מובא בזוהר הקדוש שכל מקום בתנ"ך שכתוב בו "ויהי היום" הכוונה היא לראש השנה. כך לדוגמא אצל האשה השונמית ואלישע הנביא - "ויהי היום ויבא שם ויסר אל העליה וישכב שמה", שאל אותה הנביא: "היש לדבר לך אל המלך", האם תרצי בקשה אצל מלך מלכי המלכים, אמרה לו: "בתוך עמי אנכי יושבת", אין לי רצונות פרטיים, אלא מה שיהיה עם כלל ישראל יהיה איתי.

וכך אצל חנה- "ויהי היום ויזבח אלקנה...", היה זה בראש השנה, באותו היום נקבעו הלכות של צורת התפילה, הנלמדת מתפילת חנה. ראש השנה הוא יום של תפילה ובקשה, תפילה כתפילותיה של חנה, מעומקא דליבא, "והיא מרת נפש ותתפלל על ד' ובכה תבכה". חנה מלמדת אותנו יסודות התפילה השייכים במיוחד בראש השנה. מדוע חנה התפללה רק אז? קודם לכן מוזכר שאלקנה נתן מנה מהקורבן לאשתו, ואח"כ אמר לה "למה תבכי... הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים". לאחר מכן נאמר: "ותקם חנה, ותתפלל על ד' ובכה תבכה". כשראתה חנה כי אלקנה משלים עם המציאות, לא מבין את צרכיה, והוא כבר התייאש; אז גמלה בלבה ההחלטה, אם הוא כבר לא פועל אני אפעל. אפילו במצבים של ייאוש, התפילה פועלת, התפילה משנה את המציאות, וכח של תפילה כזו, "אם ראה תראה בעני אמתך", שהיא מתקבלת, וכפי שאמר לה עלי הכהן.

לכן אנו קוראים בראש השנה הפטרת חנה. גם אחרי כל המצבים הקשים, יש לנו את כח התפילה, אין ייאוש, לכלל ישראל יש כח של תפילה, "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראנו אליו", פיגועים קשים עברו על עם ישראל, ימים נוראים, אך למדנו מחנה כי תפילה פועלת!
זהו אחד מיסודות ראש השנה.

חז"ל אמרו, שמאה תקיעות הם כנגד מאה יבבות של אם סיסרא. והביאור הוא, שופר הוא כח של תפילה, 'שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים', צריך רחמים שקול השופר יישמע בשמים, כי שופר הוא ג"כ תפילה. וכמו באם סיסרא שיבבותיה ביטאו את רחשי לבה, אנו מצווים כלפי שמיא להריע ביבבות.

נתאחד כולנו "איש את רעהו יעזורו" - "בתוך עמי אנכי יושבת", כדברי השונמית, "להתפלל על ד'" תפילה למענך אם לא למעננו, ולקראת השנה החדשה, נרבה בכבוד שמים, לקבל עול מלכות שמים עלינו, ורק אז "ישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה". מלכות ד' בעולם תבוא רק מתוך בית ישראל, "'ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" במהר