה או היה אצלם ספק במה שישיגוהו במראה הנבואה, לא היו מסכימים לעשות במה שימאנהו הטבע ולא היה מוצא בנפשו לעשות זה המעשה הגדול מספק, ובאמת היה ראוי שיהיה זה הענין על יד אברהם וביצחק ר"ל העקדה".
^ 6.ירמיהו פרק יט פסוק ה: וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי:
^ 7.אפשר שכל הקושיות הנ"ל של השטן, הם למעשה המחשבות שהתרוצצו בלבו של אברהם בשלושת הימים שהלך לעקדה, והוא דחה אותם ועמד בניסיון מתוך צלילות הדעת ומתוך הכרה מלאה בצדקת דרכו.
^ 8.אומנם אפשר לפרש שהכוונה לתפילת אברהם ש"יאמר היום בהר ה' יראה", ושיכנס עמנו לפנים משורת הדין בזכות העקדה. וכך בפסיקתא רבתי פיסקא מ – "בחודש השביעי: א"ר ירמיה אמר לו רבונו של עולם גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק, אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני, שהייתי אומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם /בראשית/ כ"א י"ב) ועכשיו אתה אומר לי לשחטו, ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו (תהלים ל"ח י"ד), כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם.
^ 9.משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה
^ 10.וכגון: מדרש אגדה ויקרא (פרשת בחקותי) פרק כו פסוק מב: "ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. ביצחק לא נאמר זכירה, לפי שאפרו של יצחק נזכר לפני הקדוש ברוך הוא תמיד, ואין צריך לומר זכירה, שכבר זכור ועומד".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il