נתיב העבודה - המשך פרק ט'

ואמר עולא (שם י"ד ע"ב) כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו מקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נכסים אמר רבא בר בר חנא אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל ומעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' עד כאן. ... ואחר כך מתפלל כי התפלה גם כן קבלת אלהותו כאשר הוא מתפלל אליו, והפרש יש בין קריאת שמע ובין תפלה, כי בקריאת שמע הוא מקבל גזירות מצותיו וזהו בקריאת שמע, והתפלה היא שהאדם נתלה בו יתברך כאשר מתפלל אליו וזהו בודאי מלכות שמים שלימה, כי המלך שלימותו כאשר העם תלוים בו וצריכים אליו, ואם לא מצד השם יתברך שהוא נותן לו אין האדם כלום. ומפני כי גם התפלה הוא שייך אל קבלת מלכות שמים ולכך צריך שיהיו גם כן התפילין עליו בשעת תפלה כדמוכח בגמרא (מנחות מ"ד ע"א). אבל במנחה אין קריאת שמע לכך אין צריך בתפלת מנחה תפילין. אבל מלשון שנקרא תפילין היה נראה שראוי שיהיו התפילין עליו בשעת תפלה אף במנחה כי נקרא תפילין מלשון תפלה, כי התפלה הוא על צרכו וחיותו ובתפילין אמרו (שם מ"ב ע"א) כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו, ר"ל כי מאחר שעל ידי תפילין שם ה' נקרא עליו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכאשר השם יתברך עליו ראוי אליו החיות דכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום לכך נקראו תפילין שהם חיותו כמו התפלה, ודבר זה עמוק, ולכך התפילין שייכים אל התפלה. ואמר כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. פי' המזבח הזה הוא האדם עצמו שהרי כתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, ויש אל האדם יחוס ודמיון אל המזבח, וכאשר נפנה ונוטל ידיו שהאדם הוא בטהרה ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל דבר זה נחשב קרבן על המזבח הזה הוא האדם שנחשב מזבח. וידוע כי התפלה יש לה יחוס ודמיון אל הקרבן שהרי תפלה נגד הקרבנות תקנו כמו שמבואר למעלה, ואם כן התפלה דומה אל הקרבן, ולכך קאמר כאלו הקריב עליו הקרבן הוא נפשו שמקריב על המזבח הזה. וקאמר שם ולא סבר מר כאלו טבל אמר ליה שפיר קאמרת דכתיב ארחץ ולא כתיב ארחוץ עד כאן. וביאור זה כמו שאמרנו, כי נחשב לו הרחיצה במקום טבילה ונחשב קריאת שמע ותפלה כמו קרבן ודבר זה מבואר. ואחר ק"ש וברכותיה תקנו התפלה כי צריך לסמוך גאולה לתפלה, כי התפלה דביקות האדם בעלתו יתברך ואין הדביקות הזה רק כאשר אינו תחת רשות אחרים ונגאל משם, ואז יש כאן התדבקות העלול בעלה, ואף שעדיין אנו משועבדים מכל מקום מצד הגאולה שהשם יתברך גאל את ישראל מצד הזה יש כאן דביקות העלול בעלתו לגמרי, ולפיכך צריך לסמוך גאולה לתפלה.