בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הדסה הינדה מלכה בת דוד אריה

מבית המדרש הצה"לי

'הלכה כסדרה' - פסקי הלכה מבית הרבנות הצבאית. איסור צחצוח נעליים בשבת. ההיתר למחוק כתובות הסתה ונאצה דרוש רמטכ"ל שמאמין כי ניתן לנצח את הטרור.

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשס"ז
5 דק' קריאה
'הלכה כסדרה' בצה"ל
בשנים האחרונות נצרכתי מספר פעמים לבקר את הרבנות הצבאית. ברוך ה' נזדמנה לידי עתה אפשרות גם לשבח.

בשנה האחרונה החל בית המדרש להלכה של הרבנות הצבאית להוציא ספרי הלכה, שמתמקדים בשאלות המצויות בצבא. דבר זה נצרך ביותר, שכן מצד אחד ברור ששמירת הביטחון דוחה שבת, שכך הוא הכלל: פיקוח נפש דוחה שבת. אולם מנגד, לא כל פעילות צבאית הכרחית לשמירת הביטחון. על כן יש הכרח להגדיר תחילה איזו פעילות הכרחית לשמירת הביטחון. וגם אז, יש למעט עד כמה שאפשר בחילולי שבת, ופעמים שהתכוננות נכונה בערב שבת תמנע כורח לחלל שבת.


"להופעת לוחם ישנה השפעה גם על עצמת ההרתעה. חייל שהופעתו מסודרת משדר רצינות ונחישות. אמנם אע"פ כן, גם כאשר ישנה דרישה פיקודית לכך, והנימוק הוא מבצעי, אין מקום להתיר צחצוח נעליים בשבת ללוחמים בפעילות מבצעית רגלית (כולל מחסומים) המשרתים בלב אוכלוסיה עוינת. ומותר להסיר את האבק בעדינות ללא מברשת וללא הברקת הנעל".

אם הוראות כאלה ייכנסו לנוהלי העבודה בצה"ל, אפשר יהיה לצמצם באופן ניכר את הצורך לחלל שבת. בנוסף לכך, גם כאשר מוכרחים לבצע פעולות ביטחוניות, אם אפשר, עדיף לבצע אותה באיסור דרבנן ולא באיסור תורה, ויש לברר מה אסור מהתורה ומה מדרבנן. על כל השאלות הללו באים ספרי ההלכה החדשים לענות.

ארבעת הכרכים שיצאו עד כה
בינתיים יצאו לאור ארבעה כרכים (בפורמט קטן, כמאתים דפים בממוצע בכל ספר). בראשון מובאות שאלות רבות שמקיפות הלכות רבות בדיני מועדים וצומות, וקצת מדיני שבת. התשובות מובאות בקיצור, ללא מקורות ונימוקים.

כל אחד משלושת הכרכים הבאים עוסק בתחום הלכתי אחד, בדייקנות ופרטנות. הכרך השני עוסק "בהלכות כבוד ועונג שבת", השלישי בדיני כתיבה בשבת וחול המועד, והרביעי בהלכות עירובין.

שלושת הכרכים שבהם ניכרת למדנות ודייקנות, כתובים בצורה מפורטת אשר עלולה להכביד על לימודם בקרב החיילים הצעירים. אבל תלמידי חכמים, רבנים צבאיים וכן חיילים שאוהבים הלכה, יוכלו להפיק מהם תועלת מרובה. כך למשל, בספר על הלכות עירובין מתבררות הלכות עמומות בדייקנות ראויה לשבח.

בנוסף לכך, ספרים אלו יוכלו לשמש בסיס לקביעת נהלים קבועים, שכה נחוצים כיום בצבא למניעת חילולי שבת מיותרים.

לחיבת הספרים אזכיר מהם מספר הלכות:

צחצוח נעליים
בעבר נשמעו טענות שהופעה מסודרת של החייל חשובה כל כך לביטחון, עד שהיו מפקדים שדרשו מחיילים לצחצח את נעליהם בשבת. והנה בכרך השלישי (עמ' 37) מופיעה התייחסות מקיפה לנושא: "להופעת לוחם ישנה השפעה גם על עצמת ההרתעה.

חייל שהופעתו מסודרת משדר רצינות ונחישות. אמנם אע"פ כן גם כאשר ישנה דרישה פיקודית לכך, והנימוק הוא מבצעי, אין מקום להתיר צחצוח נעליים בשבת ללוחמים בפעילות מבצעית רגלית (כולל מחסומים) המשרתים בלב אוכלוסיה עוינת. חיילים אלו יקפידו לצחצח היטב את נעליהם לפני שבת, ובשבת מותר להסיר את האבק בעדינות ללא מברשת וללא הברקת הנעל".

בהערה מוסבר כי צחצוח נעליים אסור משום מלאכת צובע מהתורה. ובמריחת המשחה על הנעל יש גם איסור עיבוד עור מהתורה, ולכל הפחות מדרבנן. ובנוסף לכך יש בזה איסור ממרח.

מחיקת כתובות נאצה
עוד שם: "כתובות נאצה על קירות, שמהוות פגיעה בריבונות הישראלית או איום על כוחות צה"ל, כגון הסתה, וצה"ל החליט משום כך למחקן, מותר למחקן בשבת או לצבוע עליהן".

ובהערה מובא מקור מספרו של הרב רבינוביץ' 'מלומדי מלחמה'. וכך שמעו המחברים, הרב יצחק בן יוסף והרב מנחם פרל, גם מהרב דב ליאור. וטעם ההיתר, שמחיקה זו אין בה איסור מהתורה אלא רק מדרבנן, הואיל ואינה לשם כתיבה. וגם צביעה על הכתובות אסורה מדרבנן בלבד. ומנגד, השארת הכתובת, כפי שנכתב בהלכה, יש בה פגיעה בהרתעה ואיום מסוים על כוחות צה"ל.

רמטכ"ל חדש
הלוואי הייתי יכול לקבל בשמחה ובתקווה את המועמד להיות הרמטכ"ל הבא - גבי אשכנזי. אבל מה לעשות, כבר אינני יכול. פעם, כשהיינו תמימים, חשבנו שמעבר לכל הוויכוחים, הדבר היחיד שמעניין את קציני צה"ל הוא ביטחון עמם ומולדתם. אבל כיום אנו יודעים שכאשר ישנו קצין שחושב שאין דרך לנצח את הטרור, אז הטרור מנצח אותנו. וכאשר ישנם גנרלים שאינם מכירים באופן עמוק וממשי בזכותו של עם ישראל על כל ארצו, אז הם נכשלים בקרב. וכאשר יש גנרלים שמנוכרים לערכי ישראל, אז הם מקדמים עניינים שונים ומשונים ומזניחים את החשוב מכל - ביטחון ישראל.

על פי מה ששמעתי, עמדותיו תבוסתניות (הוא יעדיף לקרוא להם 'מתונות'). במקרה הטוב הוא ניטראלי ביחס לזכותו של עם ישראל על יהודה ושומרון, לא בעד ולא נגד, והכול תלוי בנסיבות ובמחיר. במקרה הרע, הוא חושב שעם ישראל צריך לוותר לאויביו על נחלת אבותיו ואת המתנחלים צריך לגרש. לאחר הניסיון של השנים האחרונות, עם רמטכ"ל כזה צריכים לדאוג מאוד.

זה לא מבטל את המצווה לשרת בצבא, כי אחרי הכול, צה"ל הוא המגן על העם והארץ. אבל עם הנהגה כזו אפשר בקושי לשרוד, אבל לא להתמודד כראוי עם האתגרים והסיכונים העתידיים. לכן עלינו לבקר ולחזור ולבקר. כי רק לאחר שאנשים רבים יפנימו את שורשי הבעיות, אפשר יהיה לתקן.

הלוואי ונשמע כי השמועות אינן נכונות, ובאמת מדובר ביהודי טוב, מסור למורשת ישראל לעמו ולארצו.

שר ערבי
בשבוע שעבר הועלתה בעיתון השאלה: "מינוי שר ערבי - תקדים פוליטי מסוכן או צעד לגיטימי לשילוב המיעוט במערכת שלטון?".

השאלה היא האם מדובר בערבי ציוני או לא? אם הוא ציוני, היינו מאמין בזהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כחזון הציונות, ומתכוון לפעול למען זאת על ידי חיזוק התרבות היהודית, עידוד עלייה והתיישבות, ומלחמה באויבי ישראל - אין כאן פגיעה במדינה, ובמידה מסוימת יש בזה אף תועלת, בחיזוק השותפות עם אלה שראויים לתואר 'גר תושב'. אבל אם מדובר באדם שאינו מזדהה עם התנועה הציונית - יש כאן התדרדרות מסוכנת.

על כל במה מצהירים שהמדינה "יהודית דמוקרטית". האם היו ממנים שר שמתנגד לדמוקרטיה?! היאך ממנים שר שמתנגד לזהותה היהודית של המדינה?!

הצעה להורדת מחיר חתונות ושכר לימוד
איש ארגון אחד, שחפץ בעילום שם, כתב: "אין ספק שכמו שהמשפחות צריכות ללמוד להתנהל ביעילות כלכלית, כך גם מוסדות החינוך היקרים שלנו חייבים למצוא דרך להתנהל באופן יעיל, שתוצאותיו יהיו הפחתת עלות הלימוד בהם.

ואפשר לשלב בין השניים. הישיבות והאולפנות יפתחו במיזם כלכלי (אולי בסיוע תורמים או משקיעים), וישדרגו את מבנה חדר האוכל והריהוט שבו, שיהיה כשיר לחתונות ואירועים.

כך הציבור יהיה נשכר פעמיים - יתרבו האפשרויות לקיום חתונות מכובדות וזולות - המצב ישפיע גם על הורדת מחירי האולמות המסחריים, ומוסדות החינוך ימצאו דרך נוספת לממן את פעילותם ולתמרץ את עובדיהם בהכנסה נוספת. אולי נזכה בזה גם להפחתת מחירים במוסדות החינוך ולשיפור התנאים לילדינו.

תגובה על הרב חרל"פ
לאחר שהתלבטתי שמא הפרזתי בעיסוק בדמותם של גדולי הרבנים על חשבון עיסוק בבעיות השעה, הגיעו מספר מכתבים שתיארו עד כמה סיפור תולדותיהם של גדולי ישראל, ובמיוחד המקושרים למרן הרב קוק זצ"ל, מרומם ומעודד.

ברצוני לשתפכם במכתבה המרגש של רחל סלונים מקדומים:
"מדי שבוע אני עוקבת בעניין ובהנאה מרובה אחר דבריך שמופיעים במדור 'רביבים'. ומאחר שאני אחראית במדרשת א"י בקדומים על הארכיון, אני אף מקטלגת את כתבותיך תחת הכותרת 'רביבים'.

"מכתבתך המרתקת והחשובה על הגאון הרב חרל"פ זצ"ל התרגשתי במיוחד. למזלי הרב זכיתי לגדול בשכונת שערי חסד, וגרנו יחד עם סבי וסבתי ע"ה מול בית הכנסת הגר"א. הייתי אז ילדה קטנה כבת 9 שספגה חוויות גדולות. סבי ע"ה ר' חיים סלומון היה ממקימי השכונה ותלמוד התורה והשטיבל שהיה בקומה התחתונה של בית הכנסת.

הייתי אז מרותקת לכל האירועים והתפילות שהתרחשו בין כותלי המקום. אחת החוויות מלווה אותי עד היום בבהירותה ובייחודה הנעלה - הפרידה מהסוכה. נהגנו, רוב אנשי וילדי השכונה, ללכת בערבו של יום לסוכת הרב. שם נהגנו להיפרד בפומבי מהסוכה, וללוות את הרב בשירה ובריקודים לבית הכנסת. ההרגשה היתה של הערצה וכבוד לרב, שהלך בינינו כמלך. את התמונה הזו לא אשכח כל ימי חיי. ואח"כ בחג עצמו, בתפילה ובשמחת התורה, כשהרב לבוש בבגדי הלובן שלו, היה נראה בעיני כמלאך שירד מהשמים. הוא היה עומד על הבימה כשספר התורה חבוק בזרועותיו ושר בהתלהבות אדירה: "האדרת והאמונה צוועמען צוועמען", וכולנו היינו עונים "לחי העולמים", וכך הלאה את כל מילות השיר. הוא היה רוקד ומתרומם כלפי השמים ומניף את ספר התורה בהתעלות שאין כדוגמתה. שיאה של חוויה כזו לא מזדמנת כל יום.

חוויית ילדות זו שמורה עמי רעננה ובהירה, וכן דמותו המיוחדת בכל הדרה. הצעתי לגבאי אצלנו לאמץ נוהג זה, אבל כנראה מי שלא חווה זאת עם דמות כשל הרב לא מבין אולי את גודל העניין.

מצאתי לנחוץ לשתף אותך, כבוד הרב, בזכרונות נפלאים אלו שזכיתי בהם. תודה לך על המדור שלך, החשוב. ויהי זכרו של הרב חרל"פ ברוך. הוא תמיד עימי. ומי ייתן ויהיה מליץ יושר לעמנו בתקופה קשה זו".

___________________
פורסם גם במדור 'רביבים' בעיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il