נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (2)

והפרש יש בין אדמה ובין ארץ כי אדמה נקראת אף אחר שנתלש קצת מן הארץ, כמו עפר שנקרא עפר ארץ אחר שנתלש, אבל ארץ לא נקרא רק כל הארץ ביחד אשר כלל הארץ יש לה קיום. ומפני כך הארץ היא מתיחסת אל הלחם, כי הלחם סועד הלב ונותן קיום לאדם ואין דבר שיש לו קיום כמו הארץ שנא' (קהלת א') והארץ לעולם עומדת:
ובמדרש על פסוק זה לעתיד לבא הכל מתחדש השמים שנאמר כי שמים כעשן נמלחו וכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה והארץ כבגד תבלה כמו שפושט את הבגד וחוזר ולובש אותו. ודבר זה פרשנו ג"כ בתחלת מסכת אבות אצל ועמך כולם צדיקים וגו' ע"ש, ופרשנו דבר זה ג"כ בנתיב הענוה ע"ש. ודבר זה יש לך לדעת עוד ולהבין, כי הארץ קיום הכל שהרי הארץ נושא הכל והיא מקום לכל הנבראים התחתונים, וכבר בארנו כי המקום נותן קיום אל הכל, ועיין למעלה (פרק ד') אצל הקובע מקום לתפלתו תמצא מבואר כי המקום נותן קיום אל הדבר שעומד בו, ולכך מן הארץ יוצא הדבר שהוא קיום וסועד הלב גם כן, רק שהאדם הוא מכין על ידי אפיה עד שיצא אל הפעל הסעד הזה, ולכך יש לברך המוציא לחם מן הארץ ולא מן האדמה. ובאולי תשאל כי למה לא נתן הש"י לחם אל האדם ולא יהיה צריך אל הכנת האדם כמו לכל הנבראים שנתן להם כמו שראוי להיות פרנסתם, ודבר זה בארו במדרש (תנחומא תזריע) שאל טורנסרופס הרשע איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם אמר לו של בשר ודם אמר לו טורנסרופס ראית השמים והארץ יכול האדם לעשות כיוצא בהם אמר לו ר"ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטים עליו אלא אמור דברים שהם מצוים בבני אדם אמר לו למה אתם מולים אמר לו אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות כו' ע"כ. פירוש כי הגלוסקאות הם מעשה האדם, ואמר לו וכי אין יותר נאים הם מן התבואה שיוצאת מן הארץ, ומפני שהיה סובר טורנסרופס הרשע כי מעשה האדם פחותים הן ממעשה הטבע, במה שהטבע פעל אלהים לכך סבר שהמילה הוא יותר פחותה מן הערלה שהיא מעשה הטבע שפעל הש"י, ואלו המילה מעשה האדם. והשיב לו שאין הדבר כך כי מעשה האדם במה שהוא פעולת בעל שכל, לכך הוא יותר במדריגה מן הטבע שהוא כח חמרי בלבד, וכמו שהוכיח לו מן החטים שהוא פעל הטבע והוא חסר עד שיושלם על ידי אדם השכלי, שמזה תראה כי פעל השכלי הוא על הטבע. הרי לך כי הדבר הזה הוא לפי מעלת האדם שהוא שכלי, ואין ראוי שיהיה עיקר מזונות של אדם המיוחדים לו לצאת לפעל על ידי הטבע שאין הטבע במדריגה השכלית כמו שבארנו דבר זה בכמה מקומות, ולכך ראוי שיהיה יציאת דבר שהוא עיקר חיותו של אדם שהוא הלחם, יציאה אל הפעל ע"י האדם שהוא שכלי ולא על ידי פעל טבעי: