השיעור ננסה להוסיף היבט לשאלת המלאכים המלווים את יעקב לאורך כל הדרך ונתייחס לפרשיה הסוגרת את פרשתנו:

צריך להבין:
א. מה משמעות ה"פגיעה" וכיצד היא קשורה לדרכו של יעקב?
ב. מה מחדש יעקב בהכרזתו "מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה" ?
ג. האם יש משמעות למקום הפגישה ומדוע הוא נקרא מַחֲנָיִם בלשון רבים ולא מַחֲנֵה?

רש"י מפרש:

רש"י עונה על כל שלשת השאלות. בתחילת הפרשה נאמר:

השימוש החוזר בביטויים מוכיח כי מדובר באותה תופעה. לכן ברור לרש"י כי אותם המלאכים שראה בתחילת דרכו, ביציאתו מן הארץ, הם המלאכים שראה בחזרתו אליה.

מה גרם להופעתם של המלאכים הללו? מסביר המדרש:

לפי זה תנאי לשמירה של מחנה מלאכים הוא עיסוק בתורה ועשיית מעשים טובים.

"אבן עזרא" במקום מסביר שצריך עוד משהו, וז"ל:

יעקב הבין שלהשתדלות שלו בבחינת "התערותא דלתתא" יש השפעה גם בעולמות העליונים בבחינת "התערותא דלעילא". לכן אחרי שהוא פעל, עומדים לרשותו שני מחנות. תנאי לסייעתא דשמיא הוא השתדלות אנושית.

נתקדם עוד מעט בהיסטוריה של הפרשנות ונעבור אל ה"ספורנו" (שחי ויצר באיטליה לפני כחמש מאות שנה). רבי עובדיה מספורנו מסביר:

לשיטתו הביטוי "מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה", מתייחס למחנה האנושי שלו. מדבריו למדנו כי הזכות לחזות במחנה של מלאכים מלמדת על כך שהנך הולך בדרך הנכונה וגם ההשתדלות האנושית שלך היא בבחינת "גילוי אלוקות".

בעל ה"אור החיים" הקדוש (ייסד ישיבה בירושלים לפני כמאתיים וחמישים שנה), מקדם אותנו עוד צעד קדימה לכיוון זה. לשיטתו המלאכים שיעקב ראה היו בדמות אנשים וכל אחד היה יכול לראות אותם. ראייתו של יעקב הייתה שונה בכך שהוא זכה להבין שהם בעצם מלאכים - שליחים של הקב"ה לעזור לו, וז"ל:

מדבריו למדנו עקרון חשוב כי על האדם לנסות ולהתבונן במתרחש סביבו ולנסות להבין כיצד הקב"ה עוזרו גם כאשר הכל נראה צירוף מקרים כל כך אנושי.

גם בין האנשים שמסביבנו ננסה תמיד לזהות את המלאכים שהקב"ה שלח לנו ולא נשכח להודות לו על כך.