- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל
אורות ישראל - פרק ב' , פסקה ב' -ג'
איך מבטאים ייחודיות בחברה בלי לפגוע באחרים?
פסקה ב' - ישנו פגם מוסרי בישראל שמנתק את עצמו מהאומה. פסקה ג' - ישנם שני הבדלים בין ישראל לאומות העולם ביחס שבין הכלל לפרטים, ההבדל הראשון - מניין היחיד מקבל את מהות חייו.
פסקה ב'
מפני שהאידיאה הנשמתית של כנסת ישראל היא המוסריות המוחלטת, ע"כ כל פגם מוסרי מנתק לפי ערכו את היחיד מקישורו בנשמת האומה. וזה נוהג בין בפגם מוסרי כללי, בין בפגם מוסרי מיוחד שרק לפי התכונה המיוחדת לישראל חשוב הוא לפגם וחטא. כי זהו דבר פשוט, שצבע המוסר מוכרח הוא בכמה פרטים להיות מקבל צורה מיוחדת לפי תכונת האומה. ובאומה שיש בה הרבה לשינוי מכל העמים, הדברים המיוחדים במוסריותה הם מרובים בקרבה, וכולם פועלים, בהוקרתם העיונית והמעשית, לטובה על מצב האומה, ובזלזולם הנם גורמים הרס ורפיון קשר.
פסקה ג'
היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו. אמנם צינורות ההזנה הנשמתית והגנת החיים שלה הולכים בכנסת ישראל ע"י המצות, דבר ד', זהו הפלג הכללי המתגלם באורח החיים, הרשום בתכניתו. מראש צורים, מחיי האבות, שהתפשטו בבליטה בכונניותה של האומה, נתגלם הרוח הגדול, שאור ד' שרוי בו, במעשים גשמיים המתהלכים עם החיים, והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו, והתעלותה של נשמת הכלל ע"י הוספת האורה, שהפרט מוסיף בה, ע"י אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצותיו הוא. והפעולה פעולה חיה היא, פעולה מחיה ומוסיפה און וחיל. והרזים הטמירים של העולם העליון, המלא נצח והוד, המלא נשמות עצומות, הממולא אור וחיים, גדולה וקדושה ותפארת, הולכים הם ונעשים עם המצות, הולכים הם ויוצרים את יצירתם בחיים הפנימיים של היחיד ובחיי הכלל, ומפלשים להם נתיבות רוממות בחיי עולם, ביחושה של האומה בעלת הכובד הרוחני הגדול לכל העולם כולו, והקודש מתעלה והצורה האנושית מתמלאה אורה, והעולמות שמחת עולם, מאור תורה ונר מצוה.
מפני שהאידיאה הנשמתית של כנסת ישראל היא המוסריות המוחלטת, ע"כ כל פגם מוסרי מנתק לפי ערכו את היחיד מקישורו בנשמת האומה. וזה נוהג בין בפגם מוסרי כללי, בין בפגם מוסרי מיוחד שרק לפי התכונה המיוחדת לישראל חשוב הוא לפגם וחטא. כי זהו דבר פשוט, שצבע המוסר מוכרח הוא בכמה פרטים להיות מקבל צורה מיוחדת לפי תכונת האומה. ובאומה שיש בה הרבה לשינוי מכל העמים, הדברים המיוחדים במוסריותה הם מרובים בקרבה, וכולם פועלים, בהוקרתם העיונית והמעשית, לטובה על מצב האומה, ובזלזולם הנם גורמים הרס ורפיון קשר.
פסקה ג'
היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו. אמנם צינורות ההזנה הנשמתית והגנת החיים שלה הולכים בכנסת ישראל ע"י המצות, דבר ד', זהו הפלג הכללי המתגלם באורח החיים, הרשום בתכניתו. מראש צורים, מחיי האבות, שהתפשטו בבליטה בכונניותה של האומה, נתגלם הרוח הגדול, שאור ד' שרוי בו, במעשים גשמיים המתהלכים עם החיים, והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו, והתעלותה של נשמת הכלל ע"י הוספת האורה, שהפרט מוסיף בה, ע"י אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצותיו הוא. והפעולה פעולה חיה היא, פעולה מחיה ומוסיפה און וחיל. והרזים הטמירים של העולם העליון, המלא נצח והוד, המלא נשמות עצומות, הממולא אור וחיים, גדולה וקדושה ותפארת, הולכים הם ונעשים עם המצות, הולכים הם ויוצרים את יצירתם בחיים הפנימיים של היחיד ובחיי הכלל, ומפלשים להם נתיבות רוממות בחיי עולם, ביחושה של האומה בעלת הכובד הרוחני הגדול לכל העולם כולו, והקודש מתעלה והצורה האנושית מתמלאה אורה, והעולמות שמחת עולם, מאור תורה ונר מצוה.
אורות ישראל (151)
הרב ש. יוסף וייצן
163 - האידאה הלאומית של האומה
164 - איך מבטאים ייחודיות בחברה בלי לפגוע באחרים?
165 - התבטלות ושותפות - יראה ואהבה
טען עוד
החן והיופי - הקשר בין היחיד לכלל ישראל
אורות ישראל - פרק ב' , פסקה ו'
הרב ש. יוסף וייצן | ט"ו טבת תשפ"ג
הקשר בין הכלל והפרט בעם ישראל
אורות ישראל פרק ב' סעיפים ז'-ח' (שיעור 47)
הרב ש. יוסף וייצן | כ"ג תמוז תשע"ג
הקינאה התאוה והכבוד - בפרט, בחברה ובאומות
אורות ישראל - פסקה ה' (שיעור 14)
הרב ש. יוסף וייצן | י"ט כסליו תשע"ג
הדרך לדבקות בה' והשפעתה
אורות ישראל - פרק ג' פסקה א'
הרב ש. יוסף וייצן | א שבט תשפ"ג

הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
השפעת עם ישראל על התהליכים בעולם
אורות ישראל - פרק א' פסקה א'2
א' שבט תשפ"ב
מידת החסד היא המידה שעל ידה זוכים לדביקות אלוקית
נתיב החסד - שיעור 6
ל' חשוון תשע"ד
בעל תשובה וצדיק בסוכות
כ"א תשרי התשע"ה

תשובה בזמן הזה
מתוך ערב לימוד לציון שלושים יום לפטירתו של אבישי ליברטי ז"ל.
ז' תשרי תשע"ו
קילוף פירות וירקות בשבת
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
מה מברכים על מנה אחרונה?
מי צריך את הערבה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
האם מותר לפנות למקובלים?
חכמת התורה ומדעים
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?

רעיונות לפרשת בשלח
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו-תשס"א

השמעת קול
הרב דוד חי הכהן | חשוון, תשס"א

בין אדם לחברו
"קול צופייך" - גיליון 374
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשרי תשס"ז

אהבת ישראל חלק ד'
י"ב תמוז תשע"ז
בשביל הנשמה | י"ב תמוז תשע"ז
