בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שניאור בן חיים

האם טוב ללכת למקובלים?

האם הליכה למקובלים ולאנשים שהתפרסמו בזכות מעשי מופתים היא דבר שהיהדות וההלכה רואים בחיוב?

undefined

רבנים שונים

טבת תשס"ז
5 דק' קריאה
"ערב טוב ידידי", פנה אלי משה חברי מנוער, אתה נראה מודאג מאד, מה העניינים"?
"איך ידעת"? הופתעתי, "באמת יש לי בעיות קשות בעסקים".
"שכחת שממני אי אפשר להסתיר כלום", צחק משה, "אבל אל דאגה, שמעתי שיש צדיק מקובל אחד, שפותר לאנשים בעיות בעסקים. כדאי לך ללכת אליו. אתה יודע, זה יעלה קצת כסף, אבל משתלם".
ללכת? הרהרתי. מיהו האדם המתאים אליו הולכים, אם בכלל, לעצה וברכה?

הרב אליקים לבנון שליט"א - רב הישוב אלון מורה וראש הישיבה
גדולים בתורה ובמידות
חכמים מלמדים אותנו: "עשה לך רב". כלומר - כל אדם, לפי בינתו וראייתו, יכול לקבוע לעצמו מי הוא רבו, וממי הוא מקבל עצה וברכה. אולם, על הרב להיות אדם, שבכוחו לתת עצה טובה, כי אם חלילה ייתן עצה רעה יעבור על איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". (לפי פשוטו של מקרא היינו אומרים, שמדובר בבור או אבן המהווים מכשול למי שאינו רואה. אולם, חכמים מוציאים את הפסוק מפשוטו, ומפרשים אותו על נתינת עצה רעה לאדם).

מיהו הרב שבכוחו לתת עצה טובה? עונה על כך דוד המלך: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהילים י"ט), רק כאשר התורה מופיעה בשלמותה אזי היא משיבת נפש. התורה כוללת גם את הנגלה וגם את הנסתר. לא יתכן שיהא אדם גדול בנסתר, אם לא מילא כריסו קודם לכן בש"ס ופוסקים על פי הנגלה. ובנוסף - כדי להגיע לנבואה צריך אדם להיות חכם, גיבור, עשיר ועניו. ההדגשה על הענוה, שהיא הכותרת לכל המידות הטובות.

אנו חייבים לדעת, שהרב שלנו הוא גדול בנגלה, ואם הוא בנוסף לזה גם גדול בנסתר, ודאי טוב. כמו כן, חייבים לראות אם הוא נוהג בגאווה, מתנשא על תלמידיו ושומעי לקחו, מנצל אותם לצרכיו וכדומה, או שהוא מתנהג בענווה ובשפלות רוח. אם אנו מוצאים בו את התכונות הטובות הללו אפשר להתקשר עמו, ולקבל ממנו עצה וברכה.

בדורנו, התרחבה התופעה שאנשים בעלי כריזמה שמקימים לעצמם במה אשר בה הם דורשים בדרך כלל, בתורת הנסתר. זה קל מאד, מפני שכל מי שאינו מבין, תולה זאת בחכמתו וצדקתו של הרב, ובפחיתות עצמו. אנשים תמימים נופלים ברשתם של הללו, ולעיתים נגרמים להם נזקים כבירים - גשמיים ורוחניים. לכן יש להיזהר ולעשות לנו רב רק מאותם גדולים אשר הם גדולים בכל חלקי התורה, ובעיקר - נוהגים בישרות, בענווה ובצניעות כלפי עצמם וכלפי שומעי לקחם. ברוך ה' שלא עזב את הארץ, ונתן לנו תלמידי חכמים צדיקים וישרים, אשר אפשר ומצווה לקבל תורה וברכה מפיהם. נאמנים עלינו דברי חכמים: "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות", כלומר - שלם בתורה ובמידות, "יבקשו תורה מפיהו" (מסכת חגיגה בדף ט"ו), ויוכלו להתברך בכל מעשיהם.

הרב שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת
אל תלך על סמך שמועה
פעם אחת, סיפרו לאמו"ר הרב מרדכי אליהו שליט"א על "מקובל ירושלמי חשוב", שמורה לזוגות נשואים להיפרד, כיון שהוא רואה שהם לא מאותו שורש נשמה ולא מתאימים. קרא לו מו"ר אבא ואמר לו: שמעתי שהפרדת בין פלוני לאלמונית. ובכן דע לך - כי אם אתה אומר כן לזוגות שלא התארסו עדיין - החרשתי, למרות שגם זה לא נכון לעשות. אבל אם אתה אומר כן לזוגות מאורסים או חלילה לנשואים, אפרסם ברבים שאתה טועה ומטעה. התקומם אותו מקובל והסביר, שאותו זוג שהפריד באמת לא מתאים על פי השמות ושמות ההורים וכדומה. אמר לו מו"ר אבי: אתה צריך להתגרש מאשתך. לפי החישוב שחישבת לזוג זה על פי שמותיהם, גם אתה ואשתך לא מתאימים בשמותיכם. צא וגרש! התחלחל ה"מקובל" ואמר: כיצד אעשה זאת? יש לי עשרה ילדים? אמר לו: אם לא נכון להפריד אותך מאשתך, לא נכון להפריד כל זוג וזוג שהוא.

כאשר שואלים אותי אם ללכת למקובל פלוני או אלמוני, אני עונה - שאם אינך מכיר את האדם, ואתה לא בטוח לחלוטין שהוא נקי, קדוש וטהור - אל תלך! הטעם לכך הוא, שבימינו התעורר מאוד הכוח של ההשגות הרוחניות, וכיון שלכל דבר בעולם יש פרי ויש גם קליפה, גם להשגות הטהורות יש קליפות. הקליפות הם אנשים בעלי כוח רוחני, שמייעצים עצות רעות. אינני מדבר על רמאים ומאחזי עיניים, אלא על בעלי כוחות אמיתיים, שמשתמשים בכוחם בדרך לא נכונה. לכן, אל תלך על סמך שמועה, אלא רק על סמך היתר מרב חשוב וגדול אמיתי. ואספר לכם סיפור אחד מיני אלפים:

סיפר לי פעם רב מקובל חשוב, כי לפני שהוא החל לייעץ לאנשים, הוא הלך לבקש רשות ממו"ר אבי שליט"א. מו"ר אבא דיבר עמו, ושאל אותו מספר שאלות. תוך כדי הדברים, נכנס אדם עם שאלה על אישה הנמצאת בהריון, והרופא אמר לה כי העובר שלה נפטר ל"ע. היא שואלת - האם לסמוך על הרופא ולעשות הפלה או לא? מו"ר אבא אמר לשואל - לברר אצל האישה באיזה חודש היא נמצאת ובאיזה חודש העובר מת? כשיצא השואל, אמר מו"ר אבא לאותו רב חשוב: דע לך, האישה בחודש הרביעי והעובר מת לפני חודש ימים. אחרי כמה רגעים, נכנס השואל לחדר ואמר כדברי מו"ר אבא - האישה בחודש הרביעי והעובר מת לפני חודש. פסק מו"ר אבא - כי על פי ההלכה צריך לשאול עוד רופא, אם התשובה שלו תהיה זהה לדברי הרופא הראשון - יש לעשות הפלה. אמר מו"ר אבא לאותו רב חשוב: אף על פי שאפשר לדעת את העובדות גם בלי לשאול את הרופא, אי אפשר על פי ידיעה כזו לפסוק הלכה. מכאן תלמד, שאי אפשר לייעץ לפי ידיעות כאלו, כמו שעושים כמה וכמה "רבנים מקובלים".

ובאמת כמה וכמה סיפורים עצובים מאוד שמעתי על בעלי מופתים, שניצלו את כוחותיהם לטובת עצמם או ל...הנאת עצמם חלילה. כבר שמענו על אנשים שהיו באמת בעלי השגה, ונפלו לידי גאווה ותאווה. לכן אם תראו אחד שמזלזל בפסיק קטן בהלכה - אל תלכו אליו. אם תראו שיש בו גאווה, גסות ותאווה - אל תשמעו אליו. אם הוא חומד את ממונכם - תתרחקו ממנו. אל תלכו אלא לרב מקובל צדיק וטהור, או לראש ישיבה שמלמד תורה לרבים, שיש לו סייעתא דשמיא. ואם שניהם התרכזו באחד מה טוב.

הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ר"מ בישיבת מצפה יריחו
ברכה ותפילה
באחד הערבים נכנס אדם לרבי נחמן מברסלב ליטול ממנו עצה. משהציע את שאלתו, ענה לו רבי נחמן בשאלה - "התפללת ערבית"? תמה האיש על הקשר בין שאלתו לתשובה. הסביר לו הרבי: "בברכת השכיבנו שבתפילת ערבית, אנו פונים אל ה' בבקשה - 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', האם לפני שבאת לשאול לעצתי, פנית אל ה' שיסייע לך בדבר"? (מעשה זה שמעתי מהצדיק רבי רפאל לווין זצ"ל).

רבי נחמן לא בא לומר, שלא חשוב ללכת לצדיק לקבלת עצה ברכה ותפילה, שהרי מצאנו בגמרא (ברכות לד:) שבשעה ש"חלה בנו של רבן גמליאל, שיגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים", וכן כשחלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי, ביקש רבן יוחנן מרבי חנינא, שיבקש עליו רחמים, "וביקש עליו רחמים וחיה". גם מבחינה ציבורית מצאנו הנחיה זו - אם ראית דור, שלא יורד בו טל ומטר "מאי תקנתן? ילכו אצל מי שיודע ללחוש (להתפלל), שנאמר: יגיד עליו רעו ואין יתרון לבעל הלשון" (תענית ח.), וכן דוד היה נמלך לפני מלחמותיו בחכמי ישראל (ברכות ג:).

דומה, שההתייחסויות השונות שמצאנו לעניין זה הם רק למימדיו. יש שהפכו זאת לנקודה מרכזית בעבודת ה', ויש שראו בו עניין פחות מרכזי. יש שנתנו משקל גם למופתיהם של הצדיקים, יש שיצאו נגדם מדין "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", ויש שעשו אותות ומופתים אך לא רצו להופכם לעניין מרכזי כי "המופתים היו מתגלגלים מתחת לספסלים אלא שאיש לא טרח להרימם". אולם דומה שכולם מודים, וזאת בא הסיפור בו פתחנו ללמדנו, שאסור לאדם שההליכה לצדיק תבוא אצלו במקום הפניה השמיימה ועבודתו האישית המאומצת. על האדם להתפלל ולפנות לאלוקים, ואין לנו על מי להישען אלא על אבי
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il