נתיב העבודה - המשך פרק ט"ו , פרק ט"ז

ואף כי כבר יש עליו תפילין ובו פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, שאני בית שעשוי לשמירת האדם ולכך דבר זה הוא שמירה כאשר כותב ב' פרשיות אלו על מזוזות ביתו שהוא לשמירתו. ועוד יש להבין כי התפילין שהם על האדם וכותב בהם ג"כ פרשת שמע ופ' והיה אם שמוע מורה כי הש"י מלכותו על האדם מצד התחלת האדם, כי הראש שעליו תפילין של ראש הוא התחלה, וכן תפילין של יד שהם נגד הלב כי שם גם החיים שהוא התחלתו של אדם כי מקבל האדם מלכות שמים מצד התחלתו, והבית לאדם הוא השלמתו, ולכך קרא החכם לאשתו ביתו (שבת קי"ח, ב'), כי כשם שהבית הוא השלמתו שכל זמן שהוא חסר בית הוא חסר השלמתו וכן אשתו היא השלמתו. וכאשר מקבל עליו מלכותו יתב' הן מצד התחלתו והן מצד השלמתו, הוא תחת מלכותו יתב' לגמרי, שהרי התחלתו והשלמתו תחת מלכותו עד שהאדם הוא לגמרי תחת מלכותו ית', ולכך פרשה שמע והיה אם שמוע על ראשו וכנגד לבבו שהוא התחלת האדם ועל מזוזת ביתו אשר הוא השלמת האדם. ומפני כי אין הש"י מלך רק על הכלל לא על היחיד לכך צוה לכתוב שמע ישראל הכתוב בתורה, לא שהוא יכתוב שהש"י אלהותו עליו שזה לא שייך, לכך הכתיבה הוא פרשה שבתורה שזה נאמר על הכלל, וכן התפילין צריך שיכתוב פרשה שהיא כתובה בתורה מטעם זה כי הש"י מלכותו על הכלל לא על היחיד, והבן אלו דברים מאוד ועליהם נאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ויש לדקדק ולהבין מאוד בדברים אלו:
פרק טז
האדם הזה אשר בראו השם יתב' ורצה לזכותו ולטהרו מן פחיתותו הגשמי, ולכך כאשר האדם נוטה אל הגשמי דהיינו אכילה ושתייה שלו שהיא גופנית שלא יהיה נוטה לגמרי אל הגשמי, ולכך המצוה שקודם שיאכל וישתה יטול את ידיו כי דבר זה הוא קדושה כמו שיתבאר ואז אין נוטה באכילה שלו אל הגשמי. ועוד כי אכילה של אדם אין ראוי לאדם שיהיה בטומאה דבר שהוא פרנסתו רק יהיה בטהרה, ולכך תקנו לאדם נטילת ידים:
ובפרק כל הבשר (חולין ק"ו, א') אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק נטילת ידים מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה, אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים, רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא טבילה בעי ה"ק ואשר לא שטף טמא ע"כ הגמרא.