נתיב העבודה - המשך פרק י'

ודע כי יש הפרש שהוא ית' סבה ואב לכל הנמצאים לכל אחד וא' בפני עצמו ולפי' כל א' כורע בפ"ע באבות, אבל מה שהכל הוא אפס ואין זולתו יתברך אין בזה הבדל בין איש לאיש ואינו כמו ההויה שהיא לכל אחד ואחד בפ"ע, ולפיכך כשמגיע שליח צבור למודים הכל ביחד כורעים לפניו, כי מצד הכריעה שהיא כהודאה אין הפרש כלל ולפיכך הכל כורעין עם השליח צבור, והבן הדברים האלו. ואמר כי הכהן גדול כורע בתחלת כל ברכה וברכה, דבר זה ידוע כי יש לכהן גדול דביקות בו יתברך מצד כי יש לו קירוב אל השם יתברך מצד ההתחלה כי הכהן גדול הוא קודם התחלה אל שאר אדם. לכך כהן גדול נוטל חלק בראש ומברך בראש להקדוש ברוך הוא, שמה יש לך לדעת ולהבין כי הכהן גדול קרוב אל השם יתברך מצד שהוא תחלה וראש, ולפיכך ראש כל ברכה כורע לפניו כי הוא קרוב אליו מצד ההתחלה כמו שאמרנו. והבן זה היטב ממה שאמרו במדרש (ב"ר פמ"ו) אמר רבי ישמעאל אברהם אבינו כהן גדול היה שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו', ואברהם היה התחלת הכל שהוא אב הראשון אל הכל, ולפיכך אמר כהן גדול כורע בתחלת כל ברכה וברכה. והמלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, כלומר שבכל הברכות הוא כורע ואינו זוקף, כי הפרש בין המלך ובין העם, כי המלך בעם נחשב כמו הכל, ומפני מדריגה זאת המלך קרוב אל השם יתברך בכל ולא תוכל לומר אצל המלך כמו אצל שאר בני אדם שיש להם קירוב אל השם יתברך מצד מה, רק כי מלכות דארעא כעין מלכותא דרקיע ולפיכך הוא קרוב אל השם יתברך בכל, ומיד שהוא בא להתפלל לפני השם יתברך יש לו לכרוע לפניו, כי הכריעה מצד הקירוב הגמור שיש אל האדם אל השם יתברך ומצד אותו הקירוב יש כאן כריעה, ולפיכך המלך בשעה שכורע אינו זוקף, כי המלך מפני שהוא מלך ראוי אליו לבטל חשיבותו לפני השם יתברך שאין מלכותו לפני השם יתברך נחשב לכלום ולכך יהיה תמיד בכריעה, וכל אלו דברים הם דברים ברורים מאוד:
ובפ"ק דב"ק (ט"ז ע"א) תניא שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש וה"מ דלא כרע במודים. ודבר זה, כי הנחש היה הולך בקומה זקופה שהיה מלך שבחיות ונטל השם יתברך זקיפה שהיה לו מתחלה מפני כי היה מסית האדם עד שהיה מין וכופר בעיקר לגמרי, כמו שאמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (כ"ט, א') והיה מסיתו שלא יכרע האדם אל השם יתברך כלל, ולכך כאשר נתקלל הנחש, קללה שלו על גחונך תלך שיהיה בטל זקיפה שלו, ולכך מי שאינו כורע לפני השם יתברך נעשה גם כן שדרו שלו נחש שבטל זקיפתו בשביל זה. ודוקא שדרו שלו מפני כי זקיפת האדם היא בשדרו שלו ולכך שדרו שלו נעשה נחש, שגם הנחש בשביל שהיה מסית האדם שלא יהיה נכנע אל השם יתברך ולא יכרע לפניו נתקלל בשביל זה על גחונך תלך שילך שלא בזקיפה. ויש לך לדעת כי ראוי האדם שיהיה נחש כאשר לא כרע במודים, וזה כי האדם יש לו שייכות אל הנחש, שאם לא היה לאדם שייכות אל הנחש לא התחבר הנחש אל האדם להיות מסית אותו ולא היה בא הנחש על חוה. וראיה לזה שיש לאדם שייכות אל הנחש כי האדם היה מלך על התחתונים, וכן הנחש היה מלך בחיות בתחתונים קודם שנתקלל והיה האדם בלבד הולך בקומה זקופה, וגם הנחש היה הולך בקומה זקופה קודם שנתקלל. וכך אמרו במסכת סוטה (ט' ע"ב) אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי הנחש יהא מלך על כל בהמה וחיה עתה ארור מכל בהמה וחיה אני אמרתי שילך בקומה זקופה על גחונך תלך הוא אמר אהרוג את האדם ואשא את חוה ולפיכך ואיבה אשית, הרי שהיו דומין עד שהיה רוצה לישא חוה, וד"ז קדם קללה שהנחש יש לו דמיון וקירוב אל האדם והאדם אל הנחש.