בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הדסה הינדה מלכה בת דוד אריה

מתוך "קול צופיך" גיליון 388

הכנות לשבת במחשבה בדיבור ובמעשה

כיצד יש להתכונן לכבוד שבת המלכה במחשבה בדיבור ובמעשה? מתוך שיעורו השבועי של הראשון לציון, הגאן הרב מרדכי אליהו שליט"א.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

טבת תשס"ז
13 דק' קריאה
החיד"א מצא בפרשתנו רמז לחשיבות הגדולה והעצומה של קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, וכתב: "ואלה שמות בני" - ראשי תבות: וחייב אדם לקרא הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום, בטעמיה נגוניה יקראנה. ואנחנו משלימים: "ישראל" ר"ת - יש שמוסיפים רש"י אשרי להם.

המשלים פרשיותיו - מאריכין לו ימיו ושנותיו
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א וע"ב): "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

מי שקורא שמו"ת מובטח לו אריכות ימים, וזו סגולה שמובאת בגמרא. אך לא יקרא שמו"ת על מנת שיאריכו לו ימיו ושנותיו, אלא יקרא כי כך תקנו חז"ל, ומהשמים יאריכו לו ימיו ושנותיו ממילא. ומה שכתוב "עם הציבור" - הכוונה שלא יקרא בפרשיות אחרות, אלא בפרשה שקוראים כסדר בתורה דווקא.

וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רפה סעי' א - ב): "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן. אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י", עכ"ל.

יקרא שמו"ת ברצף
וכתב המש"ב שהגר"א היה נוהג לקרא בכל יום בשבוע קטע אחד מהפרשה (כמו ב'חוק לישראל') שמו"ת, וביום שישי היה מסיים את כל הפרשה (עיין למש"ב סי' רפ"ה ס"ק ח').
ומיהו, לדעת חכמי הקבלה יש לקרא את כל הפרשה ברצף אחד, שניים מקרא ואחד תרגום, ולא בקריאה מחולקת, אע"פ שקרא כל יום 'חוק לישראל'.

וכתב בכה"ח, אם קורא שניים מקרא ואחד תרגום ובאמצע בירך על כוס תה או מים, אין זה נחשב הפסק, וכל מה שאסרו להפסיק היינו בדברים בטלים. ואם הפסיק - אינו חייב לחזור לתחילת הפרשה (עיין לכה"ח שם ס"ק ט"ו).

שנים מקרא ואח"כ תרגום
ובענין הקריאה של שמו"ת רבו הדעות בין האחרונים: יש אומרים שיקרא כל פסוק ב' פעמים ותרגום עליו. וי"א שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב"פ ואח"כ יקרא התרגום (עיין למש"ב סי' רפ"ה ס"ק ב', ולכה"ח שם ס"ק ג'). ולמעשה, יש לקרא כל פסוק פעמיים, ואחר כך יקרא את תרגום הפסוק מאונקלוס.


קריאת שמו"ת מתוך ס"ת או חומש
ואומר כה"ח (שם ס"ק ז'): וירא שמים יקרא את השניים מקרא מתוך ספר תורה, אם הוא בקי בקריאת ס"ת בניקוד וטעמים.

הרה"ג הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זצ"ל, היה רגיל בכל ערב שבת לקרא שניים מקרא מתוך ספר תורה, והרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה קורא את התרגום מתוך חומש, וחכם צדקה היה חוזר אחריו מילה במילה, והיה אומר שהקריאה שלו בס"ת היא גם הגהה לס"ת לאותה שבת.
אבל לא כל אחד ואחד בקי לקרא בס"ת עם טעמים, אלא שהוא היה מחמיר בזה לקרא מתוך ס"ת.
ולמעשה, מעיקר הדין יכול לקרא שמו"ת מתוך חומש ולא מס"ת. ולזכור שקריאת שמו"ת היא חיוב ולא סתם מנהג.

זמן קריאת שמו"ת
מצוה מן המובחר לקרא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, ואם רוצה לקרא כשהוא מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, תבא עליו ברכת טוב.

וכתוב בשו"ע (שם, סעי' ד'): "מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה; וי"א עד רביעי בשבת; וי"א עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הצבור)", עכ"ל.

הכנות לשבת - בדיבור
וכתב בעל הבא"ח (ש"ש לך לך י - יג): "בכלל ההכנה של הדיבור הנזכר הוא - לקרות בליל ששי אחר חצות באשמורת כ"ו פסוקים הנדפסים בספר 'חק לישראל' ולא יקרא התרגום, אלא מקרא בלבד, ויקראם פעם אחת ולא יכפול. ואם יודע בעצמו בבירור שאחר שישן לא יהיה ניעור קודם עלות השחר כדי לקרות כ"ו פסוקים הנזכרים, אז יקרא אותם קודם שישן בתחילת הלילה (אע"פ שבדרך כלל לא קוראים מקרא בלילה); ואם נאנס ולא למד כ"ו פסוקים הנזכרים בלילה וכבר האיר היום, עכ"ז ילמוד אותם בבוקר, ואע"פ שהאיר היום ילמדם מקרא בלבד בלא תרגום וכתב לי הרה"ג מורנו רבי אליהו מני נר"ו, דנתפשט המנהג בעה"ק ת"ו דאם לא למד כ"ו פסוקים בלילה, שאומר אותם פעם אחת מקרא קודם קריאת שמו"ת. גם צריך עוד הכנה בדיבור ביום הששי בעצמו - לקרות הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, ואחר שסיים הפרשה יכפול פסוק האחרון, ואין צריך לכפול גם התרגום שלו. ואין קוראים התרגום בטעמים כנז' בשער טעמי המצות. ואם נאנס ולא קרא הפרשה שמו"ת ביום ששי, יקראנה שמו"ת ביום שבת אחר התפילה קודם קידוש שבת. ואם חל שבת בר"ח או 'שקלים' ו'זכור' ו'פרה' ו'החודש' צריך לומר ההפטרה של שמו"ת (ולדעת רמ"א יאמר את ההפטרה המיוחדת לאותה שבת שקלים או פרה וכו') הפטרת השבוע הן אם קורא השמו"ת ביום ששי, הן אם קוראה ביום שבת עצמו", עי"ש באורך.



הכנות לשבת - במעשה
כיבוס ביום שישי
אחת מתקנות עזרא הסופר (ב"ק דף פ"ב ע"א) היתה "ומכבסין בחמישי מפני כבוד השבת" (שו"ע רע"ב, ג'. ועיין למג"א שם ס"ק ג' שכוונת התקנה היא שלא יכבסו בערב שבת, כדי שיהיו פנויים לכבוד שבת). ולהלכה, מכבסין כל השבוע חוץ מיום שישי. אמנם אם אי אפשר היה לכבס קודם לכן, וכגון חייל שקיבל חופשה, או בחור ישיבה ששבו לביתם ביום שישי, והם חוזרים לבסיס או לישיבה במוצאי שבת - מותר לכבס את בגדיהם ביום שישי (ועיין לבא"ח שם אות ח').

ויזהר שמכונת הכביסה תסיים את פעולתה לפני שבת, ולא ידליק בערב שבת את מכונת הכביסה כדי שתגמור את פעולתה בשבת, שמא חברו ישמע את קול פעולת המכונה ויחשוב שמותר לכבס בשבת. וכן חשש שמא יטה את הכפתור המשנֵה את דרגת החום וכדו'.

(השמעת קול - אם בערב שבת הכין ביצה חצי רכה ורוצה בשבת לטרוף אותה בצלחת זכוכית או חרסינה או על ידי כפית או מזלג ממתכת, כדי לאוכלה - אסור משום השמעת קול, שמא שכנו ישמע שטורף ביצה ויחשוב שעושה כן כדי לטגנה, ויבא אף הוא לטגן ביצה בשבת. אבל לטורפה בצלחת פלסטיק ובכפית פלסטיק - מותר, כי בזה אין חשש של השמעת קול).

רחצה וטבילה בערב שבת
א. מצווה לרחוץ כל גופו בחמין בערב שבת, ואם אי אפשר לו, ירחץ לפחות פניו ידיו ורגליו.

ב. יש המתרחצים בליל שישי, או שרוחצים את הילדים בליל שישי וכל זה מחמת שיום שישי קצר וההכנות מרובות וכדו'. ועל זה כותב בעל הבא"ח (לך לך אות טו): "מצוה לרחוץ פניו ורגליו במים חמין בכל ע"ש, ויכוין בזה לדחות הקליפה מידיו ורגליו שהם קצוות יסוד של הגוף. ומצוה לרחוץ בבורית ג"כ. ויכוין לעשות בזה התיקון של הסיכה שהיתה נוהגת אצל הראשונים שהיו סכין תמיד. והרחיצה יעשה אחר קציצת הצפרניים. וכתב בספר כ"מ, שלא ירחץ רגליו באותם המים שרחץ בהם פניו וידיו אלא ישפכם ויביא מים חדשים. גם יזהר לנגב פניו וידיו בבת אחת קודם רחיצת רגליו. ואחר שירחץ רגליו ג"כ יזהר לנגבם תחלה במטפחת ואח"כ ילבוש מנעליו ולא ילבוש מנעליו בעודם לחים ולא ינגבם בבגדו או בחלוקו", עכ"ל. הרי שגם אם לא מתרחצים ביום שישי אלא בליל שישי, על כל פנים יש לרחוץ פניו ידיו ורגליו ביום שישי לכבוד שבת.

ג. טבילה - "מה טוב ומה נעים ע"פ הסוד לטבול בער"ש כדי לקבל תוספת נר"ן דליל שבת ע"י טבילה, וטבילה ראשונה לטהרה מכל טומאה, ושניה לתקן עון הכעס, ושלישית להפשיט בגדי חול מעל הנפש, ורביעית להסיר ולהפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול כדי שישרה עליו עתה רוח מבריאה וכו', ויש נוהגין לטבול שלשה טבילות כנגד נר"ן ויש נוהגין חמשה כנגד נרנח"י" (בא"ח שם אות טז).

ד. ט' קבין לאנוס - מי שאינו יכול לטבול במקוה, כגון: זקן או חולה - ישפוך על גופו תשעה קבין מים, שהם כשלש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה, ובדיעבד זה מועיל. ויש אומרים שאין צריך בכלי דוקא אלא די שיעמוד תחת זרם המים במקלחת עד שיישפכו עליו ט' קבין מים ללא הפסקה, וזה מטהרו.

ה. נטילת ע"ב לאנוס ביותר - מי שאינו יכול אפילו לשפוך על עצמו מים כדלעיל - יאמר נוסח "לשם יחוד" המובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד של"ד - של"ה, ואח"כ יטול את ידיו ארבעים פעם, ואופן הנטילה נמצא שם בסידור, ולאחר מכן יאמר עשר פעמים את הפסוק "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". ויכוין "לב טהור ברא" - ראשי תבות "טבל", וסופי תבות "אבר", שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו.

ויש לזכור, שכל האמור בסעיפים ד', ו - ה' לעיל, היינו ט' קבין או נטילה של ע"ב - זה רק לאיש, אבל אשה אינה נטהרת אפילו תשפוך עליה כל מימות שבעולם, עד שתטבול כל גופה במקוה כשר.

טבילה במים חמים בשבת
בזמנם, גזרו שלא לטבול במים חמים בשבת משום גזרת הבלנים (עיין שבת דף מ' ע"א). ויש שרוצים לומר שגם כיום שייכת גזרה זו ואסור לטבול בשבת בחמין. ולמעשה, אנו פוסקים להקל לטבול בשבת במים שהוחמו בערב שבת. זאת ועוד, בזמנם היו מחממים את המקוואות בפחמים ובעצים, אבל כיום, שחימום המקוואות נעשה על ידי חשמל, וכל מערכת החימום פועלת באופן אוטומטי על ידי שעונים, אין כל חשש.

ומי שטובל ביום שבת, יזהר שלא יסחט את שערו או את המגבת שבה מתנגב, ועל כן ישתמש במגבת עבה, וינגב ראשו בנחת.

בגדי שבת
יכבד אדם את השבת במלבושיו שיהיו לו בגדים מיוחדים לשבת, כגון: חולצה מיוחדת לשבת, חליפה וכובע מיוחדים לשבת, ואפילו גרביים לשבת וכדו'. ומי שאינו יכול להחליף בגדיו - ינקה את בגדיו, ועל כל פנים ידאג שלפחות הבגד העליון יהיה מיוחד לכבוד שבת.

וכתוב בבא"ח (שם אות יח): "יזהר לייחד בגדים נקיים וטובים לכבוד שבת, והעולם לא נהגו בכך לייחד לשבת החלוק והמכנסיים, מיהו הנזהר בזה תע"ב. ויזהר כל אדם שלא ילבוש בגדים שחורים בשבת", עכ"ל. (וי"א שכיום שבגד שחור הוא מכובד, מותר).

בעל הבא"ח דן בשאלה האם יש לייחד גם נעליים לכבוד שבת. וכתב שאין צורך, ואעפ"כ רצוי שיהיו (עיין ברב פעלים ח"ד שאלה יג).

עזרה לאשה בהכנות לשבת
מצוה רבה על כל אחד מישראל להכין בעצמו צרכי שבת, וכך כותב מרן בשו"ע "ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת" (שו"ע סי' ר"נ סעי' א').

כמו כן, מובא בגמרא שהיה רב נחמן בר יצחק "מכתף ועייל מכתף ונפיק" - היה נכנס ויוצא להביא דברים לכבוד שבת, וכל זה בכדי לזכות במצות הכנה לשבת שהיא גדולה וחשובה לאין ערוך (עיין שבת קיט ע"א. ועיין בביאור הלכה סי' ר"נ ד"ה ישתדל בסופו).

ולא יאמר אדם שאין זה מכבודו לכבד את השבת, אלא ילמד מאותם אמוראים המובאים בגמרא שמעלתו של כל אחד היתה לאין ערוך ושיעור, גדולי ומאורי העולם, ואף על פי כן לא חסו על כבודם והכינו בעצמם את ההכנות שלהם לשבת. ובפרט בימות החורף שהימים קצרים ושבת נכנסת מוקדם, צריך לאזור חיל ולעזור לאשה, ולא יאמר שזה ביטול תורה, אלא אדרבה יבטל מלימודו הקבוע ביום שישי ויעזור לאשתו כדי שיסיימו את כל המלאכות לפני שבת.

אפיית חלות בערב שבת
טוב לאשה לאפות חלות בערב שבת לכבוד שבת ויש בזה ברכה מיוחדת, וכל זה באופן שכל צרכי שבת יהיו מוכנים בזמנם.

יש האומרים שהחלות הקנויות ממאפייה טעימות יותר מאלו הנאפות בבית, ומכל מקום מעלת האפייה בבית חשובה ומועילה מאוד (עיין לבא"ח שם אות ו'). ועיין ביאור להלכה סי' רמ"ב שלדעתו הלוקח מן השוק "מקטין מכבוד השבת". וכאמור, אם של האופה יותר טוב, אין קפידא.

עשיית צנימים בשבת
מותר בשבת להניח לחם ע"ג מיחם של המים חמים כדי שיתחמם, ואם נשאר הלחם זמן רב עד שנעשה כמו צנימים - לדעת הבא"ח, הדבר תלוי בכוונתו (כי מלאכת מחשבת אסרה תורה), שאם התכוון כדי שיתחמם - מותר, אבל אם התכוון כדי שיעשה צנימים - אסור משום מכה בפטיש וקרוב לידי איסור דאורייתא (עיין שו"ת רב פעלים ח"ב סוף שאלה נ"ב).



אכילה בערב שבת
אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור. ומיהו אם מרגיש רעב סמוך למנחה בערב שבת, רשאי לשתות תה או קפה, או לאכול פרי כדי להשקיט את רעבונו.

וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה ופדיון הבן, מותר ומ"מ יקדים לעשות את הסעודה לפני חצות (ועיין לשו"ע רמט, ב'). ואומר הרב בעל הבא"ח (ש"ש לך לך אות כא): "מיהו יזהר שתהיה קודם שעה עשירית (היינו שעתיים קודם הלילה - לפי שעות זמניות) וכל מה שאפשר לו להקדים יקדים. וסעודת בר מצוה אם הוא ממש ביום שנעשה בר מצוה דינה כסעודת מילה, וכן סעודת פדיון הבן בזמנו דהיינו ביום ל"א ללידה שרי".

ובדיעבד, רשאי לעשות את הסעודה גם אחר הצהרים כיון שהיא סעודת מצוה, אבל יזמין רק מנין מצומצם, ולא קהל רב כדי שיוכלו לאכול בערב שבת בתיאבון, ובפרט בימי החורף שמיד לאחר התפילה אדם הולך לאכול בביתו.

האיספניולים המקוריים היו נוהגים שלא לאכול לחם כלל בערב שבת, אלא אורז עם שעועית, וכל זה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב. והיה מנהג בירושלים שלא לעשות סעודת מצוה בערב שבת עם בשר, אלא רק עם דגים בכדי שיהיה שינוי ניכר לכבודה של שבת. גם אם יש סעודת מצוה, אין לאכול יותר מדי, אלא יאכל בחכמה, בכדי שבלילה יוכל לאכול לתאבון. ומי שמחמיר שלא לאכול אפילו סעודה קטנה בערב שבת, תבוא עליו ברכה (בא"ח שם אות כב).

יש הצמים בערב שבת (כמו בערב פסח) כדי שיאכלו סעודת שבת לתיאבון. ויש לדעת שהכל לפי טבע האדם: יש אנשים שלאחר צום, הם אוכלים לתאבון, ויש שהתענית גורמת להם לחוסר תיאבון. ולכן החכם עיניו בראשו וידע ויבחין בעצמו.

תענית יחיד בערב שבת
וכתב הבא"ח (שם, כג): "כל תענית יחיד שאין קבוע לו זמן שיוכל להתענות באיזה יום שירצה אין מתענה בע"ש. אבל אם זמנו בע"ש כגון תענית יארצי"ט או תענית שבעה באדר או תענית ער"ח מותר להתענות בע"ש אך לא ישלים עד צאת הכוכבים. ויקבל אותו מעיקרא אדעתא דהכי. ורק עשרה בטבת שחל בע"ש צריך להשלים עד צאת הכוכבים. וטוב לומר ע"ש קודם קבלת שבת שיר השירים בשמחה ובקול נעים", עכ"ל.

עשרתן ערבתן ? הדליקו את הנר !
הגמרא בשבת אומרת (בדף לד ע"א): "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר". ואומרת הגמרא: "צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה". סמוך לזמן הדלקת הנרות ישאל הבעל את אשתו אם סיימה את כל ההכנות לשבת, ויאמר זאת בניחותא ובלשון רכה.

"עשרתן" - ישאל אם עישרו את הפירות והירקות, או אם קנו במקום מעושר, אחרת הוא יעשר.
"ערבתן" - עירובי חצרות (יש נוהגים לעשות בכל ערב שבת "עירוב חצרות" בחצרם כסברת האר"י ז"ל - עיין לבא"ח לך לך אות יט).

ויאמר "הדליקו את הנר" -אם רואה שעדיין לא הדליקו נרות שבת. ושוב יש לזכור את מאמר חז"ל הנ"ל "למימרינהו בניחותא" - לומר בלשון רכה.

פעם לימדתי הלכות תרומות ומעשרות בבית הכנסת 'מנחת יהודה', והביאו שק של שקדים כדי שאמחיש באופן מעשי את סדר ההפרשה, והסברתי והרחבתי בביאור ההלכות, כיד ה' הטובה עליי. והנה בא אחד ממשתתפי השיעור ואמר לי לפני כולם, שלא הסברתי טוב, וכי הוא לא הבין את הדברים, וחזרתי וביארתי בהרחבה את ההלכות. והנה שוב בא אותו אדם ואמר שלא הבין כלל, ושוב הסברתי כיד ה' הטובה עלי, וכך נשנה המעשה. אמרתי לו: כעת אני מבין, מדוע בכל ערב שבת שואלים את הנשים "עישרתן עירבתן" וכו' - כי האשה כבר למדה איך לעשר.

זהירות מאש המחלוקת ובפרט בערב שבת
ואומר בעל הבא"ח, דרכו של היצר הרע ללבות אש מחלוקת בין אדם לרעהו, ובין איש לאשתו ובני ביתו, ובפרט בערב שבת אחר הצהרים שיש לחץ גדול בבית בהכנות לשבת. ועל כן יזהר לבל תהיה מחלוקת בביתו ולא יכעס כלל, כדי שיכנס לשבת במנוחה ושלוה.

לכבוד שבת קדש
הגמרא בביצה (דף ט"ז ע"א) אומרת : "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום".
נקודת המחלוקת ביניהם היא: להלל הזקן היתה מידת ביטחון גדולה שביום שבת יהיה לו אוכל. שמאי לעומתו, לא בטח בניסים, והיה אומר 'זכור את יום השבת לקדשו' - מיום ראשון עד יום שישי לקראת שבת נכספה נפשי. ושמאי היה אומר: הרי את כל ההוצאות שאדם מוציא לכבוד שבת קדש או לחינוך ילדיו, הקב"ה מחזיר, ואם כן כל מה שקניתי לכבוד שבת - על חשבון הקב"ה, ואם מצאתי דבר טוב יותר בהמשך השבוע, אני אוכל מה שקניתי על חשבון הקב"ה. לעומתו הלל אומר: ברוך ה' יום יום יעמוס לנו.

והלכה נפסקה כבית שמאי (עיין רש"י בשמות כ, ח על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", שכתב: יתנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חפץ יפה, תהא מזמינו לשבת", והוא ממסכת ביצה דף ט"ז ע"א).

קנה פרי חדש - ישמרנו לשבת
אם קנה פרי חדש באמצע שבוע, וניתן לשומרו עד יום שבת, טוב שישמרנו לכבוד שבת קדש.
ונחלקו הפוסקים מתי יאכלנו, האם בליל שבת או ביום שבת. יש מי שאומר ביום שבת, ויש מי שאומר, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ועל כן יאכלנו בליל שבת. ולמעשה, רצוי לאוכלו ביום שבת אחרי ברכת המזון, כדי להוסיף ברכות בשבת.

ברכת שהחיינו על פרי או ירק חדש
ואומרים חז"ל: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. והגמרא מספרת על רב אלעזר שהיתה לו קופת חיסכון ובכל יום היה שם פרוטה, וכשהיה מצטבר סכום כסף, היה קונה בו פרי חדש כדי לברך עליו שהחיינו (עיין ירושלמי סוף מסכת קידושין הל' יב).

מנהג הספרדים לברך בתחילה את ברכת הפרי, ואחר כך "שהחיינו". ויש מי שאומר (וכן נהגו חלק מהאשכנזים) לברך בתחילה "שהחיינו", ואחר כך ברכת הפרי.

וטעמם של אלו האחרונים הוא: כיון שמובא בהלכה שהרואה פרי חדש מברך "שהחיינו" גם בלי שאוכלו, לכן מקדימים לברך "שהחיינו" ואחר כך ברכת הפרי. ולמעשה, כתב בשו"ע שאע"פ שמהדין הרואה פרי חדש מברך "שהחיינו", נהגו שלא מברך עד שאוכל (עיין לשו"ע סי' רכ"ה סעי' ג').

שותף במעשה בראשית
ואומרים חז"ל (שבת קי"ט ע"ב) "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו, אל תקרי ויכולו אלא ויכלו".

באמירת "ויכולו", אנו שותפים עם הקב"ה במעשה בראשית, ולא רק בבריאת ארץ ישראל, או המזרח התיכון, אלא בבריאת כל העולם כולו, ולכן יאמר זאת מעומד, ובשמחה ובטוב לבב. וההמשכיות שייכת לנו - וכדלהלן.

לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת
כתוב (שמות לא, טז) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם". שואל בעל אוה"ח הקדוש מהו שכתוב "לעשות" את השבת, בשלמא את החגים וקביעת ר"ח הרבנים קובעים, אבל כיצד יכול אדם לעשות את השבת, והרי היא קבועה מששת ימי בראשית ?! והוא מבאר, שעל ידי תוספת שבת מיום חול (כגון 40 דקות בירושלים או 25 דקות בשאר הארץ), ואיחור הוצאת השבת במוצאי שבת, אנו "מוסיפים" על זמן השבת שהקב"ה ציוה לשמור, ובזה אנחנו עושים את השבת.



מדוע נוסח התפילות בשבת שונה?
נוסח התפילה בשבת שונה בשלשת התפילות, בערבית של ליל שבת - אומרים "אתה קדשת", בשחרית ביום שבת - "ישמח משה", ובמנחה של שבת - "אתה אחד", והטעם להבדל הוא, משום שישנם ג' שבתות יסודיות לעם ישראל. תפלת ערבית - כנגד שבת בראשית. תפלת שחרית - כנגד מתן תורה (עיין שבת דף פ"ח שאליבא דכו"ע בשבת נתנה תורה). ותפלת מנחה - כנגד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בביאת הגואל.

ישמח משה במתנת חלקו
זאת ועוד, אנו אומרים בתפלה של שבת "ישמח משה במתנת חלקו". שואלים המפרשים, מהי אותה מתנה שקיבל משה רבנו בחלקו ? ועל זה מבארים, כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", ירדו ששים ריבוא של מלאכי השרת ונתנו לכל אחד ואחד מעם ישראל שני כתרים רוחניים, אחד כנגד "נעשה", ואחד כנגד "נשמע", וכשחטאו בעגל באו המלאכים ולקחו מהם את הכתרים בחזרה (עיין שבת פ"ח ע"א), ונתן הקב"ה את הכתרים למשה רבנו, אך הוא לא רצה לקבלם. אמר הקב"ה אם כך נחלק אותם בכל שבת כנשמה יתירה לעם ישראל, ולכן אנו אומרים ביום שבת "ישמח משה במתנת חלקו". אבל הטעם הפשוט לאמירת "ישמח משה" בשחרית, כי הוא כנגד מתן תורה שנתנה על ידי משה רבנו, וכדלעיל (ועיין ל"שלמי חגיגה" דף כ"ט דפוס ישן, ודף מ"ד דפוס חדש).

ויהי רצון שנזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, אמן וכן יהי רצון.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il