בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויגש
לחץ להקדשת שיעור זה

צופן הגאולה בשבעים נפש יורדי מצרים

undefined

הרב דוד דב לבנון

טבת תשפ"ג
12 דק' קריאה
התורה אומרת במספר מקומות שבשבעים נפש לבית יעקב ירדו למצרים:
א. בראשית (פרשת ויגש) פרק מו כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ: וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים:
ב. שמות (פרשת שמות) פרק א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:
ג. דברים (פרשת עקב) פרק י פסוק כב בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
המספר שבעים הוא משמעותי: נאמר בדברים (פרשת האזינו) פרק לב פסוק ח: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ומפרש רש"י : "למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון". כלומר שבעים נפש הם היסוד של עם ישראל שעומד כנגד שבעים אומות העולם. שבעים - הוא גם מספר הדיינים בסנהדרין גדולה, שמייצגים את כלל ישראל.
במנין זה לא נמנו הנשים 1 ובפשטות זה כמו בשאר המפקדים בתורה שלא נזכרו הנשים, מפני שנמנו האנשים למשפחותם לבית אבותם, כי לפי זה נקבע השייכות לשבט וירושת הארץ. חוץ משתי נשים שנזכרו כאן: דינה בת יעקב ושרח בת אשר, ולפי המדרש שיובא להלן גם יוכבד נמנתה במספר השבעים, והיא השלימה המנין, אלא שלא נזכרה בפירוש כיון שנולדה בין החומות בכניסה למצרים.
מדוע נזכרו נשים אלו במיוחד? דינה בגלל היותה בת יעקב, ושרח ויוכבד בגלל סגולותיהן המיוחדות לבנין עם ישראל, כפי שיובא להלן.
החישוב לפרטיו הוא שבעים חסר אחד
אולם יש קושי בחישוב השבעים, שבפרטיו חסר אחד לשבעים:
א. נאמר: כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ: וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: והרי ששים ושש בני יעקב ועוד יוסף ושני בניו הם ששים ותשע, וקשה איך מסיים שהם שבעים?
ב. במנין בני לאה נאמר: אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: הוסף למנין זה את ארבעה עשר בני רחל, ועוד ששה עשר בני זלפה, ושבעה בני בלהה 2 וביחד שבעים. אולם שואל רש"י הרי בפרטן של בני לאה יש שלושים ושנים, ולפי זה חסר אחד למנין השבעים? ועונה "אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים" (יבואר להלן).
מי השלים את מנין השבעים
המדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צד עונה על שאלה זו מי השלים את המנין מספר תשובות: א. הקב"ה. ב. יעקב אבינו. ג. יוכבד. ד. שרח בת אשר. ה. חושים בן דן.
א. הקב"ה השלים את מנין השבעים
"אמר ר' יצחק משל לשני לגיונות של מלך דיקומנייא ואגוסטיינא בשעה שהמלך נמנה עם אילו נמצאו שלמים, ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אילו נמצאו שלמים, ויש אומרים: הקדוש ברוך הוא השלים עמהם את המנין".
נראה שבזה התקיימה הבטחת ה' ליעקב פרק מו פסוק ד: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד א: "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו', גלו לבבל - שכינה עמהן, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה. ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: ושב ה' א-להיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות.
כלומר ההבטחה שהקב"ה ירד עמנו לגלות מצרים היא ערובה שישמור עלינו בגלות ועתיד להעלותנו משם לארץ ישראל. אם כן ניצוץ הגאולה טמון בכך שהקב"ה השלים את המנין של יורדי מצרים.
ב. יעקב השלים את מנין השבעים
כך משמע מהפסוקים כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ: וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: לאחר שמונה ששים ותשע נפש מסיים עם בית יעקב שכולל גם את יעקב.
אולם בפסוק שבספר שמות נאמר: וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם, משמע יוצאי ירך יעקב שאינו כולל את יעקב. 3
אפשר לומר, שיעקב מצד אחד נמנה עם היורדים למצרים, אבל מצד שני הוא היה שם זמן קצר, וציווה לקברו בארץ, ולכן למרות שיעקב בפועל ירד למצרים ונמנה עמהם, הוא לא נחשב לגולה, ובזכותו ילדיו לא יחשבו כילידי מצרים, וישאפו לצאת ממנה לארץ המובטחת ולכן יש מקום שלא להחשיבו בין הגולים 4 , מ"מ יש חשיבות גדולה לכך שיעקב משלים את מנין השבעים נפש שירדו למצרים, כי בו טמון סוד הגאולה והיציאה ממצרים.
נראה מה היו ההכנות של יעקב בירידתו לגלות למצרים. נאמר (פרק מו פסוק א – ד):
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:
הקב"ה אומר ליעקב שלא ירא לרדת מצרימה, ואין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא, ממה התיירא יעקב אבינו? רש"י אומר: "לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ" "הבטיחו להיות נקבר בארץ". אולם העמק דבר מוסיף ואומר שיעקב פחד מהשתקעות בניו במצרים וממה שיקרה להם מבחינה רוחנית. וכך אפשר להסביר את הליכתו לבאר שבע למקום שגר אביו יצחק ותפילותיו לא-להי אביו שלא עזב את הארץ, ובקש להתפלל בזכותו שלא לגלות.
והנה מדרש מופלא המוסיף טעם להגעתו של יעקב לבאר שבע, בר"ר פרשה צד סימן ד:
"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע, היך מד"א (בראשית כא) ויטע וגו', כתיב (שמות כו) והבריח התיכון בתוך הקרשים, אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו, מהיכן מצאו אותו לשעה, אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו, הה"ד (שם /שמות/ לה) וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר ימצא אתו אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו".
כלומר יעקב אבינו מכין כבר עתה בירידתו לגלות את העצים להקמת המשכן להשראת השכינה בישראל עם גאולתם, וכל זה מראה ממה פחד יעקב וכל מה שעשה היה כדי להבטיח את גאולתם של ישראל. נמצא שבזכותו של יעקב שהשלים את המנין אנו נגאלים ממצרים.
ג. יוכבד השלימה מנין השבעים
לפי פירוש אחד במדרש יוכבד השלימה את מנין השבעים, אלא שאינה נזכרת בפירוש בתורה במנין השבעים, והסיבה לכך מפרש רש"י בראשית פרק מו פסוק טו: "שלשים ושלש - ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים".
יוכבד ראויה להשלים המנין, מפני היותה אשת עמרם שהיה מנהיג הדור במצרים, ואמם של משה אהרן ומרים שלושת פרנסי הדור יוצאי מצרים, וממילא בא טמון סוד הגאולה ממצרים וראויה להשלים מנין השבעים.
יוכבד מסרה נפשה להוליד ילדים, והייתה סמל ודוגמה לכך. כשפרעה גזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", התגרשה מבעלה שלא תלד בנים לאבדון, וכל הנשים עשו כמותה, בהשפעת בתה מרים חזרה יוכבד ונישאה לו, וחזרו כל הנשים ונישאו לבעליהם, נמצא שבזכות מסירות נפשה התקיים עם ישראל פרה ורבה.
יוכבד ומרים היו המילדות העבריות, שמסרו נפשן על לידת ילדי ישראל, ולא שמעו בקול פרעה, והן היו סמל ודוגמא למילדות נוספות לנהוג כן, "ותחיינה את הילדים" במזון ובתפילות לבריאותם (כמבואר במדרשים), וכך עם ישראל פרה ורבה, ובזכותה ובזכות נשים צדקניות כמותה נגאלו ממצרים, ואם כן ביוכבד היה טמון סוד הגאולה. והקב"ה הקדים רפואה למכה בלידתה בין החומות להכין גאולתם של ישראל.
ד. שרח בת אשר השלימה המנין
לכאורה שרח בת אשר נמנתה בפירוש בתורה, ואם כן עדין המנין חסר, ואיך היא משלימה המנין? נראה לומר שהיא השלימה המנין מבחינה איכותית שהיא אפשרה את הגאולה ממצרים, ומעשיה השלימו את המנין 5 .
חז"ל אומרים שהיא הייתה זו שגילתה ליעקב ש"עוד יוסף חי", וכך מובא במדרש הגדול בראשית פרק מה פסוק כו: "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי. רבנן אמרי: אמרו אם אנו אומרין לו תחלה יוסף קיים שמא תפרח נשמתו. מה עשו אמרו לשרח בת אשר לכי אמרי לאבינו יעקב שיוסף קיים והוא במצרים. מה עשת המתינה לו עד שהוא עומד בתפלה ואמרה בלשון תימה יוסף במצרים, יולדו לו על ברכים, מנשה ואפרים. פג לבו כשהוא עומד בתפלה. כיון שהשלים ראה העגלות מיד ותחי רוח יעקב אביהם".
האחים בקשו את עזרתה של שרח לא רק כדי שלא יפוג לבו מהבשורה שעוד יוסף חי, אלא גם מחשש שהגילוי הזה יעורר שאלות קשות אצל יעקב, שיראה ששקרו לו ב"טרוף טורף יוסף" וירצה לחקור על מכירתו למצרים, ואז יש חשש שיעקב יקפיד עליהם ושמא יגרשם מביתו ח"ו, וא"כ היה צורך באשה חכמה כשרח שתדע באיזה אופן להעביר את הידיעה הזאת בלא לעורר מחלוקת.
לפי הדר זקנים דברים (פרשת וזאת הברכה) פרק לג פסוק כד: "[ברוך מבנים אשר] ויש במדרש למה ברכו משה בלשון זה יותר מכל השבטים. וי"ל לפי שהיה בנידוי על שגילתה סרח בתו של יעקב - ליעקב שיוסף חי. כי כשנמכר יוסף השביעו השבטים זה את זה שלא לגלות הדבר, וסרח שמעה והגידה ליעקב עוד יוסף חי שמעה מאביה, כדאמרי' קל שותא דינוקא דאבא או דאימא שמע. ואך שמעה הדבר מאביה. ועל שגילתה היה בנידוי".
ונראה ששרח הקדימה וגילתה ליעקב שיוסף חי כדי להכין את הרקע להתגלותו, שתהיה ללא הקושי הצפוי להיות.
וכך היא בחכמתה העבירה את הידיעה הזאת באופן שיעקב יקבל זאת ברוח טובה, וכך השלימה בין האחים, וממילא השלימה את המנין של משפחת יעקב יורדי מצרים כמשפחה מלוכדת וכראשית האומה העתידה להיגאל כמובטח לה.
סרח בת אשר האריכה ימים יותר מכל דור יורדי מצרים, והיא שמה לבה וזכרה היכן יוסף קבור וכך יכלו לקיים את השבועה שנשבעו לו להביאו לקבורה בארץ. וכך מובא במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פתיחתא: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט (משלי י ח) ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור והיא הראתה למשה קבר יוסף אמרה לו במקום הזה שמוהו עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר יוסף יוסף הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך כי בגללך אנו מעוכבים ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה".
נראה שיש קשר בין זה שגילתה ליעקב שעוד יוסף חי בחכמה רבה והשכינה שלום בין יעקב ובניו, ובין גילוי ארונו של יוסף כדי שיוכלו להביאו לקבורה בארץ, כי בכך היה תיקון לחטא מכירת יוסף 6 , ולהביא שלום בין השבטים שרק בזכות קיום השבועה ליוסף יוכלו לצאת ממצרים.
כמו כן ידעה סרח בת אשר את סוד הגאולה שנמסר ליעקב, ועל פיו יכלו לזהות את הגואל שיגאל את ישראל ממצרים. וכך מביא תוספות מסכת סוטה דף יג עמוד א: "סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור - תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף י"ל שסוד הגאולה נמסר לסרח כדאיתא בפירקי ר"א (פרק מח) וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל אצלה, לפי שכבר נכשלו על ידי בני אפרים שיצאו שלשים שנה לפני הקץ ונמלכו עתה בה, ואמרה להם מה לשון אמר לכם המושיע הזה, אמרו לה: פקוד פקדתי. אמרה להם: א"כ הוא הוא לכך הלך גם משה אצלה, מתוספת רבי."
לפי חז"ל סרח בת אשר האריכה ימים מאד עד ימי דוד המלך, והיא האשה החכמה שהצילה את העיר אבל בית מעכה, ואמרה על עצמה "אנכי שלמי אמוני ישראל", ולפי חז"ל התכוונה לומר שהיא השלימה המנין של באי מצרים. וכך מובא בבראשית רבה פרשת ויגש פרשה צד
"ויש אומרים שרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, ה"ה ותקרא אשה חכמה מן העיר [וגו'] ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב (שם /שמואל ב'/ כ טז יז) אמרה שמך יואב, לומר שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר, ולית את לפום שמך, לית את ודוד בני תורה [וכן התמו (שם שם /שמואל ב' כ'/ יח)] עד כאן תמו דברי תורה, לא כתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ י), ואמר לה מאן את, אמרת ליה אנכי שלומי אמוני ישראל (ש"ב =שמואל ב'= כ יט) אני היא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני היא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר (שם שם /שמואל ב' כ'/), ולי שאני אם בישראל, מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי וגו' (שם שם /שמואל ב' כ'/ כ) חלילה חלילה שתי פעמים, חלילה לדוד חלילה ליואב, חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן [הדבר כי איש] מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד (שם שם /שמואל ב' כ'/ כא), אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, אלא אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון כל שמעמיד פניו במלך כאילו העמיד פניו בת"ח, כל שכן במלך ותלמיד חכם, רבי יודן אמר כל המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה, ותאמר [האשה אל יואב] הנה ראשו מושלך אליך (שם שם /שמואל ב' כ'/) מנא ידעה, אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל, מיד ותבא האשה אל כל העם בחכמתה (שם שם /שמואל ב' כ'/ כב) אמרה להון לית אתון ידעין מילי דדוד, הידא אומה קמת בהון, הידא מלכותא קמת בהון, אמרון לה ומהו בעי, אמרה להון אלף גוברין ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון, אמרון לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה, אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר, עבדא נפשה כמא דאזלא מפייסא והדרא מאלף לחמש מאין למאה, לעשרה, לחד והוא אכסנאי ומנו שבע בן בכרי מיד ויכרתו את ראשו."
ממדרש זה רואים כמה חכמה הייתה אשה זו, שידעה לשכנע את יואב להקשיב לה, להתקרב את החומה בלא חשש שייהרג 7 , באמרה לו "אנכי שלומי אמוני ישראל", ובשכנוע אנשי העיר להסגיר את שבע בן בכרי.
ואם כן סוד הגאולה טמון באשה חכמה כשרח בת אשר שהשלימה את המנין, וגם יודעת בחכמתה להשלים בין השבטים ובין יעקב אביהם בנושא הרגיש של מכירת יוסף, והיא השלימה במרד שבע בן בכרי, ודמות כזאת הכרחית כדי להביא לגאולתם של ישראל.
ה. "ובני דן חושים" השלים מנין השבעים
כיצד חושים בן דן השלים את המנין הרי נמנה בפירוש ועדין חסר אחד? אלא שהרמז הוא בכך שנאמר עליו "בני" בלשון רבים, וכך בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צד: "ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהם את המניין, בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב [ובני דן חשים (בראשית מו כג)] ובן דן חושים", בתורתו של ר"מ כתוב כפרשנות "בני" שהכוונה לבן אחד, אולם רמז יש כאן לריבוי ושבט זה אכן התברך באוכלוסין כמבואר במדרש הנ"ל.
מה ידוע לנו על חושים בן דן? בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויחי פרשה צז: "[נפתלי אילה שלוחה] מלמד שקפץ למצרים כאייל והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש, וכשראה עשו מונען מלקבור את אבינו יעקב, דקרו בידו על צוארו, והתיז את ראשו, ונפלו שתי עיניו על מיטתו שליעקב אבינו, ופתח עיניו וראה נקמה ושמח שנ' ישמח צדיק כי חזה נקם (תהלים נח יא), ונתקיימה נבואת רבקה שאמ' למה אשכל גם שניכם יום אחד (בראשית כז מה)".
שמעתי ממו"ר רבי חיים שמולביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, שחושים פעל כפי שפעל בנחישות בגלל שהיה חרש ולא נכנס למשא ומתן עם עשיו, ולכן היה יכול לפעול ללא חת מול עשיו בלי פשרות. אולם בודאי שהדבר מראה על אופיו של דן, שדוקא בגלל היותו משבט דן הירוד שבשבטים הפשוט שבעם ישראל, היה בו עוצמה לשמור על כבוד עמו וכבוד סבו שמוטל בביזיון ולא היה מוכן למחול על כך, וזה גילוי מסירות הנפש הנמצאת אצל פשוטי עם ישראל, שבהם טמון סוד הגאולה.
מובא במדרש שמות רבה (וילנא) (פרשת כי תשא) פרשה מ סימן ד: "א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים, אמר הקדוש ברוך הוא יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום, בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו".
וכך משווים בין יהודה ודן בגבורתם בבראשית רבה פרשת ויגש פרשה צג: "שאגת אריה זה יהודה דכת' גור אריה יהודה (בראשית מט ט), וקול שחל זה חושים בן דן, ששניהם משולים כאריה שנ' דן גור אריה (דברים לג כב), שיני כפירים נתעו אילו גיבורים שליוסף".
נוסף לכך שבט דן נסע אחרון לאחר כל השבטים "מאסף לכל המחנות, ומובא בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת עירובין פרק ה דף כב טור ג /ה"א: "מאסף לכל המחנות לצבאותם לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, הדא הוא דכתיב מאסף לכל המחנות לצבאותם".
דן היה משיב אבדותיהם של ישראל, תפקיד המאסף לעזור לנחשלים שנשארו בסוף המחנה, ואולי הכוונה גם מי שאבד את האמונה בגאולה, ולכן בחושים ובשבטו טמון סוד הגאולה. ורמז לדבר "חושים" אותיות "משיח" גואל ישראל.




^ 1.רש"י בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק כו: "ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן."
^ 2.בני השפחות מחצית מבני האמהות, ללאה 32 ולזלפה שפחתה 16, לרחל 14 ולבלהה שפחתה 7.
^ 3.ועוד קשה להסביר כך את המספר של בני לאה שלושים ושלוש שכוללים את יעקב, הלא הם בני לאה? ועוד קשה מדוע התורה מנתה את יעקב דוקא עם לאה? ואפשר שיעקב נמנה עם בני לאה, כיון שעתיד להיקבר עמה במערת המכפלה.
^ 4.הרב ברויאר "פרקי בראשית" פרשת ויגש, מפרש שמדובר בשני מנינים, מנין אחד כולל את בני יעקב בארץ כנען שכללו את ער ואונן שנזכרים בפרשה, ואינו מונה את דינה שאינה מן השבטים וכך הושלם מנין השבעים. מנין שני מדבר על יורדי מצרים שבהם יעקב אבינו ירד בראש הגולים, ומנה את דינה עמו.
^ 5.המספר שבעים הוא המספר הכולל שבו טמון סוד כל השבעים, והוא יכול להימנות גם מבחינה איכותית, כמו תספרו חמישים יום ובפועל מונים רק ארבעים ותשע והחמישים בא ממילא.
^ 6.בראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב) פרשה פה סימן ג: "מושלים אותו למה הדבר דומה לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין נטלו קנקן אחד ושתו הציץ עליהם בעל המרתף אמר להם יערב לכם יבושם לכם ימתק לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה, כך אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים מכרתם את יוסף החזירו עצמותיו למקומן, ד"א אמר להם יוסף למקום שגנבתוני שם תחזירוני, הלוא אחיך רועים בשכם כן עשו בני ישראל שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם".
^ 7.שמואל ב פרק יא פסוק כא: "מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת:"
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il