בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

מהלכות הדלקת נרות חנוכה

בגלל ההשוואה של נרות חנוכה לנרות המקדש היה מדגיש מר"ן הרב אליהו זצוק"ל להמתין עם הגפרור סמוך לפתילה עד שתידלק רובה ואז יוציא ידו, וכן בפתילה צפה עד שתימס השעווה והאש תגיע קרוב לבסיס המצוף. כי העיקר הוא ההדלקה ולא שהנרות יאירו אחר כך מאליהם

undefined

הרב שמואל אליהו

כד כסליו תשפ"ד
14 דק' קריאה 60 דק' צפיה
מסירות נפש מביאה גאולה
מעלה של מלכות
מתמר לומדים מהי מסירות נפש, ומתמר לומדים מהי המעלה שאליה מגיעים מתוך מסירות הנפש. כך אומרת הגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, מנלן? מתמר שנאמר "היא מוצאת וגו'" (ברכות מג ע"ב. ראה רש"י ובן יהוידע שם). מסירות הנפש שלה, וההודאה של יהודה שבאה בעקבות מעשה תמר – גרמו ללידת פרץ וזרח, התאומים שמהם יצאה מלכות בית דוד, ומלכותו של מלך המשיח.

נשמות עליונות שלא נפגעו מחטא אדם הראשון
אור החיים הקדוש מסביר כי בזכות מסירות הנפש הזו באה לעולם נשמה מיוחדת מהנשמות העליונות הטהורות שלא נפגעו מחטא אדם הראשון. אדם הראשון שמע לנחש שאמר "והייתם כאלוקים" ומרד באלוקים, הנשמה הזאת לא שמעה לנחש ולא מרדה באלוקים. הנחש פעל כדי לסכסך בין האדם ואשתו לבין בורא העולם והנשמה הזאת לא הלכה לדעתו של נחש. נשמה שלא מאמינה כי ה' מנע מהם לאכול מעץ הדעת כי הוא שונא אותם. הנשמה הזו היא הנשמה של המשיח שמתגלית ברבות הימים ומצליחה להחזיר את כל העולם למקום שהיה קודם חטא אדם הראשון.

נשמות המופלאות, בנים שמלכותם מלכות עולמים
וכך כותב אור החיים הקדוש: "ואמר מטרף בני עלית, פירוש מאותו טרף אדם שטרף בחינת הרע מאדם הראשון נשמות המופלאות, ובאמצעות מעשה תמר הרווחת אותם, מזה היתה עלייתך וקנית בנים שמלכותם מלכות עולמים" (אור החיים בראשית מט ט). מסירות הנפש הזה חוזרת ומתגלה אצל רות שזונחת את בית אביה והולכת אחרי נעמי אל הלא נודע (אור החיים דברים לג ז). מסירות שמתגלה אצל דוד שנלחם בידיים חשופות מול גוליית והפלישתים, האויב המר והאכזר של ישראל ושובר את כוחו.

מסירות נפש של כלל ישראל
מסירות הנפש הזאת מתגלה היום אצל כל חיילי ישראל ואצל כל נשותיהם ומשפחותיהם. זו המסירות שמביאה את הגאולה ועליה אנחנו קוראים פעמיים ביום בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו ה). אפילו הוא נוטל את נפשך. כן אנחנו חוזרים וקוראים בפרשת והיה אם שמוע "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים פרק יא). מסירות שמחזירה אותנו לארץ ישראל. "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". כפי שכולנו רואים היום עין בעין במדינת ישראל בשבעים וחמש השנים האחרונות.

הדלקת נרות על ידי שליח
כמו מצווה שבגופו
יש אומרים שאי אפשר להדליק נרות על ידי שליח, כי הדלקת נרות חנוכה היא כמו מצווה שבגופו. כמו ששליח לא יכול לשמוע תקיעת שופר במקום המשלח, כך השליח לא יכול לראות את הדלקת הנרות במקום המשלח. ויש אומרים ששליח יכול להדליק נרות כמו ששליח יכול להניח מזוזה בפתח הבית של השולח שהיא מצווה בביתו של אדם, ואינו דומה להנחת תפילין או לשמיעת שופר שהם מצווה שבגופו.
המקור של הדברים הוא בדברי הב"ח (תרעו) שכתב: אדם שהדליק נר חנוכה יכול להדליק לאשה ולברך וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה, אבל בענין אחר נראה למהר"ח (או"ז) שאין לברך ע"כ. ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על (כל) דבר הנתחייב ברכה, וראיה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח ע"כ מצאתי. וכן פסקו המג"א (תרע"ו סק"ד) והמשנה ברורה (תרעה ס"ק ט).

הדלקה בבית מוציאה גם את מי שאינו נוכח
חייבים לומר כי הדלקת נרות חנוכה היא לא ממש כמו הנחת תפילין שמוטלת על גוף האדם, שהרי הגבר מדליק נרות והאישה שחייבת בכך לא מדליקה ויוצאת ידי חובה. הרי שזו לא ממש מצווה שבגופו. ובאמת ראוי שהאישה תהיה נוכחת בעת ההדלקה, אבל גם אם היא לא הייתה שם – יוצאת ידי חובה.
וכך הדין כאשר האישה מדליקה לבעלה או אב מדליק לבני ביתו – הבעל יוצא ידי חובה בהדלקת אשתו, והבנים יוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם. והטעם הוא כי עצם ההדלקה של נרות חנוכה בבית - מוציאה אותם ידי חובה כאילו הם עמדו ליד זה שהדליק את נרות חנוכה.

החולה יברך והשליח מדליק
כתב הבן איש חי בהלכות חנוכה (וישב ו) "צריך להדליקה במקום הנחתה, ואפילו אם בעל הבית חולה, ושוכב על מטתו, אין מביאין לו נרות חנוכה, להדליקה אצל מטתו, ויניחו אותה אחר כך במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה. ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה - יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה, ויכול החולה לברך, והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו, תכף ומיד. וכאשר העליתי בסייעתא דשמיא בתשובה בסה"ק רב פעלים" (ד יד).

הדלקת חייל בבית חולים
ולכן חייל שנמצא בבית חולים, יכול להדליק בחדר שהוא ישן בו על השולחן או על אדן החלון, אם הוא למטה מעשרים אמה. ויש שמדליקים בפתח החדר שנמצאים בו כדי שיראו כל העוברים ושבים במסדרון בית החולים. כל זה אם לא מדליקים עליו בביתו. ואם מדליקים נרות חנוכה בביתו או בבית הוריו שגר שם – יכול להדליק קודם שמדליקים עליו. ולמנהג האשכנזים יכול להדליק בבית החולים אף אם מדליקים עליו בביתו.

הזזת נר חנוכה לאחר ההדלקה
הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה
ומה שכתב הבן איש חי לא להזיז את הנר אחרי הדלקתו הוא ממה שאמרו בגמרא שהרואה את האדם הולך עם נר דולק, אומר "לצורכו הוא דאדלקה" (שבת כב ע"ב). שנראה כאילו הנר הוא לשימוש אישי ולא לזכר נס חנוכה (שו"ע תרעה א). ובמיוחד בימיהם שלא היה חשמל בבית והיו מסתובבים עם נר דולק מחדר לחדר.

מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה
ואע"פ שלא מזיזים את הנרות הדולקים, יש מקרים שבהם אפשר להזיזם מעט שכן כתוב בשו"ע (תרעד א) "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול, אסור". וכשמדליקים מנר חנוכה לנר חנוכה אחר הרי מזיזים את הנר הדלוק ממקום למקום, ולמדנו שאסור להזיז את הנר הדלוק?
הסביר המשנ"ב בשער הציון (ד) בשם האליהו רבא כי אע"פ שמזיזים את הנר הדלוק אין בזה איסור, כיוון שכל האיסור הוא רק כשהרואים עלולים לחשוב שאדם מטלטל את הנר לצורכו ולא לכבוד חנוכה. אבל כשמבינים שלא לצורכו מטלטל אלא לצורך נר חנוכה אין הטלטול פוסל את הנר.

אחרי זמן הדלקה – אפשר להזיז
הרמ"א כתב "ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך, ולכן אין להדליק זה מזה. וכל זה אינו רק בעוד שדולקים למצותן, אבל אחר שעבר זמן המצווה - מותרים בהנאה, כל שכן שמותר להדליק מהן". ולפי זה מותר להזיז את הנרות ממקומם אחרי חצי שעה של זמן הדלקתם, במיוחד אם מכוון כך מראש.

להדליק בבגדים יפים – לכבוד המלאכים הקדושים
עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל
הגמרא (שבת כב ע"א) אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה". וכתב הר"ן שהחמירו לא להשתמש באור של נרות חנוכה כי הם זכר למקדש, על כן החמירו בהם כאילו הם נרות של המקדש (חידושי הר"ן שבת כא ע"א). "והאי אסור להשתמש לאורה, כל תשמישין במשמע ואפילו תשמיש של מצוה. וטעמא דמילתא דכיון דעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל".
ומחמת שזה הטעם אנו שרים בברכת "הנרות הללו": "ואין לנו רשות להשתמש בהם", אע"פ שזו הלכה ולא עושים שירים מהלכה. את ההלכה הזאת אנחנו שרים כי היא מלמדת אותנו כמה חשובים הנרות הללו שיש להם קדושה כמו הנרות של המקדש.

לכבוד המלאכים הקדושים
על כן כתב כף החיים בשם קב וישר "ויכוין היטב בברכת הדלקת הנרות ולאומרם מתוך שמחה באשר המצוה היא חביבה בשעתה לזמן פעם אחת בשנה, ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו ידליק הנרות כשהוא בבגד העליון כמו שהולך לבית הכנסת" (כה"ח תרעו ס"ק ). וכל אחד יעשה את הדלקת הנרות בצורה הכי מכובדת שאפשר. והיה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל כי בגלל זה צריך להשתמש בשמן הכי מכובד שיש, ולא בשמן שנפסל למאכל שנקרא "שמן למאור".

הדלקה נאה עושה מצווה
וכתב גאון עוזנו בעל הבן איש חי בספרו עטרת תפארת (אות כ"ו) " בראש חודש וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול. גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחינה שלהם למעלה". לכן, הנשים צריכות להיזהר להתלבש יפה ולשים תכשיטים לכבוד ההדלקה כי הדלקה עושה מצווה, והעיקר הוא בזמן ההדלקה.

שתהיה שלהבת עולה מאליה
בגלל ההשוואה של נרות חנוכה לנרות המקדש היה מדגיש מר"ן הרב אליהו זצוק"ל להמתין עם הגפרור סמוך לפתילה עד שתידלק רובה ואז יוציא ידו, וכן בפתילה צפה עד שתימס השעווה והאש תגיע קרוב לבסיס המצוף. וכן הדין בנרות שעווה עם פתילה ארוכה ישאיר ידו קרוב לנר עד שתדלק רוב הפתילה ואז יסיר ידו. כל זה כי כתוב בנרות המקדש "בהעלותך את הנרות" (במדבר ח', ב') ואמרו חז"ל "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" (שבת כ"א ע"א). כי העיקר הוא ההדלקה וההדלקה צריכה להיות מהודרת.

לא לעשות מלאכה כשהנרות דולקים
מחמת קדושתם הגדולה של הנרות נהגו הנשים בהם קדושה יתירה. "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש מי שאומר שאין להקל להם" (שו"ע תר"ע). והטעם "מפני שהנס נעשה על ידי אשה, בת יוחנן כהן גדול" (משנה ברורה שם וראה בן איש חי וישב). ובעיקר יש להיזהר בחצי שעה הראשונה שזה זמן חיוב ההדלקה. ואסור להן לעשות מלאכה של כיבוס וכד'.

ברכות ההדלקה
כל זמן שעוסק בהדלקה יכול לברך
אם שכח לברך לפני הדלקת נרות חנוכה, האם יכול לברך אחרי ההדלקה או תוך כדי שמדליק? כותב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זצוק"ל, שאם נשארו לו עוד נרות להדליק - יברך כל הברכות אף שהן מן ההידור. וזה חידוש, שהרי האדם יוצא ידי חובה בנר אחד, ושאר הנרות הם "מהדרין מן המהדרין". אף על פי כן, אם הוא מדליק בלילה השני שני נרות, כל עוד לא הדליק את הנר השני הוא יכול לברך "להדליק נר חנוכה". כי גם ההידור הוא נר חנוכה, והדלקה זו היא מצווה שמברכים עליה אף שהיא הידור.

שעשה ניסים ושהחיינו – גם אחרי גמר ההדלקה
עוד כתב הרב בעל הבן איש חי (סעיף י) כי ברכת "שעשה נסים" וכן ברכת "שהחיינו" יברך אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר להדליק את כולם. טעם הדבר הוא כי בנרות חנוכה אנו מברכים "שעשה נסים" ו"שהחיינו" אפילו רק על ראייה (אם לא הדליק ולא עתיד להדליק ולא מדליקים עליו). שהעיקר בחנוכה הוא הברכה, שהוא פרסום הנס הגדול (כף החיים תרעו י).

לא ברך שהחיינו ביום הראשון – מברך בשאר הימים
כתב בשולחן ערוך (תרעו א) כי אם לא ברך "שהחיינו" ביום הראשון, יכול לברך גם בימים האחרים עד היום השמיני (תשובות הרא"ש על פי עירובין מ ע"ב). וזה דבר חידוש, שהרי אם אדם רוצה לאכול פרי חדש, צריך לברך לפני אכילתו "שהחיינו" בפעם הראשונה שאוכלו. אבל אם כבר אכל ולא ברך "שהחיינו" - לא יכול לברך. וכן הדין במי שלובש בגד חדש ששמח בו – מברך "שהחיינו" קודם שלובש בפעם הראשונה. ואם כבר לבש את הבגד החדש ולא ברך – לא יכול לחזור ולברך. אם כן למה כאן יכול לברך אחרי שכבר הדליק ביום הראשון?
התשובה היא שבחנוכה יש כל יום נס חדש שהשמן עוד המשיך לדלוק, וזה לא כמו אוכל או בגד חדש שאחרי הפעם הראשונה אין משהו חדש. בחנוכה יש חידוש של שמחה ונס בכל יום, זה מה שאומרת הגמרא בשבת (כ"ג ע"א) על ברכת "שעשה ניסים" שמברכים אותה בכל יום "נס, כל יומיא איתיה". דהיינו, בחנוכה "נס, כל יום יש".
מיום ליום לא שייך לברך על נתינת חיות
ולפי זה יש מקשים: אם כן, למה לא נברך "שהחיינו" בכל יום? אפילו מי שכבר ברך "שהחיינו" ביום הראשון יברך על הנס החדש של היום השני. שהרי יש כאן כל יום חידוש של נס. על כך עונה הט"ז (תרע"ו ס"ק א') "שלענין 'זמן' (ברכת שהחיינו) - אנו מברכין לה' שנתן לנו חיות שנה תמימה עד שהגיענו לזמן הזה, אבל מיום ליום לא שייך לברך על נתינת חיות". רק על התחדשות משנה לשנה מברכים שהחיינו, לא על התחדשות של יום אחד.

ברכת שהחיינו למי שהיה פטור בזמן ההדלקה
מרן הרב זצ"ל סיפר על יהודי מישיבת שבי חברון שנסע לחו"ל לאסוף כסף לישיבה ובליל חנוכה היה במטוס בדרכו לארץ. בלילה הראשון אשתו מדליקה ומברכת שהחיינו, האם הוא מדליק בלילה השני עם ברכת "שהחיינו" או לא?
השאלה היא בגלל שבמטוס הוא לא יכול להדליק משתי סיבות. א] זה לא בית. והמצווה היא על הדלקה של נר בבית או בבית כנסת. ב] אין אישור להדליק אש במטוס, ואם ידליק הוא עובר על איסור גזל. ג] אין לו גם אפשרות לראות נרות חנוכה דולקים תוך חצי שעה להדלקתם.
הרב ענה לו שהוא צריך לברך "שהחיינו" ביום השני. כיוון שהטס במטוס בזמן ההדלקה פטור מנר חנוכה, ואשתו לא צריכה להדליק בשבילו, אלא לבני הבית, לכן כיוון שהיה פטור בזמן ההדלקה - יוכל לברך "שהחיינו" בלילה השני.

"הנרות הללו" הם חלק מהמצווה
כתבנו לעיל שאע"פ שעיקר המצווה היא הנר הראשון, עם זאת כל עוד לא הדליק את כל הנרות יכול לברך "להדליק נר חנוכה", שהנרות הנוספים הם חלק מהמצווה. לפי הדעה הזאת קל להבין את הדעה של אלו שמקפידים לא לומר "הנרות הללו" עד שיסיים להדליק את כל הנרות כולם, שהרי הם חלק מהמצווה. וכל עוד לא הדליק את כולם, לא סיים לקיים את המצווה. בעלי דעה זו מפרשים את מה שכתב השו"ע (תרע"ו, ד') לומר הנרות הללו "אחר שהדליק", שהכוונה אחר שהדליק את כל הנרות.
אמנם המשנ"ב וכה"ח הביאו גם דעה שאומרת שמותר לומר "הנרות הללו" "אחר שהדליק" את הנר הראשון תוך כדי הדלקת שאר הנרות. לדעתם אמירה זו לא נקראת הפסק, אלא חלק מהמצווה. שהרי מי שברך על הדלקת הנרות ולפני שהדליק כבה לו הגפרור – אם אמר: "תביאו לי אש או גפרורים" אין זה הפסק (אע"פ שאין זה ראוי, והיה צריך ללכת בשקט ולהביא את הגפרורים בלי דיבור). בוודאי כאן ש"הנרות הללו" זה חלק חשוב במצווה ולכן יכול לומר אותו אחרי הדלקת הנר הראשון.

אם לא הדליק יום אחד - אין תשלומין
שלא יתבלבלו הרואים
בגלל שכל יום הוא נס מיוחד, אם לא הדליק יום אחד או יותר – יכול להדליק את שאר הימים בברכה. שבכל יום היה נס מיוחד, וכל יום מימי החנוכה מצווה בפני עצמה היא (שלא כמו בספירת העומר). מי שלא הדליק נרות חנוכה לילה אחד - אין לו תשלומים בלילה שלאחריו להדליק כמו שהיה צריך או להדליק עוד נר להשלים את מה שלא הדליק אתמול. שאם יעשה כן - נמצא מדליק יותר ממספר הנרות שכולם מדליקים, ויתבלבלו הרואים. גם אם מדליק בביתו לא יעשה כן כי המצווה היא להדליק כמו כל כלל ישראל, וכדי שלא יתבלבלו הוא או בני ביתו.

אם הוסיף או החסיר
ולא עוד, אלא שאם טעה והדליק נר אחד ביום השני, או שניים ביום השלישי – כתבו ראשונים שזה היה מעשה בלוני"ל והסכימו עליו שצריך לתקן ולהדליק עוד נרות כמו שמדליקים כולם, אם רוצה להיות בכלל המהדרים מן המהדרים. ויכול לעשות כן רק כשהנרות עוד דולקים, אבל אחר כך – אין בכך תועלת.
וכן אם הדליק בטעות נר נוסף על הנרות מתוך מחשבה שהיום מדליקים ארבעה נרות ובאמת מדליקים שלושה, לא ישאיר את הנר הנוסף דולק – כי נר טעות הוא. והוקצה למצוותו בטעות.

מי שאין לו מספיק שמן
מי שאין לו מספיק נרות או שמן - ידליק בכל לילה נר אחד. ואם יש לו רק תשעה נרות - ידליק בלילה השני שני נרות ובשאר הימים ידליק נר אחד. ואם יש לו עשרה - ידליק בליל שני שניים, ובליל שלישי לא ידליק אלא אחד, שאם יוסיף פחות מהראוי ללילה זה - הרי זה גורע מן המניין, וממעט בנס של לילה זה, אבל אם אינו מדליק אלא נר אחד בשאר הלילות אינו גורע, לפי שנר אחד אינו זיכרון אלא לעצם הנס ולא למניין הימים.

על הניסים בברכת המזון
בתפילה פרסום הנס, בברכת המזון פחות
הגמ' (שבת כ"ד ע"א) שואלת: "מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסום ניסא מדכרינן"? ויש שואלים על הגמרא למה ברור לגמרא כי בתפילה צריך לומר "על הניסים" ואילו בברכת המזון זה לא כל כך פשוט? אומר התוס' (ד"ה מהו) "בתפילה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפילה בציבור הוא ואיכא פרסומי ניסא, אבל בברכת המזון שבבית - ליכא פרסומי ניסא כולי האי".

הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות
הגמרא אומרת שיכול להזכיר "על הניסים" בברכת המזון אם רוצה. לדעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב, ה"ו) זו חובה ולא תלוי ברצונו. וכתבו המפרשים שאף על פי שמלשון הגמרא בבלי משמע שהרשות בידו להזכיר, הרמב"ם פסק עפ"י הירושלמי שזו חובה להזכיר על הניסים בברכת המזון (עיין לח"מ). מכאן אנחנו לומדים שפרסום הנס הוא לא רק לאחרים, אלא גם לבני הבית ולאדם עצמו.
הרמ"א מוסיף שבברכת המזון אם שכח - יכול להוסיף בהרחמן "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזה"ז. בימי מתתיהו וכו'" (שם). מדוע הרמ"א לא כותב דין זה גם בתפילה? הט"ז והדא"ח והמשנ"ב כותבים שכל שכן לתפילה ויוסיף קודם יהיו לרצון השני.

הלל בחנוכה
הלל בחנוכה חובה
הגמרא (תענית כ"ח ע"ב) אומרת: "שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב ראשון של עצרת וכו'". הגמרא לא מונה את ראש חודש כיום שבו גומרים את ההלל, כי אמירת הלל בראש חודש היא רק מנהג. מכאן למדו שאמירת הלל בחנוכה היא חובה.
כדאורייתא דמי
על זה אומר רש"י כי הלל של חנוכה הוא כמו דאורייתא כיוון שהגמרא במסכת פסחים (קיז ע"א) אומרת: "וְהַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם תִּקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָם, וְעַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עֲלֵיהֶם, וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָם". הרי תקנת נביאים זו היא כמו דין תורה.

ספק אם אמר הלל
אמנם הרמב"ן בספר המצוות (שורש א בפי' ד' הגמ' בברכות יד א) אומר שהלל של חנוכה הוא מדרבנן. וכך גם משמע מלשון הרמב"ם. ונפקא מינה אם אדם לא התפלל במניין בחנוכה ושכח לומר "על הניסים" והלל - לא חוזר על "על הניסים" אבל חוזר על הלל אפילו בסוף היום לפני השקיעה. ואם הוא מסופק אם אמר או לא – לפי רש"י שהלל של חנוכה הוא חיוב מהתורה, ספק דאורייתא לחומרא וצריך לברך על ההלל, אבל לדעת רמב"ן הלל של חנוכה הוא חיוב דרבנן ועל כן לא מברך על ההלל הזה מספק.

ייזהר בהלל של חנוכה
כותב בעל הבן איש חי (שנה ראשונה, הלכות חנוכה כח) על מעלת ההלל של חנוכה "ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה". ויהי רצון שבזכות ההודאה הגדולה על הניסים בחנוכה נזכה שה' יעשה לנו ניסים בדורנו ויפיל את כל אויבינו לפנינו, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. אכי"ר.

הדלקה בזר
סיפר הרב זצ"ל: הרמב"ם כותב שהדלקה של המנורה בבית-המקדש כשרה גם אם המדליק לא היה כהן. לדעת הרמב"ן ועוד פוסקים הדלקה של המנורה יכולה להיעשות רק על-ידי כהן. ויש שואלים: כיצד פוסק הרמב"ם שהדלקה בזר כשרה? הרי אמר לו ה' אל משה "דבר אל אהרן"? אלא צריך לומר שההדלקה הראשונה של המנורה היא של אהרון, אבל במשך הזמן גם הדלקה בזר כשרה.
האדמו"ר מחב"ד ע"ה פרסם פעם בחנוכה שצריך להדליק נרות בכל מקום בעולם, והיו שטענו כנגדו שזה גורם חילול ה', וזה גורם לאנטישמיות, אך הוא לא חש לזה אלא לפרסם את הנס הגדול של חנוכה.
פעם היינו צריכים להדליק נרות חנוכה בכותל המערבי, והאדמו"ר מחב"ד רצה לראות זאת בלוויין, אך פה בארץ ישראל השקיעה היא לפני אמריקה. ואמרו לי להדליק בכותל המערבי בשעה עשר בלילה, אך אמרתי שאינני בא, אלא אם יהיה מניין שלא התפללו ערבית ויתפללו שם, ואוכל להדליק מדין בית-כנסת.
באותו מעמד אמרתי, שכאשר יבוא המשיח הוא יפסוק הלכה בכל הספקות והמחלוקות, ובין השאר בין המחלוקת שיש בין הרמב"ן לרמב"ם האם הדלקת המנורה בבית-המקדש כשרה בזר או יכולה להיות רק על-ידי כהן.
אם המשיח יאמר שההלכה היא כמו הרמב"ם, או אם הרמב"ם בעצמו יבוא ויאמר "הלכה כמותי", יאמרו בשמים: מי ידליק כעת את המנורה?
אמר הרב אליהו זצ"ל: לדעתי, יאמרו לאדמו"ר מחב"ד שידליק את המנורה שהוא מביא הרבה אור של קדושה לעולם. אחר כך סיפרו לי שכאשר האדמו"ר מחב"ד שמע זאת, הוא ביקש לראות את הדברים ישירות בווידיאו, והראו לו, והוא נהנה מכך מאוד.

על פיו יישק דבר
סיפר הרב זצ"ל: כשבאתי לגור ב"יגיע כפיים", התפללתי בבית כנסת "טוויג". באחד מימי החנוכה ישבתי בכניסה לבית הכנסת, והנה ביקשו ממני להדליק את החנוכייה. אמרתי להם שאנו נוהגים שהשמש של בית הכנסת מדליק את החנוכייה. ולא רציתי לשנות מהמנהג.
והנה בא אדם אחד מבוגר מאוד ואמר לי: אני ראיתי את גאון עוזנו ותפארתנו, בעל הבן איש חי זיע"א, שהיה מדליק בעצמו את החנוכייה בבית הכנסת. אמרתי: "אם כך, אז אני אדליק".



תשובה כהלכה
קירוב בשרי . אני לוחם שנמצא בשטחי כינוס בצפון ומגיע אלינו המון אוכל מבושל בשרי מאזרחים. על הקופסאות כתוב כי האוכל כשר אבל אנחנו לא יודעים מהיכן זה הגיע. האם אפשר לאכול?
באמת כתוב כי כשייכנסו חיילים בשטח האויב מותר להם לאכול קדלי דחזירי. ובאמת יש מחלוקת בגמרא איפה בדיוק הותר, והאם תמיד הותר (ויש שלמדו בחולין יז. שהותר גם בשבע שכבשו וגם בשבע שחילקו). אנחנו לא דנים על שטחי האויב אלא על שטחי כינוס, אבל כולנו יודעים שגם שטחי הכינוס הם חלק מההתארגנות לקראת הלחימה. מכיוון שאנשים רוצים בטובתם של החיילים ועושים כל שביכולתם שחיילים יאכלו אוכל כשר, אין חשש שמישהו יביא משהו טרף למחנה הצבא (אלא אם כן מדובר בחוסר ידיעה כמו ירקות עלים). על כן אפשר לאכול את המאכלים הללו, במיוחד שהאוכל מהמאכלים הללו מקרב את הלבבות ומאחד את השורות, שזה דבר שנדרש מאוד בימים הללו.


אין סומכים על הנס . תכננתי להתגייס עוד כמה חודשים אך ההורים שלי לא רוצים שאתגייס במהלך המלחמה, והיו מעדיפים שבכלל לא לקרבי. הם טוענים שהם ידאגו נורא ושזה הרבה יותר מסוכן מתקופה רגילה. אני מעוניין להתגייס כפי שתכננתי. מה נכון מבחינה הלכתית ומוסרית?
אשריך, אחי היקר. זו שאלה מאוד קשה. כי מצד אחד אנחנו חייבים בכיבוד הורים, שהשקיעו בנו את כל החיים שלהם, ונתנו לנו עד בלי די. ומצד שני אנחנו חייבים להציל את עם ישראל מידי הקמים עליו לכלותו, ואם לא נתגייס להציל אותו יקומו עלינו האויבים לכלות אותנו כמו שניסו לעשות בשמחת תורה. ההלכה אומרת שלא סומכים על הנס, ואילולי החיילים שנלחמו במחבלים, בוודאי ביום הראשון של המערכה, היה הטבח קשה פי כמה וכמה. ההלכה אומרת כי כשיש התנגשות בין מצוות עשה של הצלה לבין מצוות עשה של כיבוד הורים, המצווה של התורה קודמת. עם זאת צריך לעשות זאת בלי להכאיב להורים, ולכן צריך לדבר על ליבם שלא יחששו, ושתבטיח להם שתשמור על עצמך וכדומה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il