"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'" פסוק זה משמש לבעל ה"משך חכמה" מקור לחובת האב לחנך את בניו לקיום המצוות, ולא רק לאפרושי מאיסורא. יסודות החינוך הם מאברהם אבינו, המחנך הגדול, ולאורך כל ספר בראשית מעשיו הם הדרכה חינוכית לדורות.

על הפסוק: "ואל הבקר רץ אברהם... ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו". פירש רש"י שהיה זה ישמעאל, ורצה אברהם לחנכו למצוות. חז"ל אמרו שכל מה שעשה אברהם לאורחים בגופו ניתן לישראל במדבר ע"י הקב"ה בעצמו, ומה שניתן לאורחים ע"י שליח גם במדבר ניתן ע"י שליח. וצריך עיון מה החיסרון בכך שניתן לאורחים באמצעות השליח - ישמעאל, הרי היה זה כדי לחנכו למצוות וכפי שהסביר רש"י. אלא שמכאן לומדים שהחינוך המשמעותי ביותר הינו הדוגמא האישית. כשישמעאל יראה את אברהם עוסק בגופו בהכנסת אורחים, זו הדוגמא האישית, שזהו החינוך הטוב ביותר! על כן גם אם ניתַן לנער על מנת לחנכו במצוות, אע"פ כן יש דרגת חינוך גדולה וגבוהה יותר וזו על ידי עשייה עצמית.

הרמב"ן על התורה מביא את המפרשים המקשים: מדוע הוצרך אברהם לזמום את גמליו שלא ירעו בשדות זרים, וכי גרע מרבי פנחס בן יאיר שמרוב קדושתו גם בהמותיו לא רעו בשדות אחרים?

אלא שהביאור הוא בכך שאברהם אבינו היה מחנך הדור, וגם אם בהמותיו לא יאכלו בשדות זרים, לצורך חינוך הדור לכך שיש לאדם לדאוג שגם בהמותיו לא יזיקו, הוצרך אברהם לזמום את מקנהו בתור הדרכה וחינוך.

על בהמותיו של רבי פנחס בן יאיר שלא רעו בשדות זרים, יש להוסיף את הסברו של רבי יהודה הלוי, כי הן הושפעו מקדושתו של רבי פנחס היות והיו בארץ ישראל, והוא חלק מהשפעת קדושת הארץ.

הקב"ה יזכנו להגדיל תורה ולהאדירה, ולהידבק במעשי אבותינו אברהם, י