בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עיונים בעניני חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

הלכות שבת חנוכה

בערב שבת חנוכה יש להכין את הנרות כדי שיספיקו לכשעה ורבע, ואם עשה כן אף שכבו קודם הזמן יצא ידי חובה , כשמדליקים בבית הכנסת את הנרות יש להקפיד שיהיו עשרה, ולעניין זה גם נשים וילדים עולים למניין , בשנות הגלות נשכח היסוד הלאומי שהתגלה בהתקוממות החשמונאים, והודגש בעיקר הצד הניסי. עלינו מוטל לתקן זאת כי בלי הלאומיות גם התורה מתמעטת.

undefined

הרב אליעזר מלמד

כסלו תשפ"ג
5 דק' קריאה
זמן הדלקת הנרות לכתחילה משתשקע החמה, והכוונה לדעת רוב הפוסקים בסוף השקיעה בצאת הכוכבים, אולם בערב שבת אסור להדליק נרות אחר זמן כניסת השבת, שהוא לכל המאוחר כמה דקות לפני השקיעה. שכן בשקיעה כבר מתחיל יום השבת, ומצווה מהתורה להקדים ולקבל את השבת כמה דקות לפני כן, כדי להוסיף מהחול על הקודש. לכן המנהג הרווח ברוב ישראל לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה. ובשבת של חנוכה צריך להדליק את נרות החנוכה יותר מעשרים דקות לפני השקיעה, כדי שהדלקת נרות השבת תיעשה כמו תמיד עשרים דקות לפני השקיעה. גם בירושלים, שנוהגים להדר ולקבל את השבת ארבעים דקות לפני השקיעה, בשבת חנוכה רבים נוהגים לדחות את הדלקת נרות השבת לעשרים דקות לפני השקיעה, כדי להדליק את נרות החנוכה קרוב יותר לערב.
טוב להתפלל מנחה בציבור לפני הדלקת נרות חנוכה, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד (שו"ע תרעט, א, פניני הלכה זמנים יג, ה).

בערב שבת צריך להדליק נרות שיכולים לדלוק שעה ורבע
בכל הלילות מספיק להשתמש בנרות שידלקו חצי שעה, אולם הנרות שמדליקים בערב שבת צריכים להיות בשיעור שידלקו שעה ורבע. משום שהזמן שבו הנרות צריכים לדלוק הוא חצי שעה אחר צאת הכוכבים, וכיוון שמדליקים את הנרות מוקדם לפני השקיעה, צריך שיוכלו לדלוק כשעה ורבע.
אם הנרות כבו עוד לפני שיצאו הכוכבים, המדליק יצא ידי חובה. משום שהמצווה היא להדליק נרות שיוכלו לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים, וכל שהדליק נרות כאלה, בעת הדלקתו כבר קיים את המצווה. וגם אם כבו אחר דקה, אינו חייב לחזור ולהדליקם. אמנם ביום חול, לכתחילה טוב להדליקם כדי לפרסם את הנס, אולם בערב שבת, אחר שקיבלו את השבת אי אפשר להדר בכך.

זמן הדלקת הנרות במוצאי שבת
במוצאי שבת, מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה.
רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוך השולחן ב, בן איש חי וישב כא).
ויש נוהגים להדליק נרות חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שעדיף לאחר את ההבדלה כמה שאפשר, כדי להמשיך במידה מסוימת את קדושת השבת. אמנם כדי שיהיה מותר להדליק נרות לפני ההבדלה, צריך לומר לפני כן "אתה חוננתנו" או: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (שו"ע רמ"א תרפא, א).
למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה, וכל אדם רשאי לבחור את מנהגו (פניני הלכה זמנים יג, ה).

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת בערב שבת
מנהג ישראל להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת. בכל ימות השבוע נוהגים להדליק את הנרות לפני תפילת ערבית, מפני שאז מירב האנשים נמצאים בבית הכנסת ויתפרסם הנס יותר, אבל אחר תפילת ערבית האנשים כבר מזדרזים לחזור לבתיהם להדלקת נרות.
אולם, בערב שבת נוהגים ברוב המקומות להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, וממילא אין אפשרות להדליק נרות לאחר מנחה, כי אז צריכים לקבל את השבת. לפיכך צריכים להדליק את נרות החנוכה לפני מנחה. אלא שהואיל וטעם הדלקת הנרות בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס, צריכים להיות נוכחים בעת ההדלקה בבית הכנסת לפחות עשרה בני אדם. ואם עוד לא התקבצו שם עשרה, יש להדליק את הנרות בלא ברכה. ואם יש שם עשרה עם נשים וילדים, כבר אפשר להדליק בברכה, כי לעניין פרסום הנס אין צורך במניין גברים דווקא (פניני הלכה זמנים יב, יד, 17).
במקום שמקדימים להתפלל מנחה זמן רב לפני השקיעה, ידליקו נרות אחר תפילת מנחה, ויקפידו לסיים את ההדלקה לפחות חמש דקות לפני השקיעה, כדי שיוכלו לקבל את השבת לפני השקיעה, ויקיימו את המצווה להוסיף מהחול על הקודש (מ"ב תרעא, מז).

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת במוצאי שבת
במוצאי שבת, מדליקים נרות לאחר תפילת ערבית, מפני שלפני התפילה עדיין לא יצאו מהשבת. על הגבאים למנות אדם שאינו רגיל להאריך בתפילתו, ויתפלל עמידה בסמוך לחנוכיה, ומיד שיסיים את התפילה יכין את הנרות, כדי שמיד בסיום התפילה יוכל להדליק את הנרות בלא לעכב את הציבור.

היכן ידליקו המתארחים בשבת
המצווה להדליק נרות חנוכה בבית, ומי שמתארח במקום אחר, המקום שבו הוא ישן באותו יום נחשב ביתו. לפיכך מי שמתארח בשבת במקום אחר, המצווה שידליק במקום שבו הוא שובת. השאלה מה יעשו האורחים במוצאי שבת?
תשובה: אם הם מתכוונים לחזור לביתם מיד לאחר צאת השבת, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא ילכו אנשים ברחוב, עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם, ואף שבלילה הם מתכוונים לישון בביתם, כיוון שבלילה הקודם ישנו אצל המארחים, כל זמן שלא נפרדו מהם, עדיין הם נחשבים כבני הבית של המארחים.
ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, הם רשאים להחליט היכן להדליק את נרותיהם, כי מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם (פניני הלכה זמנים יג, י).

בעקבות החורבן בטלו החגים שבמגילת תענית
הרבה ימים טובים תיקנו חכמים לישראל בימי הבית השני להודאה ושמחה על הישועות שנעשו בהם לישראל, וכולם נזכרו במגילת תענית. רבים מהם נקבעו על ניצחונות החשמונאים, כדוגמת י"ג באדר, י"ד בסיון, כ"ב באלול. אולם נפסקה הלכה, שאחר שנחרב בית המקדש השני, בטלה מגילת תענית, כלומר בטלו כל אותם ימים טובים, מפני שכל ההישגים ששמחו בהם, גם כן בטלו.
התמוטטות מלכות החשמונאים היא שהובילה לחורבן בית המקדש. הבעיה התחילה בכך שהחשמונאים שהיו כוהנים נטלו לעצמם גם את תפקיד המלוכה, וערבבו את תפקידי הכהונה והמלכות, כך ששניהם נפגעו. העיסוק בענייני המלוכה פגע בעבודת הקודש שמחייבת את ריכוז כל הכוחות במילוי השליחות הרוחנית והתורנית. ובכך השפעת ההלניזם הלכה וגברה, ובעקבות זאת מעמדה של מלכות חשמונאי נפגע עד שהתמוטטה.
כך מצינו שנכדיו וניניו של מתתיהו הכהן, שמסר את נפשו על המלחמה בהתייוונות, נמשכו בעצמם אחר המתייוונים ופגעו בחכמי ישראל שומרי המסורת, כדוגמת ינאי המלך, שאמנם מבחינה לאומית הרחיב את גבולות ישראל, אולם מבחינה דתית תמך בצדוקים, ורדף את חכמי ישראל. בעקבות זאת, עבדי החשמונאים שגוירו בכפייה, גברו על בני משפחת החשמונאים, הכריתו את זרעם ומלכו במקומם, עד שאמרו חז"ל (בבא בתרא ג, ב): כל האומר מבית חשמונאי אני - או שהוא עבד או שהוא רמאי.

בזכות הדלקת הנרות ימי החנוכה נותרו לדורות
בשונה מכל אותם ימים טובים שצוינו ללא מצוות מיוחדות, ימי החנוכה נותרו על כנם ולא התבטלו, משום שבימי החנוכה תיקנו חכמים גם מצווה להדליק נרות. וכיוון שכך, ממשיכים גם במצווה להודות לה' על הניצחון באמירת הלל ו'על הניסים' (ראש השנה יח, ב; פניני הלכה זמנים יא, א).
כלומר, למרות החסרונות שבמלכות החשמונאים, ככלל, היה ערך עצום לניצחונותיהם. בחסותה של העצמאות המדינית, ארץ ישראל חזרה להיות המרכז הלאומי והרוחני של עם ישראל, בתי המדרש פרחו והתרחבו, והונחה התשתית ללימוד התורה שבעל פה, שעל ידה התעצמה הזהות היהודית של כל אחד ואחד, בבחינת "נר איש וביתו".
לכן אחר החורבן, נס פך השמן ומצוות הדלקת הנרות, הם הימים הטובים שנותרו לנו מימי הגדולה של בית המקדש השני. כי למרות שנחרב, ועמו אבדו כל הישגיהם המדיניים של בית חשמונאי, מורשת לימוד התורה שבעל פה שהתפתח והתעצם באותם הימים נשארה לנצח. מתוך נס פך השמן נתגלתה סגולתה הנצחית של התורה, שהיא מסוגלת להאיר את החושך מעבר לחוקי הטבע, ובזכותה עמדנו במחשכי הגלות הארוכה. לא זו בלבד, אלא שבמשך השנים התברר, שאור התורה שהודלק בימי בית המקדש השני פורר את האליליות היוונית וגבר על תרבותה, ורעיונות יהודיים החלו לחלחל לאומות העולם בדרכים ישרות ועקלקלות, ולקדם אותם לאמונה פחות אלילית ולשאיפה ליותר מוסר.

ימי החנוכה הם היסוד ללאומיות הדתית
בגלות הארוכה נשכח במידה מסוימת היסוד הלאומי המדיני שהוא התשתית של חג החנוכה ונס פך השמן, ובמקום זאת הודגש היסוד הרוחני. וכפי שכתב הרמב"ם (חנוכה ג, א), שבימי החנוכה מודים לה' על חזרת מלכות ישראל ליותר ממאתיים שנה, שזה כולל גם את הימים של המלכים הרשעים כדוגמת הורדוס. כי אחר הכול, מלכות ישראל מאפשרת להגשים את החזון הלאומי והרוחני. כפי שאף בימי מלכות הורדוס המשיכו בתי המדרש לשגשג, ובית המקדש חודש ושוכלל לתפארת.
כאשר שוכחים את היסוד הלאומי, פוגעים ומחריבים את התורה. וכפי שאמרו חכמים (נדרים פא, א; בבא מציעא פה, א), שבעקבות חורבן בית המקדש השני התעוררה שאלה גדולה: "על מה אבדה הארץ", הרי עסקו בתורה ודקדקו בהלכות? ודבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו. "עד שפירשו הקב"ה, דכתיב: ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'... שאין מברכין בתורה תחלה". ומהי עיקר הברכה בתורה? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". מי שלא מבין את היסוד הלאומי האלוקי, תורתו עלולה להביא לחורבן.

מתוך העיתון ב'שבע'
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il