נתיב העבודה - המשך פרק י"ג , פרק י"ד

ומה שתקנו פועל אמת שבפעולתו אמת, כלו' כי לפעמים נמצא פועל שאינו אמת ופועל במקרה דבר אמת, כי האדם אינו פועל אמת ולפעמים במקרה פועל דבר אמת ולפעמים הפך זה שהוא חפץ לפעול אמת והוא פועל שקר כי אין כחו משיג לדבר, אבל הש"י הוא פועל אמת ומה שפעל הוא אמת וישר ואין בהם שקר בדבר מה רק הכל באמת וביושר. ואמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, פירוש כי הלבנה כמו שאמרנו היא מתחדשת יותר מן כל הכוכבים, וזה מפני כי היא שייכת לתחתונים כי היא ברקיע התחתון והתחתונים מתחדשים, ולכך הוא סימן לישראל שיהיו מתחדשים כשיהיו נגאלים כהחודש הזה. לפאר יוצרם כו' כי כאשר יתחדשו ישראל דבר זה פאר והדר מלכותו, ואם לא היו מתחדשים לא היה פאר ליוצרם שיהיו ישראל אשר הם אומתו והם כבוד מלכותו שיהיו בגלות ובשפלות, ולפיכך אמר שעתידים הם להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו:
פרק יד
בפרק כיצד מברכין (שם ל"ה ע"א) תנו רבנן אסור לאדם שיהנה מן עולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן עולם הזה בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל ת"ח כו' אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן עולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. עיקר טעם זה שדומה כאלו נהנה מקדשי שמים שהרי כתיב לה' הארץ ומלואה והרי הכל הוא אל הש"י, אבל יש עיון בדבר איך הברכה מוציא הפרי לחולין. והנה יש לך לדעת כי כל קדושה היא יוצאת לחולין על ידי פדיון, וזה כי כאשר נותן דמיו תחתיו הנה על דמיו חל הקדושה, כי אין הקדושה אל הפרי מצד עצם הפרי שהפרי מצד עצמו הוא חולין רק מצד שחל שם קדושה עליו, ויוצא לחולין על ידי פדיון. ואף כי התרומה ובכורים אינם יוצאים לחולין, דבר זה ענין אחר כי תרומה ובכורים יש בהם דבר מיוחד כי קדושתם הוא מצד שהם פרי הארץ ולפיכך לא שייך בזה פדיון כלל, אבל מעשר שני ונטע רבעי אף על גב שהם פרי הארץ אין חל עליהם רק שם קדושה בלבד. ומפני כך כתיב אצל מעשר שני (ויקרא כ"ז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ קודש לה', וכן אצל נטע רבעי כתיב (שם י"ט) פרי קודש הלולים הרי כתיב אצלם סתם קודש לה' ולכך יש פדיון לזה שתחול קדושתם על דבר אחר. ומפני שכל העולם אל הש"י שהוא ברא את הכל וכל דבר שהוא להקב"ה הוא קודש כמו כל קדשים, ואין עליך לומר כי אף שבראם הרי אל הש"י אין משמשים כלום לא כמו שאר קדשים שהם משמשים לעבודתו ית' ולכך הם קודש אבל אין שייך זה בכל הנבראים, דזה אינו כי הכל נברא לשמש את השם יתב' כי הכל ברא לכבודו יתב' כי מן הנבראים כלם ומבריאתם נראה כבוד מעשיו ולכך הכל קודש אל הש"י כמו שאר קדשי שמים שהם משמשים אל הש"י כמו שאמרנו, אבל כאשר ברא הכל לכבודו והוא מכיר את הש"י מפועל ידיו שהרי נותן הודאה על הפרי שנבראו, הנה דבר זה הוא כבוד הש"י ג"כ דהיינו הברכה על הפרי שבראו ולכך יוצא הפרי לחולין כאשר האדם נותן ברכה אל השם ית' אשר ברא אותו כי זה תמורת זה. ואל תאמר כי הפודה צריך להוסיף עליו חומש, בודאי הוא מוסיף חומש, כי הכבוד שהוא אליו מן האדם הוא יותר ממה שהגיע אליו כאשר הכל נברא לכבודו עד חומש הוא, כי הנבראים התחתונים הם חמשה, פשוטים מורכבים דוממים צומחים בעלי חיים והאדם במדריגה החמישית, ולכך חשיבות האדם על הכל הוא כמו חמישית, והשבח והכבוד שהוא מן האדם על כל פנים הוא חמישית יותר מן השבח שהוא מן שאר הנבראים, שהאדם הוא משכיל וזהו מדריגה חמישית יותר מן ב"ח ומכ"ש מן שאר נבראים שהם קודמים לב"ח, ולכך על כל פנים הוא מוסיף חומש ויוצא הפרי לחולין. ויש לך להבין עוד בחכמה, כי מי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו מעל, וזה כי כל העולם הוא אל הש"י וכדכתיב לה' הארץ ומלואה, ומאחר שהוא אל הש"י שייך אל הכל שם קדושה והוא קודש, שכל דבר שהוא אל הש"י הוא קודש כמו שאמרנו, ולכך העולם שהוא שלו הוא קודש ג"כ, אך כאשר הוא נותן ברכה על הפרי שאוכל, מצד הברכה שהוא יתב' ברוך לכך הוא משפיע ברכתו לאחר ויוצא לאחר, כי זה ענין ברוך שהוא משפיע לאחר, ובזה יוצא הפרי לחולין מן הש"י במה שהוא משפיע לאחר, ולכך הנהנה מן עוה"ז בלא ברכה כאלו מעל, ובברכה הוא יצא לחולין אל האדם, מצד שהוא יתב' ברוך ולכך משפיע ונותן לאחר הוא האדם וזה מבואר: